החטא ועונשו
 | |
| המהדורה הראשונה, 1867 (אם כי פורסם בעיתון בהמשכים כבר שנה קודם). | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי |
| שפת המקור | רוסית |
| סוגה |
רומן  |
| נושא |
רצח, ייסורים |
| מקום התרחשות |
סנקט פטרבורג |
| תקופת התרחשות |
July 1865 |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1866 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | ראו תרגומים לעברית |
| סדרה | |
| ספר קודם |
כתבים מן המרתף |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001111298, 001380060, 001380061, 002623801, 002597626, 001366425 |
  | |
החטא ועונשו (ברוסית: Преступление и наказание, בכתיב המקורי טרום-רפורמת 1918: Преступленіе и наказаніе) הוא רומן מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי. הרומן נכתב בשנת 1866 ותורגם לשפות רבות ואף לעברית במספר מהדורות שונות, ונחשב לאחד הרומנים הגדולים והחשובים ביותר בספרות הרוסית של המאה ה-19.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן עוסק בסטודנט לשעבר, רודיון רומנוביץ' (רומניץ') רסקולניקוב, שרוצח מלווה בריבית זקנה. החלק העיקרי של העלילה מתרחש בנפשו של הגיבור רסקולניקוב ובמאבק המתחולל בנפשו בין ההיגיון לבין הרגש. בתחילת הרומן מתכנן רסקולניקוב את הרצח לפרטי פרטים על מנת לבצע את הרצח המושלם, אך בזמן הרצח משתבש כל אשר יכול היה להשתבש, ורסקולניקוב רוצח גם את אחותה של המלווה בריבית, שנקלעה לדירה במקרה.
לאחר מכן נופל רסקולניקוב למשכב, ומשהוא מחלים הוא לוקה בפרנויה ובטוח שכולם חושדים בו במעשה הרצח. הרומן מתאר את תהליך ההידרדרות הנפשית של רסקולניקוב, ואת חיפושיו אחר ישועה, שמגולמת בדמותה של סוניה, המייצגת את החמלה האלוהית, שבה מוצא לבסוף רסקולניקוב את גאולתו, אך רק לאחר שהוא מתוודה על פשעו ונשפט למאסר. עם זאת, רסקולניקוב אינו מביע חרטה על עצם נטילת החיים, וסבור כי טעותו היחידה היא בזה שלא עמד בלחץ הנפשי של מעשיו. ולתפיסתו, אילו היה חזק יותר, היה רשאי להרוג מבחינה מוסרית.
הרומן לא מתמקד במעשה הרצח עצמו ובחקירת המשטרה, אלא בהשפעות הפסיכולוגיות של הרצח על רסקולניקוב, ובחיפושיו אחרי המניע שלו לרצח, שאינו ברור לו לגמרי - בתחילה הוא חושב שרצח בשביל הכסף, כדי שיוכל לפתח קריירה, ולבסוף הוא מסיק שרצח כדי להוכיח לעצמו שהוא רשאי לרצוח מחמת עליונותו. כמו כן, מציג הרומן את דמותה של החברה הרוסית באותה תקופה באמצעות מספר רב של דמויות משנה, וזאת על מנת למתוח ביקורת ולדון בנושאים רבים, כגון אלכוהוליזם, צדקה, חיי משפחה, פרוגרסיביות, מוסרנות, בדידות ואתאיזם. כמו כן הרומן מתאר באופן מקורי את העימות הפסיכולוגי בין רסקולניקוב לבין החוקר המיוחד פורפירי שמונה לחקור את הפרשה.
נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיקולים מוסריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיבותו של הרומן היא בעמידתו על התנגשות בין שתי מערכות מוסר סותרות, האחת רציונאלית–תועלתנית והשנייה עממית פשוטה שעולה מתוך הדת. הרומן פותח בהצגת המצב הכלכלי והחברתי העגום ששרר ברוסיה במעמדות הנמוכים: דירות משותפות וצפופות, עוני על סף רעב, מחלות חשוכות מרפא, ומעל כל זה אין שאיפה לשום שינוי לעתיד טוב יותר אפילו עבור רסקולניקוב כאיש משכיל וסטודנט למקצוע נחשק. ומתוך כל הקשיים הללו רבים נדחקים לאלכוהוליזם כדי לברוח מהחיים או לזנות כדי להתפרנס. רסקולניקוב מנתח את המצב הזה ומשווהו לחיי העושר של המעמד העליון, ובפרט לאותה זקנה מלווה בריבית שאין לחייה שום ערך תועלתי והיא רק מזיקה לעניים (כמוהו) ולחברה ומתוך כך מסיק שיהיה זה מוצדק מוסרית ואף ראוי לרצוח אותה ולנצל את כספה לתקן את מצבו.
הצד השני של השיקול, המייצג את התפיסה ההומניסטית עולה בעיקר מתוך חווית הזעזוע של רצח, נקיפות המצפון והחולי של רסקולניקוב. וזהו עיקר העונש על חטא הרצח – השחתת צלם האלהים שבאדם, וכמו שרסקולניקוב אומר בווידויו לסוניה "לא את הזקנה רצחתי, את עצמי רצחתי".
תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הרצח רסקולניקוב עובר תהליך פסיכולוגי משמעותי שעיקרו פחד. פחד להיתפס בזירת הפשע, ופחד פרנואידי מהמשטרה ומחבריו שיחשדו בו ויתפסו אותו. הפחד גם מתפתח למחלה פיזית ממש, והוא שוכב בחוליו מספר ימים, מחוסר הכרה. לאחר מכן, אמנם הוא עדיין מאמין רציונאלית בצדקותו, אך הוא מתחיל לחוש את הרשע שברצח שביצע, ותורמים לכך מפגשו עם אחותו דוניה ועם סוניה. בשלב הבא הוא אוזר אומץ ומתוודה בפני סוניה על מעשיו והיא מייעצת לו תהליך של תשובה – לשים צלב לצאת לחוצות העיר להשתחוות לארבעת רוחות השמיים ולומר לעוברים ולשבים "אני רצחתי", הוא יהיה מוכרח לשאת את העונש אך רק כך הוא יזכה לתיקון. ובאמת הוא עושה כך ובאפילוג הוא כבר נמצא באוסטרוג (כלא) מתחיל לקרוא באוונגליונים ומגיע לשלווה.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רסקולניקוב (רדיון רומנוביץ')[עריכת קוד מקור | עריכה]
רסקולניקוב הגיבור הראשי של הספר, הוא סטודנט בן 23 שמגיע ממשפחה כפרית ועניה. הוא מאמין בפילוסופיות מודרניות תועלתניות ואף כתב על כך מאמר בעיתון וכלל לא מאמין בנצרות ובאמונות טפלות. רסקולניקוב בעל אופי מופנם ובדלני מהחברה, הוא נוהג לדבר לעצמו כשהוא חושב, ועם זאת יש בו חמלה רבה כלפי הסובלים מקושי ועוול.
מראהו החיצוני מתואר ברומן פעמיים. בראשונה הוא מתואר כגבוה וטוב רואי, ובעל עיניים כהות ויפות. מאוחר יותר הוא מתואר כאדם המתמודד עם כאב עז בגופו, גבותיו צמודות, שפתיו קמוצות ומבטו בוער. הסופר השתמש בשיטה זו של ציור כפול של דמויות גם כלפי סוניה וסבידריגילוב. שיטה כזו מאפשרת להראות שהגיבור עבר סדרה של חוויות קשות שהותירו את רישומן בגופו.
יחסיו עם סוניה מתחילים, כנראה בהתרשמות מסיפור של אביה עליה, מתוך חמלה אבל מהר מאוד הוא רוחש כלפיה הערכה אדירה ומצליח לחוש את גודל אישיותה. הוא חושב שהוא הרוצח לא ראוי להיות לצידה, הוא אפילו משדר כלפיה אדישות או חשדנות, עד שבסוף הוא חוזר בתשובה על החטא ואז מסוגל לקבל את יחסיו עם סוניה.
שמות הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמעות שמו של רסקולניקוב מגיעה מ-raskol (раскол – רוסית), שמשמעה היא לבצוע, או לפצח, זהו כמובן רמז על שיטת הרצח עם הגרזן. משמעותו הציורית של הביטוי בהקשרים של חקירה משטרתית היא לפצח את האמת, שזה מרמז לקורא על פורפירי שניסה לפצח את רסקולניקוב ולהוכיח את אשמתו ברצח.
בני משפחת מרמילדוב, שכולם זכו לגורל מר: האב ששקע באלכוהוליזם ונדרס בתאונה, האם שמתה מחוליה אחרי שקברה את בעלה וסוניה שנאלצה להתפרנס מזנות, נושאים את שם המשפחה האירוני על שם המאכל המתוק מרמלדה.
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- החטא וענשו, רומן בשישה חלקים עם אפילוג / מרוסית: יוסף חיים ברנר, הוצאת שטיבל, ורשה, 1924. (סריקה מלאה של הרומן)
- החטא ועונשו / מרוסית: מנחם זלמן וולפובסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1961, 469 עמודים.
- החטא ועונשו / פיודור מיכילוביץ’ דוסטויבסקי ; מרוסית: צבי ארד. הוצאת דביר (זמורה-ביתן), תשנ"ג, 444 עמודים
- החטא ועונשו: רומן בשישה חלקים ואפילוג; תרגם מרוסית והוסיף הקדמה והערות: פטר קריקסונוב. מאייר: פלג מיכאלי. הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 1995, 634 עמודים
עיבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- החטא וענשו / מחזה על פי דוסטויבסקי. תרגם: ח. יריב. התיאטרון הקאמרי, 1973.
ניתוח ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמוטל בר-יוסף, החטא ועונשו: מדריך לקורא וללומד, משלב, 1978.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטקסט המלא בתרגום ברנר, באתר פרויקט בן-יהודה
- הטקסט המלא בתרגום ברנר, באתר ויקיטקסט
- הטקסט המלא, מתורגם לאנגלית
- הטקסט המלא בשפת המקור (ברוסית)
- דבורה סילברסטון-סיון, השימוש באמפאתיה ברומן "החטא ועונשו", באתר "דעת".
- אריאנה מלמד, רצח בעיניים, באתר ynet, 5 במרץ 2004
יעקב שביט, יגאל לפידוס, איך שיכנע נפוליאון ה-3 את רסקולניקוב לרצוח זקנה ברומאן "החטא ועונשו", באתר הארץ, 26 באוקטובר 2013- מיכה מטיקס The Wall Street Journal, "החטא ועונשו": אחד הטקסטים המרתקים, הקיצוניים והחריפים בספרות המודרנית, באתר גלובס, 22 ביוני 2023
- החטא ועונשו, באתר OCLC (באנגלית)
- החטא ועונשו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי (1821-1881.), החטא וענשו, דף שער בספרייה הלאומית
