המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR

המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR
מידע כללי
סוג מרכז אמנות
כתובת שדרות הרצל 112 רמלה
מיקום רמלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים סמדר שפי עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהל רון פלד
אוצר ראשי ד"ר סמדר שפי
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–2019
תאריך פתיחה רשמי ספטמבר 2019
סגנון אדריכלי בניין מנדטורי משנת 1922
קואורדינטות 31°55′35″N 34°52′32″E / 31.926332120134°N 34.87560423333°E / 31.926332120134; 34.87560423333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המרכז לאמנות עכשווית רמלה (CACR) הוא מרכז לאמנות אשר החל לפעול ב-2019 ומציג אמנות עכשווית. את המרכז יזמה וייסדה ד"ר סמדר שפי המכהנת כאוצרת הראשית. הוא הוקם על ידי עיריית רמלה וקרן רמלה. מאז 2021 הוא נתמך גם על ידי משרד התרבות והספורט, וקיבל מענקים לתערוכות ממספר קרנות.

המרכז ממוקם במתחם מוזיאון רמלה בבניין מנדטורי שנבנה בשנת 1922 כמבנה משרדים מוניציפלי. הוא כולל מספר חללי תצוגה וכן סדנה לפעילות אמנותית קהילתית, בשיתוף התושבים. מנהל המתחם הוא רון פלד.[1] [2] [3]

תערוכות במרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "דברים שאנחנו זוכרים" - התערוכה שחנכה את פעילות המרכז בספטמבר 2019, בהשתתפות דגנית בן אדמון ומתי אלמליח. המיצב של בן אדמון עסק ברעידת האדמה שפקדה את אגאדיר שבמרוקו ב-1960. גוף העבודות של אלמליח צמח מהמחקר החזותי שלו על שכפול ועריכה, וכלל דימויים חדשים מצילומי אלבום משפחתי.[4]
  • "מאחורי העיר" - נובמבר 2019 בהשתתפות שלומית פוגל ויהודה ארמוני. "ההצבה הסמוכה של הרישומים של ארמוני והאנימציה של פוגל יוצרת אפשרות להרהר על העבודה עם קו וכתם, תנועה ועצירה. העיר והשכונה מקבלות ממד נוסף. צעיף דקיק של אפשרויות נוספות, פואטיות שקטה, מבצבץ מהיומיום, משיכון אנונימי, מסמטה או משלולית בוץ".[5]
  • "חוֹמַת מַחֲמַדֵּינו" - תערוכה בהשתתפות מאיה סמירה ואליהו אריק בוקובזה בדצמבר 2019. עבודת הווידאו־אנימציה של בוקובזה הציגה להקת גברים המנגנת את ההמנון "התקווה" בעיבוד שונה מהמוכר, ובשלב מסוים מצטרפת ללהקה גם רקדנית בטן.[6][7] סמירה יצרה חלל בו הוקרן דימוי של בטן נשית בתנועות ריקוד מזרחי החוזרות על עצמן. "חמדה וגעגוע הם אלמנטים משותפים בעבודות של סמירה ובוקובזה. בשניהם נבחנת תפיסת 'המזרח' שהשתרשה במערב, ובהגמוניה הישראלית נתפסה כ'ערביות'. מדובר בדיון על ההגדרה של תרבות במראה הישראלית והמערבית בכללה. החשיבה על הגוף, במיוחד, אך לא רק, הגוף הנשי, מרכזית בעבודות שניהם".[8]
  • "מאות פעמים" - יולי 2020. האלה אבו קישק, נעמה ערד, דיאנה קוגן ונרדין סרוג'י הציגו עבודות רישום, ניאון, מיצבים ועוד, המעוררות תהיות בהקשר של נשיות.[9] התערוכה התייחסה להצגת נשיות, החל במיתולוגיה וכלה בבובות - מבובות חלון ראווה עד בובות מין.[10] אוצרת התערוכה סמדר שפי: "קווי מתח שונים עוברים ב'מאות פעמים', טורדים, אבסורדיים, עיקשים. ארבע האמניות מציגות עבודות שמגוללות קרעי סיפורים, רסיסי זיכרונות ושברי עלבונות. זהו הרהור מורכב, לעיתים הומוריסטי-אירוני אך לאו דווקא אופטימי, על נשיות בהקשריה החברתיים והפרטיים. השיח בעבודות מרובד ונע בין העכשווי והקונקרטי למיתי, בין התת-מודע הקולקטיבי, לפואטי".[11]
