המסעות הנאפוליטניים של לאיוש הגדול
| תאריכים |
1347–1352 (כ־5 שנים)  | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ממלכת נאפולי, דרום איטליה | |||||||||
| תוצאה | סטטוס קוו אנטה בלום | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
.svg){kind=small}
מסעותיו הנאפוליטניים של לאיוש הגדול, שנקראו גם ההרפתקה הנאפוליטנית (בהונגרית: Nápolyi kaland), הייתה מלחמה בין ממלכת הונגריה, בראשות לאיוש הגדול, לבין ממלכת נאפולי, אשר התמשכה מ-1347 עד 1352.
הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1343 מת רובר, מלך נאפולי. בנו היחיד, שארל מקלבריה, מת בשנת 1328, והותיר שתי בנות, אחת מהן, ג'ובאנה, הייתה נשואה לאנדראש, בנו של קארוי הראשון, מלך הונגריה. במהלך שהותו בנאפולי, אשתו המעודנת יותר של אנדראש פיתחה כלפיו עוינות עזה. לאחר מות אביה, היא קיבלה מהאפיפיור קלמנס השישי את התואר הרשמי של המלכה, שהייתה אז כפופה למדינת האפיפיור. אנדראש, שגם חיפש את הכתר, קיבל רק את התואר דוכס קלבריה.
ב-14 ביוני 1345 הסכים קלמנס, לאחר תשלום של 44,000 מארק, להעניק לאנדראש את תואר המלך, אך רק כיורש במקרה של מותה של ג'ובאנה. ג'ובאנה, שעל פי החשד ניהלה רומן עם לואי מטרנטו, הייתה באותה תקופה תחת השפעה חזקה של אמו של האחרון, קתרין מוולואה. ב-19 בספטמבר, יום לפני ההכתרה של אנדראש כמלך, בדרן בראשות קרובי משפחתה והקורטיזנות של קתרין התנקש בחייו של אנדראש במהלך ציד באוורסה. ברטראמו דל באלזו, יחד עם פרה מוריאלה, מההוספיטלרים, גילו והענישו את המתנקשים, אך החשד למעורבותה של המלכה בהתנקשות כבר התפשט.
במאי 1346 שלח אחיו של אנדראש, מלך הונגריה, לאיוש, שליחים לקלמנס כדי לבקש את תמיכתו. לא מרוצה מתשובתו של האפיפיור, הוא גייס צבא, ותכנן להעלות את חייליו בזארה. עם זאת, באותה תקופה העיר הימית התמרדה נגד הוונציאנים, שספינותיהם חסמו את הנמל שלה. לאחר ניסיון כושל לשחרר אותו, המלך נאלץ לדחות את המשלחת שלו, בעוד זארה חזרה לחסות ונציה.
המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1347 יצא לאיוש לנאפולי עם כ-1,000 חיילים (הונגרים וגרמנים), רובם שכירי חרב. כשהגיע לגבול ממלכתה של ז'אן, היו לו 2,000 אבירים הונגרים, 2,000 פרשים כבדים שכירי חרב, 2,000 פרשים קומאנים ו-6,000 חיילי רגלים כבדים שכירי חרב. הוא נמנע בהצלחה מעימותים בצפון איטליה, וצבאו קיבל שכר טוב והיה ממושמע. המלך לאיוש אסר על ביזה, וכל האספקה נקנתה ממקומיים ושולמה בזהב. המלך ההונגרי צעד על פני הארץ, והודיע שהוא לא מתכוון להילחם באף ערים או מדינות איטלקיות, וכך התקבל בברכה על ידי רובן. ז'אן נישאה בינתיים לבן דודה לואי מטרנטו וחתמה שלום עם האויב המסורתי של נאפולי, ממלכת סיציליה. צבא נאפולי, 2,700 אבירים ו-5,000 חיילי רגלים, הונהג על ידי לואי מטרנטו. בפוליניו ביקש שליח של האפיפיור מלאיוש לוותר על מפעלו, כיוון שהמתנקשים כבר נענשו, וגם בהתחשב במעמדה של נאפולי כבית אפיפיורי. אולם הוא לא התרצה, ולפני סוף השנה חצה את הגבול הנאפוליטני מבלי להיתקל בהתנגדות כלשהי.
ב-11 בינואר 1348, בקרב קפואה הוא הביס את צבאו של לואי מטרנטו. ארבעה ימים לאחר מכן חזרה המלכה לפרובאנס, בעוד בעלה הלך אחריה זמן קצר לאחר מכן. כל ברוני הממלכה נשבעו נאמנות לשליט החדש כשצעד לנאפולי מבנוונטו. בזמן ביקורו באברסה, שם נרצח אחיו, לאיוש הוציא להורג את שארל מדוראצו כנקמה על ידי הקונדוטיירו שלו מלטסטה אונגרו ואחרים. בהיותם בנאפולי, לאיוש שחרר את רוב שכירי החרב שלו ואת המפקד שלהם, ורנר פון אורסלין.
כאן, לאיוש ואנשיו נפגעו מהגעתו של המוות השחור. לכן הוא החליט לעזוב את ממלכת נאפולי. הנאפוליטנים, שלא היו מרוצים במהירות מהשלטון ההונגרי החמור, קראו בחזרה לז'אן, ששילמה עבור משלחת החזרה שלה (כולל שירותי שכירי החרב של אורסלינגן) על ידי מכירת זכויותיה על אביניון לאפיפיורים. היא נחתה ליד נאפולי וכבשה אותה בקלות, אך המפקד ההונגרי אולריך פון וולפורט פיקד על התנגדות חזקה באפוליה.
כשאורסלינגן ערק בחזרה להונגרים, היא ביקשה עזרה מהאפיפיור. האחרון שלח לגאט, שלאחר שהציע סכום גדול לאורסלינגן ולאחים וולפורט, תיווך בהפוגה. ז'אן ולואי יעזבו את הממלכה כדי להמתין למשפט חדש על רצח אנדראש, שייערך באביניון. פסק הדין היה זיכויה של ז'אן מכל אישום בינואר 1352, וב-23 במרץ 1352 נחתם הסכם שלום עם הונגריה.
לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1380 פרצה מלחמת אזרחים בממלכה, כאשר ז'אן התייצבה לצד האפיפיור מאביניון קלמנס השביעי, ובעקבות כך הציע האפיפיור אורבנוס השישי את כס המלוכה לקרלו השלישי .[1] לאיוש מהונגריה שלח כסף וצבאות הונגריה לעזרתו של קרלו, שהצליח להיכנס לנאפולי ב-1381. ב-22 במאי 1382, בסן פלה, ארבעה שכירי חרב הונגרים חנקו את המלכה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Creighton, Mandell (2018-03-10). A History of the Great Schism. Endymion Press. ISBN 9781531293048.