הונוריפיקאביליטודיניטאטיבוס
_-_page_47_-_honorificabilitudinitatibus.jpg)
הוֹנוֹרִיפִיקׇאבִּילִיטוּדִינִיטׇאטִיבּוּס (בלטינית: Honorificabilitudinitatibus, ⓘ?) היא מילה בלטינית, צורת הרבים של "honorificabilitudinitas", שניתן לתרגם למשמעות "להיות במצב מסוגלות לקבל כבוד". המילה ידועה באורכה החריג, ובפרט בשל העובדה שהיא המילה הארוכה ביותר בעבודותיו של ויליאם שייקספיר,[1] הנאמרת פעם אחת במחזה פרי עטו "עמל אהבה לשווא". עיקר שימושה היה בתקופת ימי הביניים, אולם הופעתה במחזה החזירה אותה לאוצר המילים הספרותי של העת המודרנית.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור המילה בלטינית של ימי הביניים. המילה היא צורת הרבים ביחסת המושא העקיף או השימוש של המילה "honorificabilitudinitas", המורכבת מהבסיס honorifico שמשמעותו "לתת כבוד", והסיומות abilis (מסוגל, ראוי), tudo ו-itas (שמשמעותן מצב מופשט).[2]
הופעות בספרות של ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
העדות המוקדמת ביותר של המילה בספרות היא בהעתק כתביו של פיטר דה פיזה, משורר ואיש דת בן המאה ה-8, אשר היה המורה ללטינית של קרל הגדול.
המילה מופיעה בחיבור אטימולוגי בשם "Magnæ Derivationes" מהמאה ה-12, פרי עטו של עורך הדין האיטלקי אוגוציונה דה פיזה. החיבור צוטט על ידי הפילולוג יוהנס בלבוס במילון הלטיני "Catholicon" (אנ') משנת 1286.[3] ספר זה הודפס לראשונה ב-1460, בין הראשונים שהודפסו בטכנולוגיה של יוהאן גוטנברג,[4] ומהווה את ההופעה הראשונה של המילה בדפוס.[3][5]
דנטה אליגיירי, בחיבורו "על רהיטות השפה העממית" (אנ') משנת 1302, מציין את המילה כאחת מהמילים הארוכות ביותר.[6] דנטה סופר 12 הברות בתעתוק לאיטלקית, "honorificabilitudinitate", ומוסיף כי הצורה הלטינית המקורית ארוכה יותר ובעלת 13 הברות.[7] הוא מזכיר את המילה כחלק מניתוח של מילות קישוט, מילים שערכן הוא בהיותן יוצאות דופן ושונות משאר הטקסט, אך שילובן בכתיבה יוצרת "הרמוניה". "honorificabilitudinitate", לעומת זאת, היא ארוכה מדי ופורצת את הגבולות של הכתיבה, לכן אינה מתאימה להיות מילת קישוט.[8] דנטה משתמש בדוגמה זו כדי להדגים את הקשר בין השפה הלטינית לאיטלקית.[9]
במאה ה-16, הופיעה המילה בספר "Adagia" של ארסמוס מרוטרדם ובכתביו של פרנסואה רבלה.[10] החוקר ג'יימס האטון מאוניברסיטת קורנל הציע כי שייקספיר הכיר את המילה מקריאה בספרו של ארסמוס, אשר היה ספר לימוד נפוץ בתקופת ילדותו.[11]
שימוש במחזה "עמל אהבה לשווא"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומדיה "עמל אהבה לשווא" נכתבה על ידי שייקספיר בשנות ה-90 של המאה ה-16 והוצגה בפני אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. במחזה, מלך נווארה וחבריו נודרים להימנע מהיכרות עם נשים ולהתרכז בלימודים אקדמיים, אולם שבועתם עומדת למבחן כאשר לחצר המלוכה מגיעה נסיכה צרפתייה ובנות לווייתה. הקומדיה מאופיינת בשעשועי לשון ומשלב לשוני גבוה.
