המונומנטים ההיסטוריים של קיוטו העתיקה
 | |||||||
| קינקאקוג'י בקיוטו | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
מורשת תרבותית, קבוצת מבנים  | ||||||
| מיקום |
קיוטו | ||||||
| מדינה |
 יפן | ||||||
| קואורדינטות | 35°03′37″N 135°45′10″E / 35.060278°N 135.752778°E | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
המונומנטים ההיסטוריים של קיוטו העתיקה (קיוטו, אוג'י ואוצו) מקיפים 17 אתרים ביפן בתוך העיר קיוטו ביפן ובסביבתה הקרובה שהוגדרו בשנת 1994 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[1] בשנת 794 העבירה המשפחה הקיסרית היפנית את הבירה להיאן-קיו. היאן-קיו ממוקמת בעיר קיוטו של ימינו, עיר המחקה את לוו-יאנג, בסין. האתרים נמצאים בשלוש ערים: קיוטו ואוג'י (אנ') במחוז קיוטו, ואוצו (אנ') במחוז שיגה. אוג'י ואוצו גובלים בקיוטו בדרום ובצפון, בהתאמה. מתוך המונומנטים, 13 הם מקדשים בודהיסטיים, שלושה הם מקדשי שינטו, ואחד הוא טירה (אנ'). האתרים כוללים 38 בניינים שהוגדרו על ידי ממשלת יפן כאוצרות לאומיים, 160 נכסים המוגדרים כ"נכסי תרבות חשובים", שמונה גנים המוגדרים כ"מקומות מיוחדים של יופי נופי", וארבעה גנים המוגדרים כ"מקומות של יופי נופי".
תהליך הבחירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיוטו יש מספר ניכר של מבנים היסטוריים, בניגוד לערים יפניות אחרות שאיבדו מבנים בפלישות ובמלחמות, והיא כוללת את הריכוז הגדול ביותר של נכסי תרבות מוכרזים ביפן. אף על פי שהושחתה על ידי מלחמות, שריפות ורעידות אדמה במהלך אחת עשרה מאות השנים שלה כבירה הקיסרית נחסך מקיוטו הרבה מההרס והסכנות של מלחמת העולם השנייה. היא ניצלה מהפצצות בפצצות התבערה של ערים גדולות אחרות ביפן, בין השאר כדי לשמר אותה כמטרה העיקרית של פצצת האטום. מאוחר יותר הוא הוסר מרשימת מטרות הפצצות האטומיות בהתערבות אישית של שר המלחמה הנרי סטימסון, שכן סטימסון רצה להציל את המרכז התרבותי הזה שהכיר מירח הדבש שלו ומביקורים דיפלומטיים מאוחרים יותר. כתוצאה מכך, נוספה נגסאקי כמטרה.[2][3]
17 הנכסים של אתר המורשת העולמית מקורם בתקופה שבין המאה ה-10 למאה ה-19, וכל אחד מייצג את התקופה בה נבנה. החשיבות ההיסטורית של אזור קיוטו נלקחה בחשבון על ידי אונסק"ו בתהליך הבחירה.
רשימת האתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטבלה מפרטת מידע על כל אחד מ-17 הנכסים הרשומים ברשימת אתר המורשת העולמית:
- שם: בעברית וביפנית
- סוג: מטרת האתר. הרשימה כוללת 13 מקדשים בודהיסטים ("-ג'י"), 3 מקדשי שינטו ("-ג'ינג'ה"), וטירה אחת ("-ג'ו").
