המסעדה הגדולה
 | |
| פתיח הסדרה | |
| סוגה | קומדיית מצבים |
|---|---|
| יוצרים | אלי שגיא, יוסף בראל |
| כותבים | אלי שגיא (פרקים 1–12), דליה כהן שמחה (פרקים 13–39) |
| בימוי | אלי שגיא ואבי אמבר (פרקים 1–12), אנטואן סאלח וויקטור קמר (פרקים 13–39) |
| שחקנים | ז'אק כהן, בסאם זועמוט, גסאן עבאס, ח'ליל ח'אלדי, מרלן בג'אלי, נעים חכים |
| משתתפים |
גדי יגיל, ציפי שביט, הלל נאמן, ג'וקי ארקין, יעקב בודו, ציפורה פלד, ג'וזף ביקצין, אריה אליאס, אלכסנדר יהלומי, ויקטור קמר, דורון שפר, נטע אהובי קישורים |
| פסקול | אילן הראל |
| ארץ מקור | ישראל |
| שפות | עברית, ערבית, אנגלית |
| מספר עונות | 3 |
| מספר פרקים | 39 |
| הפקה | |
| מפיק | עוזי פלד, אבשלום כץ |
| מפיקים בפועל | יורם בן יאיר |
| חברת הפקה | טלעד |
| עורכים | שולה בן שלום |
| צלמים | מוני שם טוב |
| אורך פרק | 30 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור בישראל | הערוץ הראשון |
| תקופת שידור מקורית |
1985  |
| תקופת שידור בישראל | 27 באפריל 1985 – 18 בפברואר 1989 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
המסעדה הגדולה (בערבית: مطعم أبو رامي, מַטעַם אבו ראמי, מילולית: "מסעדת אבו ראמי") היא קומדיית מצבים ישראלית שהופקה על ידי מחלקת השידורים בערבית של הערוץ הראשון. התוכנית שודרה בשנים 1985–1989 בכל מוצאי שבת.
הפרק הראשון של הסדרה שודר ביום העצמאות תשמ"ה - אפריל 1985 כפרק בודד[1], ורק לאחר כחצי שנה במוצ"ש 5 באוקטובר 1985 שודר פרק בכל שבוע[2]. העונה השנייה עלתה לשידור ב-13 בדצמבר 1986. העונה השלישית והאחרונה עלתה לשידור ב-17 בדצמבר 1988.
בעבר שודרה הסדרה בשידורים חוזרים בערוץ 33 בהיותו משויך לרשות השידור, ומפעם לפעם בערוץ מַכַּאן 33, הערוץ החדש במסגרת תאגיד השידור הישראלי.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה תיארה מסעדה מזרחית בירושלים שמנוהלת בידי מסעדן ערבי ושמו סלים מג׳לול (ז'אק כהן). הכינוי ׳אבו ראמי׳ שגור מהתואר המקובל בתרבות הערבית לפנות לאב על שם בנו הגדול. (בפרק כבוד המשפחה אף מגיע ראמי הבן לביקור במסעדה). אשתו, מרלן מג׳לול (מרלן בג'אלי) ועובדיו: הטבח ה"מצחיק" – חכים (בסאם זועמוט), המלצר ה"שרמנטי" – עבדו (גסאן עבאס), המלצר האילם – מערוף (ח'ליל ח'אלדי) ועוזר הטבח הפוזל - ארטין (נעים חכים). בכל שבוע תיאר הפרק את ההתרחשויות השונות והמצחיקות במסעדה. הדמויות נשארו קבועות אבל המסעדה הירושלמית משכה לעצמה לאורך פרקי הסדרה מבקרים מסוגים שונים ומגוונים שיצרו את הקומדיה. בין האורחים היו: אריה אליאס ואלכסנדר יהלומי (בתפקיד מבקרי מסעדות), ספי ריבלין (בתפקיד שודד), ציפי שביט (בתפקיד מתאבדת שלא רוצה לעשות דיאטה), גדי יגיל, אביבה מרקס, יעקב בודו, קרוליין לנגפורד ואחרים.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון לתוכנית היה של מנהל המחלקה הערבית יוסף בראל[3]. הסדרה הופקה על ידי שידורי הטלוויזיה בערבית ואולפני "טלעד". צילומי העונה הראשונה החלו בקיץ 1984 באולפני טלעד בירושלים[4].
את עשרת הפרקים הראשונים ביים היוצר והתסריטאי של הסדרה אלי שגיא ביחד עם הבמאי אבי אמבר שהיה אחראי על הבימוי הטלוויזיוני (שגיא היה אחראי לבימוי השחקנים). בסאם זועמוט תרגם את התסריט לערבית, עבור השחקנים הערבים. לאחר שפרץ סכסוך בין אבי אמבר ואלי שגיא הוחלט שאת הסדרה השנייה יביימו אנטואן סאלח וויקטור קמר ושגיא ימשיך לכתוב את התסריט. באוגוסט 1987 הוחלט על הפקת עונה שלישית[5]. במהלך צילומי הסדרה השלישית עזב השחקן הראשי ז'אק כהן את הסדרה בעקבות מחלוקת הפקתית, ומאז נוהלה המסעדה בידי אשתו בסדרה, לצדו של חכים (בסאם זועמוט) בפרקים האחרונים[6].
