הטלאי העגול (ימי הביניים)

יהודי עונד טלאי עליו עיגול קטן. מתוך הגדה של פסח בעברית (1476 לערך).

הטלאי העגול (בצרפתית = rouelle) הוא טלאי בד קטן שענידתו נכפתה על יהודי אירופה החל מהמאה ה-13 בתור סימן מזהה.

היסטוריה

יהודים העונדים טלאי עגול נשרפים על המוקד, (כתב יד מימי הביניים).

ענידת סימן מזהה על ידי יהודים הונהגה כבר במאה התשיעית בעולם המוסלמי.

בשנת 807, הח'ליף הארון א-רשיד ציווה שכל יהודי בגדאד יחגרו חגורה צהובה. בזמן שלטונו של הח'ליף אל-מֻתַוַכִּל עלא אללה הראשון (847 – 861) היהודים נדרשו לענוד טלאי בצורת חמור בעוד שהנוצרים נדרשו לענוד טלאי בצורת חזיר. בשנת 888, הקאדי אחמד בן טליב ציווה על הנתינים יהודים בקירואן לענוד על הכתף תלאי לבן ועליו תמונת קוף ועל הנוצרים לענוד תלאי לבן ועליו תמונת חזיר. הם חויבו לתלות אותה תמונה על דלת ביתם. בשנת 1005, יהודי מצריים צוו לתלות פעמונים על בגדיהם. במאה ה-12, תחת שלטון המוואחידון, הח'ליף השלישי אבו יוסף יעקוב "אל-מנסור" חייב את כל יהודי אנדלוסיה לענוד תלאי עגול. בשנת 1231 דרישה זאת נכפתה שוב על יהודי אנדלוסיה.

בוועידת לטראנו הרביעית, שכונסה על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השלישי בשנת 1215 נקבע שהיהודים בארצות הקתולית יחויבו להשתמש בפריט לבוש אשר יבדיל אותם מהאוכלוסייה הנוצרית, אם כי אופיו של פריט לבוש זה לא הוגדר באופן מפורש. על בסיס החלטה זאת, ציווה מלך צרפת לואי התשיעי "הקדוש" בשנת 1269 כי על הגברים היהודים בממלכתו לענוד על בגדיהם טלאי עגול בעוד שעל הנשים היהודיות לחבוש כיסוי ראש מיוחד.

דרישת ענידת הטלאי העגול נבעה מהרצון למנוע קשרים חברתיים ויחסי מין בין נוצרים ליהודים. יחד עם זאת, האפיפיור אינוקנטיוס השלישי קבע שאין לחייב את היהודים לענוד סימן היכר זה בנסיעותיהם, אלא רק בהיותם בסביבתם הקרובה, כדי לא להעמיד את חייהם בסכנה. ענידת הטלאי העגול כסימן היכר הונהגה בצרפת, באיטליה ומאוחר יותר באימפריה הרומית הקדושה.

צורת הטלאי העגול ואופן ענידתו

הטלאי נגזר בדרך כלל בצורת טבעת. הצבע, הגודל והמיקום על הבגד וכן מספר הטלאים והגיל שהחל ממנו חלה חובת הענידה, השתנו ממקום למקום ומזמן לזמן. באנגליה ובמרסיי נקבע תחילה שחובת הענידה חלה מגיל שבע. מאוחר יותר גיל החובה שונה לגיל הבר מצווה והבת מצווה. במאה ה-15, לואי האחד עשר, מלך צרפת, קבע שבנים אחרי גיל ארבע עשרה ובנות אחרי גיל שתים עשרה יענדו שני טלאים צהובים אחד על החזה ואחד על הגב.

ברוב המקרים הטלאי נתפר על החזה, אך לפעמים על החזה וגם על הגב. בציורים מהמאה ה-12 מתוארת טבעת מסוג זה קשורה במותן.

לצבע הנבחר הייתה סמליות שלילית בימי הביניים. אפשר היה למצוא עיגול בצבע צהוב, או שילוב של עיגול אדום ועגול לבן. בימי הביניים הצבע הצהוב סימל עבריינות, שקר, שיגעון או פשע.

העונשים על אי-ענידת הטלאי היו בדרך כלל קנסות כספיים, מאסר או עונשים גופניים.

חובת ענידת הטלאי העגול בצרפת בוטלה במאה ה-18, לאחר המהפכה הצרפתית.

• 
  היהודי הנודד עונד טלאי עגול, 1893 - 1894
• 
  גירוש היהודים (עונדים טלאי עגול במותניים) ב-1182. מוזיאון התפוצות, תל אביב
• 
  יהודי ויהודיה מהעיר הגרמנית וורמס. הטלאי העגול מלווה כאן בשקית מטבעות (ריבית, חמדנות), שיני שום, אווז (שחיתות) ועוד תכונות הקשורות ליהודים
• 
  צו של הקיסר פרדיננד הראשון מיום 1 באוגוסט 1551, המורה ליהודים (גברים, נשים וילדים) בממלכה ההבסבורגית לענוד טבעת צהובה הנראית בבירור על בגדיהם (ארכיון המדינה של אוסטריה עילית)

קישורים חיצוניים

• צח יוקד, בימי הביניים נהגו לסמן יהודים בשלל דרכים יצירתיות, באתר הארץ, 12 באפריל 2023