- תקופה: פרק זמן בעל משמעות, בדרך כלל של המבנה
- מיקום: מיקום האתר (לפי רובע) ולפי קואורדינטות גאוגרפיות
- תיאור: תיאור קצר של האתר
| שם | תמונה | סוג | תקופה | מיקום | תיאור |
|---|---|---|---|---|---|
| מקדש קמיגמו (上賀茂神社) |
|
מקדש שינטו | המאה ה-7 – תחילת תקופת הייאן | קיטה-קו, קיוטו, 35°03′37″N 135°45′10″E / 35.06028°N 135.75278°E | אחד ממקדשי השינטו העתיקים ביותר ביפן, אחד משני הקאמו-ג'ינג'ה (אנ'), מקדשי הקאמו של קיוטו המקושרים באופן מסורתי. הקאמו-ג'ינג'ה משרת את התפקיד של הגנה על קיוטו מפני השפעות ממאירות. המקדש מוקדש לסגידה לקאמו ואקה-יקאזוצ'י, הקאמי של הרעם. |
| מקדש שימוגמו (下鴨神社) |
|
מקדש שינטו | המאה ה-6 – תחילת תקופת הייאן | סאקיו-קו, קיוטו, 35°02′20″N 135°46′21″E / 35.03889°N 135.77250°E | השני מבין שני הקאמו-ג'ינג'ה, מקדשי הקאמו של קיוטו המקושרים באופן מסורתי, המשרתים את הפונקציה של הגנה על קיוטו מפני השפעות ממאירות. המקדש מוקדש לסגידה ל"טמאיורי-הימה" (玉依姫; מילולית: עלמה מזמינה הרוח) ואביה, קאמו טקאצונומי (賀茂建角身). |
| טו-ג'י (東寺) |
|
מקדש בודהיסטי (שינגון (אנ')) | המאה ה-8 – תקופת הייאן | סאקיו-קו, קיוטו, 34°58′51.48″N 135°44′48.02″E / 34.9809667°N 135.7466722°E | מקדש בודהיסטי של כת השינגון, היה לו פעם מקדש משותף, סאי-ג'י (המקדש המערבי) ויחד הם ניצבו לצד שער ראשומון לבירת היאן. הוא היה ידוע רשמית בשם קיו-או-גוקוקו-ג'י (教王護国寺 המקדש להגנת האומה באמצעות מלך הדוקטרינות), מה שמעיד על כך שהוא תפקד בעבר כמקדש המספק הגנה לאומה. המקדש הוא משנת 796, שנתיים לאחר שהבירה עברה להיאן-קיו. יחד עם המקדש המשותף סאי-ג'י, והמקדש שינגון-אין (הממוקם בארמון הייאן), זה היה אחד משלושה מקדשים בודהיסטים בלבד שהקמתם הותרה בבירה באותה תקופה, והוא היחיד מבין השלושה ששרד עד היום. |
| קייומיזו-דרה (清水寺) | 
|
מקדש בודהיסטי (עצמאי) | המאה ה-8 – תקופת הייאן | היגאשימה-קו, קיוטו, 34°59′42″N 135°47′06″E / 34.99500°N 135.78500°E | הושלם במקור בשנת 780, קייומיזו-דרה הפך למקדש קיסרי בשנת 805. הוא נשרף ושוחזר תשע פעמים, ורוב המבנים הם משנות ה-30 של המאה ה-19. האולם המרכזי (הונדו) בנוי על צלע גבעה, נתמך בעמודי עץ מסיביים ובנוי ללא מסמר אחד. ההונדו הוא אוצר לאומי יפני. המתחם הוא גם משכן של 18 נכסי תרבות חשובים יפניים. |
| אנריאקו-ג'י (延暦寺) |
|
מקדש בודהיסטי (טנדאי (אנ')) | המאה ה-8 – תקופת הייאן | אוצו (אנ'), 35°4′13.62″N 135°50′27.33″E / 35.0704500°N 135.8409250°E | המקדש נוסד בשנת 788 על ידי סאיצ'ו (אנ'), אשר הביא את כת הטנדאי של זרם המהאיאנה בודהיזם ליפן מסין. בשיאו במאה ה-10, היה אנריאקו-ג'י מתחם ענק של עד 3,000 תת-מקדשים וצבא רב עוצמה של נזירים לוחמים. המצביא אודה נובונאגה סיים את הלוחמנות הבודהיסטית הזו בשנת 1571 על ידי תקיפת אנריאקו-ג'י, הרס הבניינים עד היסוד וטבח הנזירים. המבנים הנוכחיים מתוארכים מסוף המאה ה-16 לתחילת המאה ה-17 ומשקפים פרטים מתקופת אדו, אך הבניין הראשי (קונפונצ'ודו, אוצר לאומי) נבנה בשנת 887. |
| דאיגו-ג'י (醍醐寺) |
|
