החברה לפיתוח יפו העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החברה לפיתוח יפו העתיקה
פסל בדמות נפוליאון בכניסה למרכז המבקרים של החברה לפיתוח יפו העתיקה בכיכר קדומים
פסל בדמות נפוליאון בכניסה למרכז המבקרים של החברה לפיתוח יפו העתיקה בכיכר קדומים
נתונים כלליים
סוג חברה עירונית
תקופת הפעילות 1961–הווה (כ־63 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם אתרים
קואורדינטות 32°03′12″N 34°45′10″E / 32.053305555556°N 34.752666666667°E / 32.053305555556; 34.752666666667 
בעלות עיריית תל אביב
 
www.oldjaffa.co.il
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בניין מטה החברה
(למפת יפו רגילה)
 
בניין מטה החברה
בניין מטה החברה

החברה לפיתוח יפו העתיקה היא חברה עירונית, בבעלות עיריית תל אביב-יפו, האחראית לשיקום וניהול אזור יפו העתיקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה בשנת 1961 על ידי ממשלת ישראל ועיריית תל אביב-יפו, במטרה לשקם את אזור יפו העתיקה, שבאותה עת כונה "השטח הגדול" והיו בו מבנים רבים במצב תחזוקה גרועה, רבים מהם היו הרוסים חלקית והייתה בו פעילות עבריינית[1]. אחזקת מניות החברה התחלקה באופן שווה בין העירייה ובין הממשלה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל והחברה הממשלתית לתיירות[2].

על פינוי ושיקום אזור "השטח הגדול" הוכרז כבר בשנת 1950[3][4], ובעת הקמת החברה כבר פונו רוב התושבים[5], והחלו עבודות השיקום כולל הקמת גן הפסגה וגן המדרון[6]. במהלך השיקום הוחלט לא להרוס לחלוטין את כל המבנים באזור, אלא לשקם אותו כרובע אמנים ואומנים[7]. בשנת 1956, רוב בתיה של יפו העתיקה הוכרזו כרכוש נטוש, ועברו לחזקת רשות הפיתוח ואחר כך למינהל מקרקעי ישראל[8]

בינואר 1960 נעצרו לחקירה פקידים בכירים ב"מינהל יפו" שהיה אחראי על פינוי ושיקום "השטח הגדול"[9]. והוחלט להקים חברה ממשלתית שתהיה אחראית להמשך שיקום ופיתוח יפו העתיקה על בסיס כלכלי ומנהל תקין[2].

החברה יזמה תוכנית בניין עיר חדשה ליפו העתיקה (תוכנית 606), שתוכננה על ידי צוות אדריכלים שעליו נמנו יעקב יער, סעדיה מנדל, יונה פיטלסון ואליעזר פרנקל, ואשר עבדו יחדיו על תוכנית השימור והפיתוח בין השנים 19611962. הזכויות ברוב המבנים ביפו העתיקה הועברו לרשות החברה או נמסרו לה בחכירה. התל עליו שוכנת יפו העתיקה הוגדר כ"שמורה ארכיטקטונית" שמבניה ונופה ישומרו וישוחזרו, תוך כדי פיתוח גנים וכיכרות בשטחים הפתוחים. המטרה הייתה להפוך את האזור למרכז בילוי, אומנות ותיירות, ולמשוך אליו אוכלוסייה חדשה[10]. בשנת 1963 החל אכלוס הבתים הראשונים, והם החכרו בעיקר לאמנים, סופרים ואומנים[11]. החברה לפיתוח יפו העתיקה הייתה גם אחראית לפריסת התשתיות העירוניות: קווי מים, ביוב, חשמל וטלפון[12]. בנוסף הכשירה והחכירה החברה מבנים לטובת הקמת גלריות לאמנות, מסעדות ומועדוני לילה[13]. עם זאת לרוב החוכרים נאלצו לשאת בעלות השיפוץ הפנימי של המבנים[14], ומספר אמנים שזכו בחוזי חכירה ויתרו עליהם עקב העלות הגבוהה[15].

