היסטוריה של נרקיסיזם
המונח נרקיסיזם נגזר מהמיתולוגיה היוונית על נרקיסוס, אך נטבע רק בסוף המאה ה-19. מאז, הפכה המילה "נרקיסיזם" למושג שגור בפסיכואנליזה, בפסיכולוגיה פופולרית, במחקר, וחיי היום-יום.
משמעות המונח השתנתה עם הזמן. כיום משמעות המושג נרקיסיזם נרדפת לממוקדות-עצמית (self-centeredness), או לעיסוק יתר בעצמי (self-preoccupation) הנע לאורך רצף רחב, מבריא לפתולוגי".[1] מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, ששבר את ליבם של כל כך הרבה עלמות ועלמים, שנמסיס, אלת הנקמה הענישה אותו בכך שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע. על שמו מכונה אדם המאוהב בעצמו "נרקיסי", כתרגום לשם התואר הלועזי "נרקיסיסט" (בעברית מופיעות לא פעם הצורות "נרקיסיזם", "נרקסיסט", "נרציצסט").[2]
בספרות הפסיכואנליטית, קיימת התייחסות רחבה לנרקיסיזם והפרעת אישיות נרקיסיסטית. אף על פי שתפיסות אלה לא נחשבות מדעיות כיום (משום שאינן ניתנות להפרכה), במרוצת השנים חלקן זכו לתמיכה מחקרית מסוימת ותרמו להבניית הקונספט והאפיון שלו.[3]
תפיסות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1898 השתמש הבלוק אליס, סקסולוג בריטי, במונח "כמו - נרקיסוס" ביחס לאוננות מופרזת, לפיה האדם הופך לאובייקט המיני שלו או שלה.
בשנת 1899 היה פאול נקה (Paul Näcke) האדם הראשון שהשתמש במונח "נרקיסיזם" במחקר על סטיות מיניות.
בשנת 1911 פרסם אוטו ראנק את המאמר הפסיכואנליטי הראשון הנוגע באופן ספציפי לנרקיסיזם, ומקשר אותו ליהירות ואהבה עצמית.
בשנת 1923 פרסם מרטין בובר את המאמר "אני ואתה", בו הוא ציין כי הנרקיסיזם שלנו לעיתים קרובות מוביל אותנו להתייחס לאחרים כאל אובייקטים במקום כאל שווים.
פרויד[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
פרויד, במאמר שלו "על הנרקיסיזם" הבחין בין נרקיסיזם ראשוני, שהוא נקודת המוצא של כל אדם בינקותו, ובו מושקע הליבידו בעצמו לבין נרקיסיזם משני שכולל את הטענתם של אובייקטים בליבידו שהאדם קשור אליהם או נקשר אליהם. במילים אחרות, נרקיסיזם ראשוני הוא הרצון והאנרגיה שמניעים את האינסטינקט של האדם לשרוד.[4]
לפי פרויד, בני אדם אינם נולדים עם אגו והוא מתפתח במהלך הינקות או הילדות המוקדמת; האגו מתפתח אגב מגע עם המציאות בסביבות גיל שנתיים עם תחילת שלב החינוך בו ההורים או החברה מציבה לראשונה מגבלות על התינוק, ומלמדת אותו על הטבע או הסטנדרטים של הסביבה החברתית שלו שמהם הוא יכול ליצור את האגו האידיאלי, דימוי של העצמי המושלם אליו האגו צריך לשאוף.[4]
היבט הקשור לעיתים קרובות לנרקיסיזם ראשוני, מופיע בספר קודם של פרויד "טוטם וטאבו" (אנ'), שבו פרויד מתאר את התצפיות שלו בילדים. פרויד ככל הנראה התייחס למה שנקרא היום חשיבה מייחלת, כלומר, האמונה שהאדם יכול להשפיע על המציאות על ידי המשאלה שלו או כוח הרצון שלו.
קארן הורני[עריכת קוד מקור | עריכה]
קארן הורני ראתה את הנרקיסיזם בצורה שונה מפרויד, קוהוט ותאורטינקנים פסיכואנליטיים אחרים, בכך שהיא לא הניחה את קיומו של נרקיסיזם ראשוני, אלא ראתה באישיות הנרקיסיסטית תוצר של סביבה מוקדמת. לדידה, צרכים ונטיות נרקיסיסטיות אינם טבועים בטבע האנושי.[5]
נרקיסיזם פתולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככל הנראה התיאור הראשון לנרקיסיזם פתולוגי מופיע בכתיבתו של ארנסט ג'ונס על תסביך אלוהים. ג'ונס השתמש במונח על מנת לתאר אדם שמאמין שהוא אלוהים.