מקדש בודהיסטי (שינגון (אנ')) | המאה ה-9 – תקופת הייאן | פושימי-קו, קיוטו, 34°57′3.57″N 135°49′10.51″E / 34.9509917°N 135.8195861°E | דאיגו-ג'י מורכב משני אזורים עיקריים: החלק העליון (בראש הר דאיגו) והתחתון, במדרון המערבי. שישה מהמבנים, כולל האולם המרכזי (קונדו) והפגודה בת חמש הקומות שלו (גוג'ונטו, שהושלמה בשנת 952), הם אוצרות לאומיים. למקדש יש 12 אוצרות לאומיים נוספים, והמקדש מחזיק בכמה עשרות נכסי תרבות חשובים. סנבו-אין טאיאן (גן), ששופץ על ידי טויוטומי הידיושי בשנת 1598, הוא "מקום מיוחד של יופי נופי". |
| נינה-ג'י (仁和寺) |
|
מקדש בודהיסטי (שינגון (אנ')) | המאה ה-9 – תקופת הייאן | אוקיו-קו, קיוטו, 35°1′51.63″N 135°42′49.58″E / 35.0310083°N 135.7137722°E | בנייתו של נינה-ג'י החלה על ידי קוקו, קיסר יפן (אנ') בשנת 886, והושלמה בשנת 888 על ידי אודה, קיסר יפן (אנ'), שהפך לכוהן בודהיסטי והתמקם לאחר התפטרותו בשנת 897. מאז ועד רסטורציית מייג'י היה הכוהן הראשי של המקדש תמיד מהשושלת הקיסרית. המקדש נהרס במהלך מלחמת אונין (אנ') ב-1467, והמבנים הנוכחיים מתוארכים לשחזור שלו בשנים 1641–4. הקונדו (המכונה "אולם הזהב") הועבר לכאן מהארמון הקיסרי והוא אוצר לאומי. |
| ביודו-אין (平等院) |
|
מקדש בודהיסטי (מוחזק במשותף על ידי הכתות ג'ודו-שו (אנ') וטנדאי) | המאה ה-11 – תקופת הייאן | אוג'י, קיוטו, 34°53′21.45″N 135°48′27.69″E / 34.8892917°N 135.8076917°E | במקור וילה אריסטוקרטית בעיירה הסמוכה אוג'י (אנ'), ביודו-אין הפכה למקדש בודהיסטי בשנת 1052. האולם המרכזי (האמידה-דו, הידוע בכינויו ההואו-דו, או "אולם הפניקס") הוא המבנה המקורי היחיד שנותר; האחרים נשרפו במהלך מלחמת אזרחים בשנת 1331. אולם הפניקס והגן שלו, עם השפעתו הסינית, נועדו לייצג את סאיקו-גוקוראדו-ג'ודו (גן עדן הארץ הטהורה במערב). |
| מקדש אוג'יגמי (宇治上神社) | 
|
מקדש שינטו | המאה ה-11 – תקופת הייאן | אוג'י, קיוטו, 34°53′31″N 135°48′41″E / 34.89194°N 135.81139°E | אוג'יגמי-ג'ינג'ה, המקדש המגן על ביודו-אין הסמוך, ובסמוך למקדש אוג'י, נבנה במקור בסביבות 1060, מה שהופך אותו למקדש השינטו המקורי העתיק ביותר ביפן. זוהי הדוגמה העתיקה ביותר לסגנון "נגארה-זוקורי" של ארכיטקטורת המקדשים ביפן, שבה שלושת מבני המקדש הפנימיים בנויים זה לצד זה, כאשר המבנה באמצע גדול יותר מאלה משמאל ומימין. |
| קוזן-ג'י (高山寺) |
|
מקדש בודהיסטי (שינגון (אנ')) | המאה ה-13 – תקופת קמקורה | אוקיו-קו, 35°3′36.39″N 135°40′42.85″E / 35.0601083°N 135.6785694°E | ממוקם בהרים מצפון מערב לעיר קיוטו, קוזן-ג'י נמצא במיקום אידיאלי לסגפנות בהרים. על פי כמה דיווחים המקדש הוקם בשנת 774, אך ניתן לאמת רק את שנת 1206. המקדש נהרס פעמים רבות כתוצאה משרפה ומלחמה. הבניין העתיק ביותר הקיים הוא סקיסואי-אין (石水院), המתוארך לתקופת קמקורה (1185–1333), בעוד שהמבנים אחרים נבנו מחדש ב-1634. |
| סאיהו-ג'י (西芳寺) |
|
מקדש בודהיסטי (זן רינזאי (אנ')) | המאה ה-8 – תקופת הייאן | נישקיו-קו, קיוטו, 34°59′31.06″N 135°40′59.93″E / 34.9919611°N 135.6833139°E | המקדש נבנה בעיקר כדי לכבד את אמיטאבהה, והוא מפורסם בזכות גן האזוב שלו. למעלה מ-120 סוגי אזוב קיימים בגינה הדו-מפלסית, הדומה לשטיח ירוק יפהפה עם גוונים עדינים רבים. סאיהו-ג'י נהרס בשרפה במהלך מלחמת אונין (אנ') ופעמיים נהרס על ידי שיטפונות במהלך תקופת אדו, אך מאז נבנה מחדש. |