  • "מציאות, אולי מדומה" - טל שוחט, קרן גלר ויובל שאול הציגו במרץ 2021 תערוכה העוסקת בשאלות על ייצוג והכרת המציאות.[12] "קרן גלר, יובל שאול וטל שוחט מתבוננים ויוצרים שאלות סביב הממשי והמדומיין ... מה שנדמה כמוחלט מתגלה כנזיל, כבר החלפה. שכבות של סיפור ואשליה ממסכות זו את זו ומתוכן עולים רגעים, לעיתים מצמיתים, ומתגבשים לצלילות נדירה".[13]
  • "'נודדים בחברה" - אוצר אורח אלי אטיאס, ו"שמלה שחורה" - אוצר אורח ישראל רבינוביץ, ספטמבר 2021. 'נודדים בחברה' מציגה קטעי מציאות של החברה הבדואית והשמלה השחורה מתייחסת ללבוש הנשים בחברה הערבית.[14]
  • "אנרגיית תנועה ומרחק בלימה" - ינואר 2022. תערוכה משולשת של נועם בר, עוז מלול וליטל רובינשטיין.[15][16] "העבודות של בר, מלול ורובינשטיין ... מערערות את הדיכוטומיה תנועה/בלימה ומציבות שאלות על תפיסות בנוגע להתקדמות ולקדמה".[17]
  • "גלגול, חוט, בית" - ינואר 2022. תערוכה זוגית של מאיה דיקשטיין ואניעם לאה דרעי. "החוט המוקרן של דיקשטיין הוא דימוי נע קונקרטי אך גם כמעט אבסטרקטי ... האשה של דרעי היא שרת הטקס, הקוסמת אך גם כלואה בשדה פעולה קטן".[18]
  • "כנף אדומה" - יוני 2022. תערוכה של מידד אליהו המספרת את סיפורה של הקהילה ההודית ברמלה ובישראל.[19][20]
  • "בבואה" - יוני 2022. מיצב וידאו וסאונד של דור זליכה לוי בבריכת הקשתות, רמלה[21][22][23]
  • "ואז יבוא השקט", רותי הלביץ כהן - דצמבר 2022. "בלב התערוכה ... מיצב העשוי שלוש עבודות רישום וקולאז' על בדי ענק ... המיצב משרטט יקום כאוטי".[24][25]
  • "קרעים וחיבורים וקרעים", אנה חייט וסלבה פירסקי - דצמבר 2022.[26][25] "העבודות של אנה חייט וסלבה פירסקי יפות מאוד. אלו צילומים שמודפסים על בד, חלקם קרעי צילומים תפורים ביד, ואחדים גם רקומים בחוטים משתפלים. הדימויים התפורים, המאוחים-מתפרקים, מוצגים לראשונה בתערוכה זו. כאב העבודות מפעפע מבין התפרים כמו מגוף פצוע".[27] התערוכה הוצגה שוב ביפן בפסטיבל הצילום של קיוטו 2023.[28]
  • "האלביתי, המטלית והגעגוע", נאהד אבו אלהיגא חמזה - מרץ 2023.[29] "בעבודות של אבו אלהיגא חמזה נוכח המפגש בין הביתי והיפה ובין האימה והעצב. גוף העבודות שבתערוכה נוצר לאחר מותה של אימה של אבו אלהיגא חמזה ב-2019. הפרידה מהאם הובילה להתבוננות במרכיבים של "בית" על כל חלקיו ולקריאה מחודשת שלהם".[30]
  • "סלון וחדר חושך", אסף הינדן - מרץ 2023. "ב'סלון' ו'חדר חושך', סדרות חדשות המוצגות לראשונה, הינדן מתייחס לשאלות של תיעוד ומניפולציה של דימויים, ומכאן למניפולציה של משמעותם. אלו הם נושאים העומדים במרכז שיח מתמשך על תוקפה של האמת".[31]
  • "המקום שבו שבילים נפגשים", אלנה צ'רטי שטיין - ספטמבר 2023. על מקומו של האדם ביחס לטבע בשלוש הדתות המונותאיסטיות.[32]
  • "רמלהאנתרופוקן", דניאל רוטברט - ספטמבר 2023. מיצב בבריכת הקשתות, רמלה.[33]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המרכז לאומנות עכשווית, באתר קרן רמלה לחינוך תרבות ופיתוח
  2. ^ In Ramle, copper art and a canoe ride reveal a complicated past and present, The Times of Israel