בשנת 1969 פרסם מבקר המדינה דו"ח חיובי ברובו על פעילות החברה, וציין שהיא הצליחה במשימתה לשקם את יפו העתיקה[16]. בשנת 1977 פרסם מבקר המדינה דו"ח נוסף על החברה, וציין שהיא סיימה למעשה את רוב תפקידה בשיקום יפו העתיקה, ושיש לשקול את המשך פעילותה[17].

בשנות ה-80 יזמה החברה פסטיבל מוזיקה ים תיכונית בשם "לילות יפו", שהיה נערך באמפיתיאטרון בגן הפסגה וסביבתו[18].

בסוף שנות ה-90 הגמישה החברה את מדיניות האכלוס והחכירה של המבנים ביפו העתיקה, והתירה ליזמים פרטיים להקים פרויקטים של מגורי יוקרה, כחלק מהתהליך הג'נטריפיקציה של האזור[19]. בין השאר יזם האדריכל אילן פיבקו מספר פרויקטים ביפו העתיקה[20], נבנה פרויקט מגורי יוקרה במבנה ששימש את מרכז המבקרים "החוויה הישראלית"[21], ובמתחם המנזר הארמני (השוכן בין נמל יפו, רציף העלייה השנייה וסמטת נתיב המזלות), שהיה בחלקו נטוש, הוקמו 25 דירות יוקרה[22], למרות התנגדויות רבות שהוגשו לפרויקט[23].

בשנת 2002 החליטה ועדת השרים להפרטה, לכלול את החברה ברשימת חברות ממשלתיות המיועדות להפרטה[24].

בשנת 2003 החלה החברה לקדם תוכנית בניין עיר חדשה במטרה, בין היתר, לאפשר הגדלת נפחים ותוספות בנייה, במסגרת המרקם הקיים. בנוסף החלה לקדם תוכניות למלונות, לבתי קפה, ולחנויות אופנה בתחומי המתחם[25]. בפברואר 2003 אושרה הקמתו של בית מלון במבנה בית החולים הצרפתי, כולל בניית מבנה חדש בן שש קומות בצמוד לו[26].

בשנת 2013 החלו לפוג חוזי החכירה של כ-280 הבתים, שהוחכרו במקור ל-49 שנים, החל משנות ה-60. תחילה סירבה החברה לדון בחידוש חוזי החכירה[27]. בדצמבר 2014 אישר לבסוף דירקטוריון החברה פה אחד, החלטה על חידוש חכירות הנכסים למגורים ולמסחר ביפו העתיקה ל-49 שנים נוספות[28].