| קינקאקו-ג'י (金閣寺) |
|
מקדש בודהיסטי (זן אסכולת רינזאי (אנ')) | המאה ה-15 – תקופת אשיקאגה | רובע קיטה-קו, 35°2′21.85″N 135°43′45.71″E / 35.0394028°N 135.7293639°E | קינקאקו-ג'י, שנבנה במקור בתקופת קמקורה כאחוזה אריסטוקרטית, הפך למקדש בודהיסטי בשנת 1422. הוא ידוע במיוחד בזכות הקינקאקו (או "ביתן הזהב"), עם הקומות השניות והשלישית שלו מוזהבות לחלוטין בזהב, מה שמסמל את מה שנקרא "תרבות קיטאיאמה" של התקופה. הבניין נשרף עד היסוד בשנת 1950 על ידי נזיר שמאוחר יותר נקבע כי הוא חולה נפש, ונבנה מחדש בשנת 1955. המקדש ידוע גם בגנים היפים שלו ובבריכה, שנועדו לשלב את הר קינוגאסאיאמה הסמוך לנופו. |
| ריואן-ג'י (竜安寺) |
|
מקדש בודהיסטי (זן רינזאי (אנ'), אסכולת מיושינג'י) | המאה ה-15 – תקופת אשיקאגה | אוקיו-קו, קיוטו, 35°2′4.18″N 135°43′5.71″E / 35.0344944°N 135.7182528°E | הגן של ריואן-ג'י נחשב לאחת הדוגמאות הטובות ביותר ששרדו של "קארה-סנסוי" ("נוף יבש"), סוג מעודן של עיצוב גן מקדש זן יפני הכולל בדרך כלל תצורות סלע גדולות וייחודיות המסודרות בתוך מגרש של חלוקי נחל חלקים שנגרפו לדוגמאות קוויות להקל על מדיטציה. במקור הווילה הכפרית של אריסטוקרט, ריואן-ג'י הפכה למקדש זן בשנת 1450. כאשר בנייניו נהרסו בשרפה בשנת 1797, ההוג'ו של סיגן-אין, שנבנה בשנת 1606, הועבר לריואן-ג'י והפך לאולם הראשי של המקדש. |
| נישי הונגן-ג'י (西本願寺) | 
|
מקדש בודהיסטי (ג'ודו-שינשו (אנ')) | המאה ה-16 – תקופת אזוצ'י-מומויאמה | שימוגויו-קו, קיוטו, 34°59′31.37″N 135°45′5.81″E / 34.9920472°N 135.7516139°E | אחד משני מתחמי מקדשים במרכז קיוטו, נישי הונגן-ג'י הוא המקדש הראשי של כת ג'ודו שינשו של בודהיזם הארץ הטהורה. הונגן-ג'י הוקם בתחילה באזור היגאשיאמה של קיוטו במאה ה-13, והועבר לסדרה של אתרים. לבסוף הועבר בשנת 1591 לאתרו הנוכחי כאשר טויוטומי הידיושי נתן את האדמה למקדש. השער שלו הידוע בשם קאראמון מוגדר כאוצר לאומי של יפן. |
| טירת ניג'ו (二条城) |
|
טירה | המאה ה-17 – תקופת אדו | נקאגויו-קו, קיוטו, 35°0′50.96″N 135°44′51.0″E / 35.0141556°N 135.747500°E
|
טירת ניג'ו נבנתה בשנת 1601 על ידי השוגון טוקוגאווה איאיאסו והושלמה בתקופת שלטונו של טוקוגאווה איימיצו בשנת 1626. המתחם המעוטר בקפידה שימש כמעון ואולם קבלת הפנים בקיוטו של השוגונים מבית טוקוגאווה עד 1867, כאשר השוגון האחרון, טוקוגאווה יושינובו, השתמש בארמון הנינומארו שלו כדי להכריז על סיום השוגונות ולהחזיר את הסמכות לחצר הקיסרית. הטירה הפכה לארמון קיסרי מנותק עד שנתרמה לעיר קיוטו ב-1939. |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Historic Monuments of Ancient Kyoto (Kyoto, Uji and Otsu Cities)
- ^ "The Manhattan Project, Department of Energy at mbe.doe.gov". אורכב מ-המקור ב-2006-09-28. נבדק ב-2011-04-12.
- ^ "Henry Lewis Stimson". אורכב מ-המקור ב-2010-06-11.
