החכמה מאין תמצא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החכמה מאין תמצא הוא ביטוי שמקורו בפסוק מספר איוב. פשט הביטוי מתייחס לשאלה היכן נמצאת החכמה ואיך אפשר להשיג אותה וזאת כאשר קוראים את הביטוי עם סימן שאלה בסופו.

בתלמוד התייחסו לנאמר בצורה אחרת, כאשר החליפו את סימן השאלה שבסוף הביטוי בסימן קריאה. ופירשו שאם תבקש למצוא חכמה, תשפיל עצמך עד שתגיע לבחינת כאין (שהוא היפוך אותיות של אני) ואז תשיג את החכמה[1]. על משה רבנו נאמר "עניו מכל האדם", יוצא מכך שהוא עשה עצמו כאין ולכן השיג את החכמה. בתלמוד נאמר שכשמשה רבנו נפטר, אלוהים הספיד אותו ואמר: החכמה מאין תמצא[2].

על פי תורת הקבלה, בפסוק זה רמוז רמז להשתלשלות הספירות. החכמה, שהיא הספירה השנייה, נובעת מתוך האין, שהוא ספירת הכתר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך ובנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.