הלן טאפט מאנינג
 | |||||||
| לידה |
1 באוגוסט 1891 סינסינטי, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 בפברואר 1987 (בגיל 95) פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה |
פנסילבניה | ||||||
| השכלה |
מכללת ברין מאר | ||||||
| בן או בת זוג |
Frederick Johnson Manning (15 ביולי 1920–?) | ||||||
| שושלת משפחת טאפט | |||||||
| |||||||
  | |||||||
.png)
הלן הרון טאפט מאנינג (באנגלית: Helen Herron Taft Manning 1 באוגוסט 1891 - 21 בפברואר 1987) הייתה פרופסור אמריקאית להיסטוריה ודקאן קולג'. היא הייתה ילדתם האמצעית ובתם היחידה של נשיא ארצות הברית ויליאם הווארד טאפט ואשתו הלן הרון טאפט.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו אחיה הבכור רוברט ואחיה הצעיר צ'ארלס, הלן טאפט הייתה בעלת הישגים לימודיים גבוהים. היא הצליחה להגיע למטרות שאמה לא קיבלה גישה אליהן בגלל המגבלות החברתיות שהוטלו על נשים בתקופת אמה. היא קיבלה מלגת לימודים במכללת ברין מאר בפילדלפיה, שם למדה כשאביה נבחר לנשיא בשנת 1908.
לימודיה באוניברסיטה הופסקו לזמן מה כשאמה לקתה בשבץ מוחי ונותרה נכה. היא עברה לגור בבית הלבן עם משפחתה ועזרה לאמה להתגבר על הבעיות בתנועה ובדיבור כתוצאה מהשבץ. טאפט שימשה גם כמארחת רשמית בתפקידים רבים בבית הלבן בזמן שאמה הייתה מוגבלת. בדצמבר 1910 נערכה לה מסיבת הצגתה לראשונה בחברה בבית הלבן.
לאחר שאמה התאוששה, היא חידשה את לימודיה בברין מור, וסיימה את לימודיה בשנת 1915 עם תואר ראשון בהיסטוריה. היא הייתה סופרג'יסטית שנסעה ברחבי המדינה ונאמה נאומים למען תמיכה בהצבעה למען זכות הצבעת נשים וזכויות נשים.
ב־15 ביולי 1920 התחתנה עם פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת ייל בשם פרדריק ג'ונסון מאנינג (1894–1966), שעבר אז ללמד במכללת סווארת'מור.
למאנינג היו שתי בנות:
- הלן טאפט מאנינג האנטר (5 באוקטובר 1921 - 17 באוקטובר 2013)
- קרוליין מאנינג קנינגהאם (18 בינואר 1925 - 23 במרץ 2020)
שתי הבנות המשיכו גם בקריירה בהוראה.[1]
קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1917, בגיל 26 בלבד, מונתה טאפט לדקאן של מכללת ברין מאר, וכיהנה כנשיאת המכללה בפועל בשנת 1919.
לאחר מכן למדה באוניברסיטת ייל, שם סיימה דוקטורט בהיסטוריה. תחומי העניין של המחקר שלה התמקדו בהיסטוריה של צפון אמריקה בסוף המאה השמונה עשרה ובתחילת המאה התשע עשרה. בשנת 1925 חזרה לברין מאר כדיקנית ופרופסור להיסטוריה. היא שימשה כדיקנית עד 1941, ולימדה היסטוריה עד שפרשה בשנת 1957, לאחר שהייתה ראש המחלקה. היא המשיכה לחקור ולפרסם מאמרים במהלך פרישתה.[2]
כתביה, הכוללים אוסף של התכתבויות אישיות, עבודה מקצועית ועבודות בעלה מאוחסנים בארכיון מכללת ברין מאר.[3]
מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טאפט נפטרה בשנת 1987 בגיל 95 מדלקת ריאות בבית אבות בפילדלפיה.[2] היא נקברה בבית הקברות של כנסיית הגואל בברין מאוור, פנסילבניה.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלן טאפט מאנינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Helen Herron "Helene" Taft Manning".
- ^ 1 2 "Helen Taft Manning, Ex-Dean of Bryn Mawr". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1987-02-23. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-02-24.
- ^ "Helen Taft Manning papers, 1861-1992". dla.library.upenn.edu. נבדק ב-2019-02-24.