פרקי הסדרה (חלקי)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה ראשונה:
- פתיחה חגיגית (שודר ב-27 באפריל 1985)
- תינוק בארוחת בוקר (שודר ב-5 באוקטובר 1985)
- לסעוד לבד (שודר ב-12 באוקטובר 1985)
- נערות נערות (שודר ב-19 באוקטובר 1985)
- השריפה (שודר ב-26 באוקטובר 1985)
- אהבה אילמת (שודר ב-2 בנובמבר 1985)
- רוחות רפאים (שודר ב-9 בנובמבר 1985)
- ליידי (שודר ב-16 בנובמבר 1985)
- ידידת הקצין (שודר ב-23 בנובמבר 1985)
- במזל אחים חלק א' (שודר ב-30 בנובמבר 1985)
- במזל אחים חלק ב' (שודר ב-7 בדצמבר 1985)
עונה שנייה:
- מצלמים סרט (שודר ב-13 בדצמבר 1986)
- צירי לידה (שודר ב-27 בדצמבר 1986)
- זה היה רצח חלק א' (שודר ב-17 בינואר 1987)
- זה היה רצח חלק ב' (שודר ב-24 בינואר 1987)
- האיש שבא לסעוד (שודר ב-7 בפברואר 1987)
- המעריצות (שודר ב-21 בפברואר 1987)
- הכוכב השלישי חלק א' (שודר ב-7 במרץ 1987)
- הכוכב השלישי חלק ב' (שודר ב-14 במרץ 1987)
- כל מאהביה (שודר ב-28 במרץ 1987)
- מיליון דולר (שודר ב-4 באפריל 1987)
עונה שלישית:
- כבוד המשפחה (שודר ב-17 בדצמבר 1988)
- מלכה ליום (שודר ב-24 בדצמבר 1988)
- תפריט בינלאומי (שודר ב-31 בדצמבר 1988)
- קברט חלק א' (שודר ב-14 בינואר 1989)
- קברט חלק ב' (שודר ב-21 בינואר 1989)
- המסיבה (הפרק הראשון ללא אבו ראמי ומערוף. שודר לראשונה ב-28 בינואר 1989)
- מלך הרולטה (שודר ב-4 בפברואר 1989)
- בשידור ישיר חלק א' (שודר ב-11 בפברואר 1989)
- בשידור ישיר חלק ב' (שודר ב-18 בפברואר 1989)
בעקבות הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה זכתה להצלחה גדולה גם בעולם הערבי וכן בקפריסין ובטורקיה והיא שודרה בשידורים חוזרים במַכַּאן 33, בעיקר בתקופת הרמדאן.
חתונה במסעדה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדמויות של ה"מסעדה הגדולה" עלו גם על הבמה במעין ספין אוף שיצר אלי שגיא בדצמבר 1987[7]. להצגה קראו בשם "חתונה במסעדה הגדולה" עם השחקנים המקוריים. בהצגה ישבו הצופים כאילו במסעדה וצפו במתרחש מאחורי הקלעים של המסעדה עם הדמויות המוכרות להם מהמסך הקטן[8]. ההצגה הייתה הצלחה גדולה, שלאגר שובר קופות והציגה כ-300 פעמים[9].
פרסומת ל"סלטי צבר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2009 השתתפו כוכבי הסדרה בסדרת פרסומות של "סלטי צבר" לסדרת הסלטים של השף רפי כהן. בפרסומת השתתפו ז'אק כהן, ששימש כפרזנטור של החברה, גסאן עבאס, וח'ליל ח'אלדי. את מקומו של בסאם זועמוט שנפטר בשנת 2004 מילא השחקן לוטוף נוסייר[10].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"המסעדה הגדולה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "המסעדה הגדולה", באתר אידיבי
- "המסעדה הגדולה", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אלי אשד, המסעדה הגדולה של אלי שגיא, באתר televizia.net.
- חגי ירון, צבר אורגינל, באתר nrg, 8 במאי 2003
- סמדר שילוני, "המסעדה הגדולה": הסדרה הישראלית שהפכה ללהיט בעולם הערבי, באתר ynet, 11 בספטמבר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אילנה באום, בוא לצחוק אתנו - במסעדה הגדולה, מעריב, 12 באוגוסט 1985
- ^ נעמה כהן, ״המסעדה הגדולה״, 12 פרקים מתוצרת הארץ, מספטמבר על המסכים, מידי יום רביעי, חדשות, 12 באוגוסט 1985
- ^ אלי אשד, המסעדה הגדולה של אלי שגיא, באתר televizia.net.
- ^ שוב אוכלים אותה, כל העיר, 15 ביוני 1984
- ^ השבוע חודשו באולפני טל־עד בירושלים צילומי הסדרה "המסעדה הגדולה", חדשות, 27 באוגוסט 1987
- ^ אילנה באום, מטבח לא כשר, מעריב, 1 בפברואר 1989
- ^ אריה יאס, הצגה עם רבע עוף, מעריב, 25 בדצמבר 1987
- ^ לאה ענבר, אלי שגיא, כאמור. הוא המחבר, וגם הבמאי, כותרת ראשית, 20 בינואר 1988
- ^ ניר בכר, צוחק אחרון, כל העיר, 20 באוקטובר 1989
- ^ גליה ימיני, דן חסכן נגד השוטר אזולאי, באתר הארץ, 18 באפריל 2010