היפר-ענק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היפר-ענק הוא סוג נדיר יחסית של כוכב, שמתאפיין בבהירות גבוהה ביותר ובקצב גבוה מאוד של אובדן מסה על ידי רוח שמש. המונח היפר-ענק מוגדר ככוכב שעוצמת ההארה שלו מדורגת בסיווג הספקטרלי המשני בשיעור 0 או +Ia (לפעמים גם Ia-0) וכן שספקטרום הפליטה שלו יכלול הרחבה והסחה לאדום של פסי פליטה אופייניים למימן (מסוג Hα). הספקטרום המיוחד הזה מאפיין כוכבים בעלי אטמוספירה לא יציבה שנובעת מרוח שמש חזקה במיוחד. מכיוון שהגדרת היפר-ענק לא תלויה רק בבהירות הכוכב, ייתכנו על-ענקים בעלי בהירות גבוהה משל היפר-ענקים. כוכבים אלה זוכים לעניין מצד אסטרונומים כי הם מאפשרים ללמוד על תהליכי היווצרות כוכבים ועל סיום חייהם כסופרנובה.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפילית קארינה, הכוכב במרכזה הוא אטא קארינה, היפר-ענק ואחד הכוכבים הגדולים ביותר הידועים לאנושות. עקב גודלו ומסתו, הכוכב מכלה את דלקו במהירות וייתכן שיתפוצץ בסופרנובה בזמן הקרוב (מיליון שנים הקרובות).

כוכבים בעלי מסה הגדולה מ-25 מסות שמש יוצאים במהירות מהסדרה הראשית תוך עליה בבהירותם עד להפיכתם לעל-ענקים כחולים. לאחר מכן הם מתקררים ומתנפחים תוך שמירה על עוצמת ההארה הכוללת והופכים לעל-ענקים אדומים ושוב מתכווצים ומתחממים והופכים חזרה לעל-ענקים כחולים. שלב זה הם עשוי לכלול מספר מחזורים של התנפחות והתקררות ולאחר מכן התכווצות והתחממות תוך שמירה על עוצמת ההארה הכוללת ושינוי צבע מכחול לאדום וחזרה לכחול, כאשר בכל התכווצות חלק מהשכבות החיצוניות מושלכות החוצה. לבסוף כאשר לא נשאר די דלק להיתוך גרעיני שיעצור את ההתכווצות תקרוס ליבת הכוכב בהתפוצצות של סופרנובה. כוכבים בעלי מסה גדולה מ-40 מסות שמש פולטים קרינה חזקה מכדי לאפשר את קיומה של אטמוספירה יציבה, שכן לחץ הקרינה מעיף את השכבות החיצוניות ומונע את יצירת השכבות החיצוניות היציבות והקרות יחסית של על-ענקים אדומים. כוכבים אלו שקרובים לגבול אדינגטון ומאבדים מסה במהירות הם ההיפר-ענקים.

היפר-ענקים צהובים הם בדרך כלל כוכבים שהתפתחו מעל-ענקים אדומים שבתהליך ההתכווצות שלהם איבדו את רוב האטמוספירה שלהם, להבדיל מעל-ענקים צהובים שהם יציבים יותר ונמצאים בתהליך מעבר בין על-ענק כחול לעל-ענק אדום. היפר-ענקים נוצרים רק באזורים צפופים במיוחד של חומר בין-כוכבי ואורך החיים שלהם הוא קצר במונחים אסטרונומיים - כמיליון שנים בלבד. מסיבה זאת הם נדירים יחסית למרות שבהירותם הגדולה, פי 500,000 - 750,000 מהשמש, מאפשרת לראותם גם ממרחקים גדולים.

בשל קרבתם לגבול אדינגטון, לחץ הקרינה של היפר-ענקים עשוי להתגבר על כוח המשיכה של הכוכב ולגרום לכוכב לזרוק חלקים גדולים מהמעטפת שלו לחלל. אירוע כזה גורם לעליה חדה וקצרה בבהירות של הכוכב. ייתכן שאירוע ההתפרצות של הכוכב η בשדרית בשנים 18201843 שנגרם מהשלכת מסה של עשרות מסות שמש, אירע בעקבות חציית גבול אדינגטון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היפר-ענק בוויקישיתוף