בתמונה הראשונה של המערכה החמישית, המלומדים הולופרנס ונתנאל מנהלים דו-שיח מתנשא בשפה מליצית המשלב ביטויים באנגלית ולטינית. כאשר מגיעים למקום איש הכפר קוסטארד, האדון הספרדי דון אדריאנו דה ארמאדו ומשרתו מות', קוסטארד והמשרת לועגים למלומדים על שפתם הגבוהה. מות' אומר לקוסטארד כי המלומדים השתתפו ב-"משתה של מילים" וגנבו את השאריות. קוסטארד עונה לו:
O, they have lived long on the alms-basket of words. I marvel thy master hath not eaten thee for a word; for thou art not so long by the head as honorificabilitudinitatibus: thou art easier swallowed than a flap-dragon.
בתרגום חופשי לעברית: ”הו, הם חיו זמן רב על סל נדבות של מילים. אני מתפלא שאדונך לא אכל את שמך, שכן אינך ארוך כמו הונוריפיקאביליטודיניטאטיבוס: קל יותר לבלוע אותך מצימוק בברנדי.”
ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההשוואה של קוסטארד היא ביקורת על האמונה ששימוש בשפה הלטינית מעצים את מעמדו של האדם.[12] בדומה למלומדים אשר מקשטים את שיחתם במילים לטיניות, השימוש של קוסטארד במילה נובע מאורכה החריג והגייתה המסובכת, ללא שום קשר למשמעותה. עצם הגייתה, הברה אחר הברה, לוקחת זמן והופכת לאירוע בפני עצמו.[13]
שימושו של קוסטארד במילה החריגה מפתיע – הוא איכר ולא אציל, אשר נכשל להבין מילים אחרות במהלך המחזה.[5] הופעתה של המילה קומית בצורה שווה לכל הצופים בקהל: עבור הצופים אשר מכירים את המילה, שימושו של של פשוט העם קוסטארד במילה אינו צפוי; הצופים האחרים משתעשעים מאורכה החריג והגייתה הייחודית. הבדיחה של קוסטארד מהווה מנגנון איזון בין חלקי הקהל השונים.[12]
בתרגומים של המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרגום לעברית של המחזה מאת דורי פרנס, המילה אינה מופיעה. במקומה משווה קוסטארד את שמו של המשרת, הקרוי מיקרוב, למילה "אנציקלופדיה": ”אח, הם חיים על פח-זבל של מִלים! אני מתפלא שהאדון שלך עוד לא מָחק אותך הֲבָרָה-הֲבָרָה, כי אתה קטן כמו מַפּיק ודָקיק כמו חיריק, אין מה להשוות אותך למילה גדולה כמו אנציקלופדיה. אפשר לבלוע אותך, מיקְרוֹבּי, כמו דָגיג.”[14]
בתרגום לרוסית משנת 1958 של יורי קורניב, המילה הלטינית מופיעה כלשונה, אולם בהערה של המתרגם נכתב כי המילה היא חסרת פשר.[15] היא מופיעה גם בתרגום לצרפתית של פרנסואה גיזו מהמאה ה-19, ובמהדורה של 2006 נוספת ההערה "מילה זו מצוינת בתור הארוכה ביותר".[16] כמו כן מופיעה בתרגום לספרדית משנת 2003.[17]
בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב המטילים ספק בזהותו של מחבר מחזות שייקספיר, המילה משמשת כראיה לזיהויו של פרנסיס בייקון, פילוסוף ומדינאי אנגלי, בתור המחבר האמיתי של המחזות. בשנת 1897 הציע לראשונה אייזק הול פלאט כי המילה "Honorificabilitudinitatibus" היא אנגרמה למשפט בלטינית: "Hi ludi tuiti sibi Fr. Bacono nati", שמשמעותו "מחזות אלו מאת פר. בייקון שומרים על עצמם",[18] טענה עליה חזר בספר פרי עטו ב-1905.[19][20] סר אדווין דרנינג-לורנס, חבר הפרלמנט הבריטי, פרסם בספרו "Bacon Is Shake-Speare" בשנת 1910 גרסה אחרת של האנגרמה: "hi ludi, F. Baconis nati, tuiti orbi", שמשמעותה "מחזות אלה, צאצאיו של פ. בייקון, נשמרים לעולם".[21][22][23] בנוסף, המילה נמצאה באוסף כתבים המיוחסים לבייקון, המכילים ציטוטים של מחזות שייקספיר.[24]