רוברט ואלדר פרסם את המקרה הראשון של אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית בשנת 1925. המטופל שלו היה מדען עם תחושה של מיוחדות וייחודיות, חוסר יכולת להזדהות עם אחרים, הרגשה של היותו "שונה משאר האנושות", אובססיה לרכישת כבוד מאחרים, חוסר רגשי אשמה, נטיות מיניות אנוכיות, ועצמאות ניכרת מאנשים אחרים. המטופל היה גם הגיוני, אנליטי, וכזה שהעריך מחשבה אינטלקטואלית מופשטת על פני יישום ידע מדעי. תיאור המקרה של ואלדר השפיע רבות על המחקר העתידי של נרקיסיזם ועל האופן בו אנו מגדירים את הנרקיסיזם כהפרעת אישיות כיום.[6]
זיגמונד פרויד תיאר את האישיות הנרקיסיסטית בשנת 1931 במאמר Libidinal Types. הוא תיאר אדם עם אישיות נרקיסיסטית כ"גדול מהחיים", כאדם שמתמקד בשימור העצמי שלו, כעצמאי, אדם שלא ניתן להפחיד בקלות, תוקפני, מוחצן, פעלתני, וחסר יכולת לאהוב או להתחייב למערכות יחסים. הוא גם ציין כי אנשים אלה לעיתים קרובות מושכים כלפיהם הרבה הערצה ותשומת לב, ולוקחים על עצמם תפקידים של מנהיגות ללא כל היסוס.[6]
זמן קצר לאחר מכן תיאר הפסיכואנליטיקאי וילהלם רייך בשנת 1933 "אופי פאלי-נרקיסיסטי" בספרו 'ניתוח אופי'. לדבריו, נרקיסיסטים מפגינים גישה של עליונות, הם בטוחים בעצמם, יהירים, פרובוקטיביים, מרגישים ממורמרים כאשר הם כפופים לאחרים, וכי הם קצת סדיסטיים במערכות היחסים שלהם. רייך גם היה הראשון שציין כי כאשר האגו שלהם נפגע, הם עשויים להפוך לתוקפניים, "אם יהירותם נפגעת, הם מגיבים בבוז קר, בחוסר הומור, או תוקפנות".[6] הוא שיער כי האופי שכיח יותר בקרב גברים מאשר בנשים משום שהאמין שנרקיסיזם הוא "הזדהות בין האגו בכללותו לבין איבר המין הזכרי".[6] אף שרייך לא הציג נתונים התומכים באמונתו, במהלך השנים אכן נמצא כי הפרעת האישיות שכיחה יותר בקרב גברים.[7]
אנני רייך תיארה בשנת 1960 את הנרקיסיסטים כ"אנשים שהליבידו שלהם מתרכז בעיקר בעצמם על חשבון אהבת אובייקט"[8] ושיש להם "אמות מידה פנימיות מוגזמות ולא מציאותיות".[6] רייך האמינה כי הנרקיסיזם נגרם על ידי טראומות ילדות חוזרות ונשנות לפני שמנגנוני ההגנה של האני מתפתחים ומובילים את הילד לסגת פנימה אל עולם פנטזיה שמרני יותר: "זה לא כך," היא מדמיינת את הנרקיסיסט אומר, "אני לא חסר אונים, מדמם, הרוס. להפך, אני גדול וטוב יותר מכל אדם אחר. אני הטוב ביותר, הגרנדיוזי ביותר".[6] רייך גם שיערה כי נרקיסיסטים סובלים מחוסר יכולת לווסת את ההערכה עצמית שלהם. לדבריה, נרקיסיסטים סובלים באופן קבוע מתנודות חוזרות ונשנות של הערכה עצמית המשתנה באופן דרמטי משיא של גרנדיוזיות אל דיכאון.[6]
במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70 כתבו היינץ קוהוט ואוטו קרנברג בהרחבה על נרקיסיזם. בשנת 1967 תיאר קרנברג "מבנה אישיות נרקיסיסטי." הוא פיתח תאוריה של נרקיסיזם שדיברה על שלושה סוגים עיקריים: נרקיסיזם בוגר ונורמלי, נרקיסיזם ילדותי נורמלי, ונרקיסיזם פתולוגי שיכול להיות לו תת-סוגים.[6]
בשנת 1968 היינץ קוהוט הגיע להבנה אחרת של "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" והמשיך להרחיב את הרעיונות המוקדמים של זיגמונד פרויד. הנרקיסיזם מילא תפקיד חשוב בתאוריית פסיכולוגיית העצמי שלו שהציעה שהנרקיסיזם הוא היבט נורמלי וחיוני של ההתפתחות, ושהקשיים עם יחסי אובייקט בשנים הראשונות של הילד עשויים להוביל לאתגרים בשמירה על תחושה של הערכה עצמית בהמשך החיים, ולהוביל להפרעות נרקיסיסטיות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sigmund Freud, On Narcissism: An Introduction, 1914
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Disorders of narcissism : diagnostic, clinical, and empirical implications, 1st softcover ed, Northvale, NJ: J. Aronson, 2000, עמ' 53, ISBN 0-7657-0259-2
- ^ רוני סולן, 'יחד' כאינטגרציה של התלכדות ונפרדות ביחסי אובייקט ונרקיסיזם,, שיחות 3, 1992
- ^ Joel Paris, Is Psychoanalysis Still Relevant to Psychiatry?, The Canadian Journal of Psychiatry 62, 2017-05, עמ' 308–312 doi: 10.1177/0706743717692306
- ^ 1 2 Freud: On Narcissism, www.english.hawaii.edu
- ^ Paris, Bernard J, Personality and Personal Growth, edited by Robert Frager and James Fadiman, 1998
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Sarah H. Konrath, Ph.D, A brief history of narcissism
- ^ Emily Grijalva, Daniel A. Newman, Louis Tay, M. Brent Donnellan, P. D. Harms, Richard W. Robins, Taiyi Yan, Gender differences in narcissism: A meta-analytic review., Psychological Bulletin 141, 2015-03, עמ' 261–310 doi: 10.1037/a0038231
- ^ אהבת אובייקט היא היכולת להשקיע באחרים.