  3. ^ פעם היה כאן רק שוק - היום העיר הפכה למוקד משיכה, באתר mako
  4. ^ סמדר שפי, דברים שאנו זוכרים - דגנית בן אדמון ומתי אלמליח, קטלוג התערוכה
  5. ^ סמדר שפי, מאחורי העיר - שלומית פוגל | יהודה ארמוני, קטלוג התערוכה
  6. ^ סרטון האנימציה "תקווה", באתר הבית של האמן אליהו אריק בוקובזה, ‏2022-07-03
  7. ^ רעות ברנע, התקווה, כפיים: על התערוכה "חומת מחמדינו", באתר כלכליסט, 5 בפברואר 2020
  8. ^ סמדר שפי, חומת מחמדינו - אליהו אריק בוקובזה מאיה סמירה, קטלוג התערוכה
  9. ^ `מאות פעמים` - תערוכה חדשה במרכז לאמנות עכשווית במוזיאון רמלה, באתר רשויות
  10. ^ אבי בר, מאות פעמים! תערוכה חדשה במרכז לאמנות עכשווית "CACR", באתר כל ישראל בעסקים, ‏2020-06-24
  11. ^ סמדר שפי, מאות פעמים, קטלוג התערוכה
  12. ^ "מציאות, אולי מדומה": סיפור ואשליה, באתר מגפון ניוז, ‏2021-04-22
  13. ^ סמדר שפי, מציאות, אולי מדומה, קטלוג התערוכה
  14. ^ יום כייף ברמלה: בריכת הקשתות, השוק ומוזיאון המשאיות, באתר צ'יק ליסט, ‏2021-09-18
  15. ^ שולמית עזר, רמלה, לא רק שוק וחול, באתר Spot It
  16. ^ שני ורנר, ארכיון המרכז לאמנות עכשווית ברמלה, באתר Talking Art
  17. ^ טקסט האוצרות של התערוכה "אנרגיית תנועה ומרחק בלימה", באתר מוזיאון רמלה
  18. ^ סמדר שפי, גלגול, חוט בית, קטלוג התערוכה
  19. ^ אתר למנויים בלבד אופיר חובב, מסע בעקבות הקהילה היהודית שתרבותה הלכה לאיבוד בישראל, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2022
  20. ^ Israeli Artist Explores His Erased Indian Jewish Heritage, עיתון הארץ, המהדורה האנגלית
  21. ^ Below an Israeli City, a Musical Harmony Belies the Tensions Above Ground, The New York Times
  22. ^ Exhibit in Israeli Jewish-Arab city shows inclusive take on life, Jerusalem Post
  23. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, בריכת הקשתות היא צעד ראשון בדרך להפיכת רמלה למרכז אמנותי ותיירותי, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2022
  24. ^ טקסט האוצרות של התערוכה "ואז יבוא השקט", באתר מוזיאון רמלה
  25. ^ 1 2 These new Israeli art exhibits touch hearts, provoke thoughts, Jerusalem Post
  26. ^ אתר למנויים בלבד אנה חייט, סלבה פירסקי, קרעים של מלחמה, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2022
  27. ^ טקסט האוצרות של התערוכה "קרעים וחיבורים וקרעים", באתר מוזיאון רמלה
  28. ^ Anna Hayat and Slava Pirsky / “Rifts, Joints, and Rifts”, kgplus
  29. ^ ריאיון עם נאהד אבו אלהיגא חמזה, באתר רדיו "כאן" בערבית
  30. ^ טקסט האוצרות של התערוכה "האלביתי, המטלית והגעגוע", באתר מוזיאון רמלה
  31. ^ טקסט האוצרות של התערוכה "סלון וחדר חושך", באתר מוזיאון רמלה
  32. ^ אתר למנויים בלבד אבי פיטשון, חלום? חיזיון נבואי? העבודות כאן הן צוהר לעולם אחר מזה שבו אנו לכודים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2023
  33. ^ אתר למנויים בלבד אבי פיטשון, חלום? חיזיון נבואי? העבודות כאן הן צוהר לעולם אחר מזה שבו אנו לכודים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2023