בתחילת המאה ה-17, הופיעה המילה במחזות "הקורטיזנה ההולנדית" של ג'ון מרסטון משנת 1603[25] ו-"המאהב המשוגע" של ג'ון פלטשר ב-1616.[26] הגרסה האנגלית של המילה, "honorificabilitudinity", נכללה במספר מילונים אנגליים משמעותיים במאה ה-17 וה-18, בהם היא מוגדרת "ראוי לכבוד" (honorableness).[27] תחילה הופיעה במילון "Glossographia" של תומאס בלאונט,[28] המילון הגדול בזמנו, ובנוסף נכללה ב-"An Universal Etymological English Dictionary" של ניית'ן ביילי,[29] המילון הפופולרי ביותר במאה ה-18.[30]
צ'ארלס דיקנס פרסם בשנת 1858 מאמר בשם "Calling Bad Names" בשבועון שערך באותה תקופה, "Household Words". במאמר דיקנס מבקר את הקהילה המדעית על שימוש בשמות מדעיים ארוכים בלטינית אשר מרחיקים את הקהל הרחב מהתעניינות במדע, ומצטט את הסצנה מהמחזה של שייקספיר ואת המילה כדי להדגים את טענתו.[31]
ברומן יוליסס מאת ג'יימס ג'ויס, דמותו של סטיבן דדאלוס עושה שימוש במילה בפרק התשיעי, "סקילה וכריבדיס", תוך כדי ניתוח דמותו ויצירותיו של שייקספיר.[32] המילה רומזת להקבלה בין דמותו של קוסטארד ב-"עמל אהבה לשווא" לדמותו של סטיבן דדאלוס: כמו קוסטארד פשוט העם הלועג למלומדים בעזרת אחת המילים הארוכות שהיו ידועות אז, גם סטיבן דדאלוס נמצא במעמד נמוך יחסית לבני שיחו, אך מתעלה עליהם בעזרת ידע היסטורי וספרותי מעמיק יותר משלהם. השיחה כוללת גם את שאלת זהותו של שייקספיר, והשימוש במילה נעשה על רקע התיאוריה המזהה את שייקספיר כבייקון.[33]
בתרגום יוליסס לעברית של יעל רנן המילה מופיעה כלשונה בלטינית, בצירוף הערת המתרגמת:[34]
בדומה לג'והן או'גונט שמו יקר לו, לא פחות יקר משלט-המשפחה, שהתרפס כדי לקבלו, על פס שחור ומלוכסן חנית זהב עם חוד מוכסף, honorificabilitudinitatibus,* יקר יותר מתהילתו כגדול הסופרים שכס-ספיר יאה לו.
*. לטינית: "עטור־כבוד" (המלה הארוכה ביותר בלטינית מופיעה כבדיחה ב"עמל אהבה לריק", ה', 1, 44).
המילה הוצגה בפרק "Napoleon Brainaparte" בעונה הראשונה של הסדרה המצוירת פינקי והמוח (1995–1998); הסדרה כללה מילה ייחודית באנגלית בכתוביות הסיום של כל פרק.
בפרק השישי של הסדרה מדריך ההישרדות של נד ששודר ב-2004, תלמיד החטיבה נד בּיגבּי מגיע לגמר תחרות איות לאחר שאיית בהצלחה רצף של מילים פשוטות, אולם פורש מהתחרות כאשר הוא מתבקש לאיית את "Honorificabilitudinitatibus".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Brian C. Ballentine, How to Do Things with Hard Words: The Uses of Classical Borrowings in the English Renaissance, אוניברסיטת בראון, 2010, עמ' 75–78
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Have You Tried This, The Classical Outlook vol. 17, no. 2, 1939, עמ' 17
ברנדון ספקטור, Shakespeare’s Longest Word Is a Whopping 27-Letters Long, באתר Reader's Digest, 18 במרץ 2018 (באנגלית) - ^ honorificabilitudinitatibus, honorificabilitudinitas בוויקימילון באנגלית;
honorificabilitudinitatibus, honorifico בוויקימילון ברוסית - ^ 1 2 William Theobald, The classical element in the Shakespeare plays, לונדון: R. Banks & Son, 1909, עמ' 169. (באנגלית)
- ^ Paul Needham, Johann Gutenberg and the Catholicon Press, The Papers of the Bibliographical Society of America Vol. 76, No. 4, 1982, רבעון רביעי, עמ' 395–451, 453–456 doi: 10.1086/pbsa.76.4.24302468
- ^ 1 2 B. C. Ballentine, עמוד 77
- ^ De vulgari eloquentia, ספר II פרק 7, באתר ויקיטקסט לטינית
- ^ Paget J. Toynbee, Dante Studies, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1921, עמוד 132 (באנגלית)
