המטבח הסן מרינזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיאדה או פיאדינה עם נקניק ברזאולה. הפיאדינות הן לא רק מאכלים סן מרינזים אלא שכיחים גם בחבל הארץ המקיף את סן מרינו, אמיליה-רומאניה.

מכיוון שסן מרינו מוקפת על ידי איטליה, המטבח הסן מרינזי דומה מאוד למטבח האיטלקי, ובמיוחד למטבחים של חבלי הארץ הסמוכים אמיליה-רומאניה ומארקה. המוצרים החקלאיים העיקריים של סן מרינו הם גבינה, יין ובעלי חיים, וייצור גבינה היא פעילות כלכלית ראשונית בסן מרינו. סן מרינו השתתפה בתערוכה העולמית של פריז (1889), יריד עולמי שהתקיים בפריז, צרפת, עם שלושה מיצגים של שמנים וגבינה.[1]

מאכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מהמנות המלוחות המקומיות הן שעועית עם עור חזיר (Fagioli con le cotiche), מרק שעועית חג המולד ובייקון; פסטה וגרגירי חומוס (Pasta e ceci), מרק חומוס ואטריות עם שום ורוזמרין; נידי די רונדינה (מנת פסטה אפויה עם חזיר מעושן, בקר, גבינה ורוטב עגבניות); וארנב צלוי עם שומר.[2] ארבאצונה הוא מאכל על בסיס תרד המכיל גבינה ובצל. ישנה מנה אשר ניתן למצאו בעיקר בחבל בורגו מג'ורה הנקראת פיאדה, המורכבת מלחם שטוח עם מילויים שונים ודומה במקצת לפיאדינה מאמיליה-רומאניה.

קינוחים ומתוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסטרנגו

כמה מהמתוקים בסן מרינו הם עוגה המכונה טורטה טרה מונטי ("עוגת שלושת ההרים / מגדלים"), המבוססת על שלוש מצודות סן מרינו ודומה לעוגת ופל שכבתית מכוסה בשוקולד; טורטה טיטאנו, קינוח שכבתי עשוי ביסקוויט, אגוזי לוז, שוקולד, שמנת וקפה, גם הוא בהשראת ההר המרכזי של סן מרינו, הר טיטאנו; בוסטרנגו, עוגת חג המולד המסורתית עשויה מדבש, אגוזים ופירות יבשים; ורטה, קינוח העשוי מאגוזי לוז, פרוסות פרלין ושוקולד; קצ'אטלו (Cacciatello), קינוח עם חלב, סוכר וביצים, דומה לקרם קרמל; וצופה די צ'ילייג'ה (Zuppa di ciliegie), דובדבנים מבושלים ביין אדום ממותק המוגשים על לחם לבן.[3]

משקאות אלכוהוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יין[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור מייצר גם מספר יינות סן מרינזיים כגון ברונייטו (Brugneto) וטסאנו (Tessano) - יינות אדומים מיושנים בחבית, וביאנקאלה (Biancale) ורונקאלה (Roncale) - יינות לבנים דוממים.[4] היין בסן מרינו מוסדר על ידי איגוד יין סן מרינו, אשר הוא גם יצרן יין רחב היקף.

ספיריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליקרים הסן מרינזיים כוללים את המיסטרה (Mistrà), בטעם אניס; הליקר טילוס (Tilus), בטעם כמהין; והליקר הצמחי דוקה די גואלדו (Duca di Gualdo).[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "San Marino to Export Meat and Cheese to Russia". The Moscow Times. נבדק ב-26 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Reports of the United States Commissioners to the Universal Exposition of 1889 at Paris. Vol. IV. U.S. Secretary of State / Government Printing Office. נבדק ב-2017-10-26.
  2. ^ "San Marino". Culture of San Marino. 16 בנובמבר 2007. נבדק ב-26 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Warmbein, Christiane. "A Taste of Europe". Europe & Me. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Gastronomy, Visit San Marino". אורכב מ-המקור ב-18 בדצמבר 2007. נבדק ב-26 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Team, Delicious Italy. "Rome Food Sayings". אורכב מ-המקור ב-25 במאי 2012. נבדק ב-26 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)