המועצה הפדרלית העליונה
| מדינה |
 איחוד האמירויות הערביות |
|---|---|
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות |
1971–הווה (כ־53 שנים)  |
| הרכב | |
| מספר מושבים | 7 |
| מנהיגים | |
| יושב ראש |
מוחמד בן זאיד אאל נהיאן |
| אתר אינטרנט | |
| האתר הרשמי | |
  | |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של איחוד האמירויות הערביות |
המועצה הפדרלית העליונה (בערבית: المجلس الأعلى للاتحاد; מכונה גם מועצת השליטים העליונה)[1], היא הסמכות החוקתית הגבוהה ביותר באיחוד האמירויות הערביות, בהיותה הרשות המחוקקת והמבצעת יחד[2], עם הקמת איחוד האמירויות הערביות ב-1971[3] המועצה החליפה את מועצת חוף שביתת הנשק וקובעת מדיניות כללית וסנקציות חקיקה פדרלית. המועצה היא הסמכות הפדרלית הגבוהה ביותר מבחינת היררכיה מתוך חמשת הרשויות הפדרליות של ממשלת איחוד האמירוית הערביות[4].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועצת חוף שביתת הנשק הוקמה כגוף מייעץ בלתי פורמלי וקיימה את ישיבתה הראשונה ב-23 במרץ 1952[5] כדי לקרב את השליטים יחד עם האפשרות להקים איגוד פוליטי או כלכלי כלשהו בעתיד[6][7], היא נוצרה בעקבות ההכרה הבריטית בפוג'יירה כאמירות עצמאית בתוך מדינות חוף שביתת הנשק[8], המועצה התכנסה פעמיים בשנה בראשות הנציג הבריטי בדובאי וקיימה 30 ישיבות כאלה בין השנים 1952 ו-1968[9][7] [10]
בשנת 1964 מונה עדי ביתר כיועץ משפטי למועצה. בשנת 1965 הוקמה המועצה לפיתוח חוף שביתת הנשק.
בשנת 1966, הבריטים פרשו מניהול הישיבות והשייח' סאקר אל-קאסימי נבחר לנשיא הזמני[11].
לאחר האיחוד ב-1971, מועצת אמירויות חוף שביתת הנשק הורכבה מששת שליטי האמירויות שחתמו על החוקה ושמה שונה למועצה הפדרלית העליונה. היא בחרה בשייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, אמיר אבו דאבי, לנשיא ומינתה קבינט פדרלי . ב-23 בדצמבר 1971 שלחה אמירות ראס אל-חיימה מכתב למועצה בבקשה להצטרף לאיחוד. המועצה הסכימה לבקשה והראס אל-חיימה התקבל לאיחוד ב-10 בפברואר 1972.
ישיבות מועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה הפדרלית העליונה מתכנסת ארבע פעמים בכל שנה. המועצה מורכבת משבעת שליטי האמירויות או מייצגיהם במקרה של היעדרות. לכל שליט יש קול אחד בהחלטות המועצה.
תפקידי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למועצה העליונה של האיחוד יש את התפקידים הבאים:
- המדיניות הכללית בכל הנושאים המופקדים על האיחוד על ידי חוקה זו שוקלת מה משיג את מטרות האיחוד ואת האינטרסים המשותפים של האמירויות החברות באיחוד.
- אשרור החוקים הפדרליים השונים לפני הוצאתם, לרבות חוקי התקציב הכללי השנתי של האיחוד והחשבון הסופי.
- אשרור הצווים בנושאים על פי הוראות חוקה זו לאשרור או אישור המועצה הפדרלית העליונה לפני מתן צווים אלה על ידי הנשיא.
- אשרור מוסדות והסכמים מאושרים בצו.
- לאשר את מינוי ראש הממשלה והקבינט וקבלת התפטרותם והעברתם מתפקידם לפי הצעת הנשיא.
- לאשר את מינוי הנשיא והשופטים של בית המשפט העליון הפדרלי ואת קבלת התפטרותם ופיטורים בנסיבות הקבועות בחוקה.
- שליטה גבוהה בענייני האיחוד בכלל.
- כל תפקיד אחר שנקבע בחוקה זו או בחוקים פדרליים.
חוקת האיחוד קובעת כי לאמירי אבו דאבי ודובאי יש וטו.
חברים נוכחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה הפדרלית העליונה מורכבת משבעת השליטים של כל אמירות: [12]
| חבר נוכחי | התחלת כהונה | כותרת | אמירות | |
|---|---|---|---|---|
| תמונה | שם | |||
|
מוחמד בן זאיד אאל נהיאן | 2022 | נשיא |  אבו דאבי
|
.jpg)
|
מוחמד בן ראשד אאל מכתום | 2006 | סגן נשיא, ראש ממשלה |  דובאי
|
.jpg)
|
סולטן בן מוחמד אל-קאסימי | 1972 | חבר במועצה הפדרלית העליונה |  שארג'ה
|
| חמיד בן ראשיד אל נואימי | 1981 | חבר במועצה הפדרלית העליונה |  עג'מאן
| |
|
חמד בן מוחמד א-שרקי | 1974 | חבר במועצה הפדרלית העליונה | פוג'יירה
|
| סעוד בן רשיד אל מואלה | 2009 | חבר במועצה הפדרלית העליונה |  אום אל-קיוין
| |
|
סעוד בן סאקר אל קאסימי | 2010 | חבר במועצה הפדרלית העליונה | ראס אל-ח'ימה
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המועצה הפדרלית העליונה (in English)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Humaid, Dr Salem (2012). What do you know about the United Arab Emirates & Emirati Citizen ? (באנגלית). Al Mezmaah Studies Research Center. ISBN 978-9948-16-309-1.
- ^ "The Supreme Council - The Official Portal of the UAE Government". u.ae (באנגלית). נבדק ב-2021-02-14.
- ^ Davidson, Christopher M. (2011). Abu Dhabi: Oil and Beyond (באנגלית). Hurst. ISBN 978-1-84904-153-9.
- ^ אחריה לפי הסדר: הנשיא וראש הממשלה - סגן הנשיא, המועצה הלאומית, ומערכת המשפט.
- ^ Kamøy, Kristin (2020-12-16). Diversity of Law in the United Arab Emirates: Privacy, Security, and the Legal System (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-000-29191-9.
- ^ Rugh, A. (2007-03-05). The Political Culture of Leadership in the United Arab Emirates (באנגלית). Springer. ISBN 978-0-230-60349-3.
- ^ 1 2 Legrenzi, Matteo (2015-07-31). The GCC and the International Relations of the Gulf: Diplomacy, Security and Economic Coordination in a Changing Middle East (באנגלית). Bloomsbury Publishing. ISBN 978-0-85773-386-3.
- ^ Peck, Malcolm C. (2010-04-12). The A to Z of the Gulf Arab States (באנגלית). Scarecrow Press. ISBN 978-1-4617-3190-0.
- ^ Lea, David (2001). A Political Chronology of the Middle East (באנגלית). Psychology Press. ISBN 978-1-85743-115-5.
- ^ Ansari, Shahid Jamal (1998). Political Modernization in the Gulf (באנגלית). Northern Book Centre. ISBN 978-81-7211-088-8.
- ^ Abdullah, Mohammad Morsy (2020-11-26). The United Arab Emirates: A Modern History (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-000-15635-5.
- ^ "The Supreme Council - The Official Portal of the UAE Government". u.ae (באנגלית). נבדק ב-2021-02-14.