- ^ B. C. Ballentine, עמ' 75–76
- ^ Daniela Panzera, Dante’s Legacy: Kinship between Languages in Seamus Heaney’s Poetics, Estudios Irlandeses כרך 11, 2016, עמ' 202
- ^ דאגלס היימר, ביקורת על "Shakespeare's Lives" מאת סמואל שונבאום, The Review of English Studies כרך 22, מס' 88, נובמבר 1971, עמ' 484 (באנגלית)
- ^ James Hutton, Honorificabilitudinitatibus, Modern Language Notes כרך 46, גיליון 6, 1931, עמ' 393 doi: 10.2307/2913094
- ^ 1 2 אדם צוקר, Antihonorificabilitudinitatibus: Love’s Labour’s Lost and Unteachable Words, Shakespeare Survey 70: Creating Shakespeare, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2017, עמ' 135–145 doi: 10.1017/9781108277648.014
- ^ B. C. Ballentine, עמ' 78
- ^ ויליאם שייקספיר, תרגום: דורי פרנס, עמל אהבה לשווא - מערכה 5, תמונה 1, באתר שייקספיר ושות'
- ^ Бесплодные усилия любви. Перевод Ю. Корнеева, באתר rus-shake.ru, עמוד 72 (ברוסית)
- ^ ויליאם שייקספיר, תרגום של פרנסואה גיזו, Peines d'amour perdues, בפרויקט גוטנברג (בצרפתית)
- ^ Trabajos de amor perdidos, באתר Biblioteca Virtual Universal, עמוד 47 (בספרדית)
- ^ Isaac Hull Platt, Are the Shakespeare plays signed by Francis Bacon?, The Conservator, פילדלפיה, 1897 (באנגלית)
- ^ Isaac Hull Platt, Bacon cryptograms in Shake-speare, and other studies, Rose Valley, 1905. (באנגלית)
- ^ Frank W. Wadsworth, The Poacher from Stratford, אוניברסיטת קליפורניה, 1958, עמ' 69–70. (באנגלית)
- ^ Who Wrote Shakespeare's Plays?, O. J. Todd, Modern Language Notes 43, מס' 2, פברואר 1928, עמ' 106–107. doi: 10.2307/2914363
- ^ K. K. Ruthven, Faking Literature, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2001, עמ' 102, ISBN 9780511483202. (באנגלית)
- ^ Emma Smith, The Shakespeare Authorship Debate Revisited, Literature Compass כרך 5 מס' 3, 2008, עמ' 623. doi: 10.1111/j.1741-4113.2008.00549.x
- ^ Samuel Schoenbaum, Shakespeare's Lives, Clarendon Press, 1991, עמ' 420, ISBN 9780198186182. (באנגלית)
פיטר דוקינס, The Northumberland Manuscript (עמ' 4), באתר Francis Bacon Research Trust, 2016, עודכן 2020 (באנגלית) - ^ John Marston, The works of John Marston (p. 92), 1887, בארכיון האינטרנט
- ^ John Fletcher, The Mad Lover (p. 10), בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ^ Notes and Queries, כרך 4, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1881, סדרה 6, עמ' 29, 55, 77, 418. (באנגלית)
- ^ תומאס בלאונט, Glossographia, H section (באנגלית)
- ^ Nathan Bailey, An Universal Etymological English Dictionary, 1731. (באנגלית)
- ^ Dictionary, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ צ'ארלס דיקנס, Calling Bad Names, Household Words כרך 18, 1858, עמ' 332–334
- ^ Arthur Heine, Shakespeare in James Joyce, The Shakespeare Association Bulletin כרך 24, מס' 1, ינואר 1949, עמ' 65
ג'יימס ג'ויס, יוליסס, בפרויקט גוטנברג (באנגלית) - ^ ג'ורדן ברואר, An Immodest Proposal: The Politics of the Portmanteau in "Ulysses", James Joyce Quarterly כרך 51, מס' 2/3, אוניברסיטת טולסה, חורף-אביב 2014, עמ' 448–450
- ^ ג'יימס ג'ויס, תרגום: יעל רנן, 9 (סקילה וכריבדיס), יוליסס, כרך א', זמורה-ביתן, 1992, עמ' 252