בשנת 2015 עברה החברה לבעלותה המלאה של עיריית תל אביב[29], ופעילותה אחודה עם חברת אתרים העירונית, שהפכה לחברת האם שלה[30].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיריית־ת"א מבטיחה לחסל את "השטח הגדול', קול העם, 12 ביוני 1960
  2. ^ 1 2 אושרה הקמת החברה לפיתוח יפו העתיקה - כמקום תיירות ובידור, הארץ, 14 בנובמבר 1960
  3. ^ מתקרב פינוי "השטח הגדול"' ביפו, הארץ, 31 בדצמבר 1950
  4. ^ מחנה המעבר לתושבי.השטח הגדול" הולך ומוקם בקצב מזורז, הַבֹּקֶר, 3 בדצמבר 1950
    גלגול מחילות ביפו, מעריב, 29 בינואר 1951
  5. ^ בקרוב ־ חברה לחיסול משכנות העוני בת"א-יפו, על המשמר, 19 באוגוסט 1960
  6. ^ פרטים על תכנית לשיפור יפו, דבר, 18 בינואר 1956
    גן עירוני יוקם בשטח הגדול ביפו, הארץ, 9 ביולי 1957
  7. ^ יפו העתיקה ־ בית לאמנים, הארץ, 18 בדצמבר 1959
    מ. נחתומי, "השטח הגדול" מושך ציירים, מעריב, 17 במאי 1960
  8. ^ תמונות יפואיות בבתי המשפט, באתר גלובס, 30 בנובמבר 1998
  9. ^ פקידים בכירים במינהל יפו נעצרו לחקירה, למרחב, 8 בינואר 1960
    פקידים בכירים במינהל יפו נעצרו כתשודים בשוחד, קול העם, 8 בינואר 1960
  10. ^ צבי אלגת, יפו העתיקה מתעוררת לחיים, מעריב, 3 בינואר 1963
  11. ^ פיתוח יפו העתיקה לשלב מעשי, דבר, 31 במאי 1963
  12. ^ רומן פריסטר, השטח הגדול, על המשמר, 23 באוקטובר 1964
  13. ^ גאלריה נוספת תפתח בשטח יפו העתיקה, מעריב, 26 במאי 1965
  14. ^ עמי שמיר, המוזות ב"שטח הגדול', למרחב, 14 במאי 1965
  15. ^ גבריאל בן שמחון, ציירים ש"התיישבו" ביפו העתיקה ־־ מקנאים בצפת ובעין־הוד..., מעריב, 28 בדצמבר 1966
    שמעון עופר, הרוחות סוערות מאחורי הקלעים של קרית האמנים ביפו, דבר, 28 באפריל 1967
  16. ^ אברהם רותם, החברה לפיתוח יפו העתיקה "זכתה" לדו"ח חיובי בעיקרו, מעריב, 23 בינואר 1969
  17. ^ החברה לפיתוח יפו העתיקה סיימה למעשה רוב תפקידיה, מעריב, 18 בספטמבר 1977
  18. ^ גיורא פרבר, צפיפות נסבלת בלילות יפו, חדשות, 5 ביולי 1988
  19. ^ אלעזר לוין, ‏אושרו 118 דירות ו-1,700 מ"ר מסחרי ביפו העתיקה, באתר גלובס, 9 ביוני 1997
  20. ^ הארץ, משפחת קסטיאל תרכוש חלקו של פיבקו בפרויקט הצדף על הים ביפו, באתר TheMarker‏, 7 במרץ 2003
    גיא ליברמן, כמה שילם זוג ישראלים לאילן פיבקו עבור דירת הדופלקס ביפו?, באתר TheMarker‏, 10 בפברואר 2010
  21. ^ אלעזר לוין, ‏עוז השקעות חתמה על הסכם חכירה משופר בפרוייקט בית פסטר, באתר גלובס, 10 באפריל 2000
  22. ^ תמונות יפואיות בבתי המשפט, באתר גלובס, 30 בנובמבר 1998
  23. ^ יצחק דנון, ‏נדחתה עתירה מינהלית לביטול תוכנית למיתחם "המנזר הארמני" ובית הסטודיות ביפו, באתר גלובס, 23 באפריל 1997
    יצחק דנון, ‏ועדת אמנים-חוכרים: ההיתר לבנייה במנזר הארמני ביפו העתיקה - מחטף, באתר גלובס, 30 בנובמבר 1999
    יצחק דנון, ‏נדחתה התנגדות ועד האמנים ביפו העתיקה לבנייה במתחם המנזר הארמני, באתר גלובס, 13 במאי 2001
  24. ^ זאב קליין ודרור מרום, ‏ועדת השרים להפרטה החליטה להנפיק כל מניות אל-על בבורסה, באתר גלובס, 8 ביולי 2002
  25. ^ שרון קדמי, ‏דיונים לקראת תב"ע חדשה ביפו העתיקה, באתר גלובס, 26 בינואר 2003
  26. ^ שרון קדמי, ‏יפו העתיקה: הוולנת"ע אישרה הקלות שיאפשרו הקמת בית מלון חדש, באתר גלובס, 23 בפברואר 2003
  27. ^ שלומית צור, ‏סערה בעיר העתיקה, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2013
    "כל רוכש ידע שהחכירה מסתיימת. מונה צוות בדיקה", באתר גלובס, 3 בנובמבר 2013
  28. ^ שלומית צור, ‏עיריית תל אביב: נחדש את החכירה לתושבי יפו העתיקה, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2014
  29. ^ אתר למנויים בלבד מוטי בסוק, חברות בבעלות משותפת למדינה ולעיריית ת"א יימכרו לעירייה, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2014
  30. ^ אתר למנויים בלבד נמרוד בוסו, עסקה היסטורית: תל אביב רכשה את נמל תל אביב, נמל יפו ואת רצועת החוף, באתר TheMarker‏, 15 ביוני 2016