הומניזם נוצרי
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
הומניזם נוצרי הוא זרם הגות המדגיש את האנושיות של ישו, משנתו החברתית ואת הנטייה שלו לשלב רוחניות אנושית וחומריות. זרם זה רואה עקרונות הומניסטיים כמו כבוד האדם האוניברסלי וחופש הפרט ואת עליונותו של האושר האנושי כרכיבים חיוניים ועקרוניים אשר תואמים את תורתו של ישו. הומניזם נוצרי ניתן לראות כאיגוד פילוסופיות של אתיקה נוצרית ועקרונות הומניסטיים.
רנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההומניזם הנוצרי התפתח מאוד בתקופת הרנסאנס, שמקורו באמונה בגדולת יכולות האדם, אשר ערכיו ודבקותו מוקדשים לנצרות. בהקשר זה, פרנצ'סקו פטרארקה (1304-1374) נחשב לאבי ההומניזם, ואחד הדמויות הבולטות ברנסאנס המוקדם.
הגישה ההומניסטית הרגילה מעריכה אמנם קיום אנושי כמשהו ראוי כשלעצמו, אילו הומניזם נוצרי מעריך קיום זה, כל עוד הוא בשילוב עם האמונה הנוצרית. אחד הטקסטים הראשונים לגבי ההומניזם הנוצרי היה הנאום של ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה על כבוד האדם, שבו הוא הדגיש כי לאנשים יש את הרצון החופשי לבחור בדרגה מוסרית, בין מלאכים לשטן. עקרונות נוצריים נכנסו לתוקף גם במקומות שאינם איטליה, במהלך מה שנקרא כיום הרנסאנס הצפוני. באוניברסיטאות איטלקיות ובאקדמיה הדגישו כתבים קלאסיים כמקור ידע, ואילו אוניברסיטאות באימפריה הרומית הקדושה ובצרפת ביססו תורתם על אבות הכנסייה.
תקופת ההשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנאורות של המאה ה-18 באירופה תמכה בחלקה בחילון ובהפרדת הדת מהמדינה, מה שלכאורה (לפי טענת ההומניזם הנוצרי) גרם לקרע שווא בין הנצרות וההומניזם. ההשכלה גיבשה הומניזם כפילוסופיה חילונית ליברלית מובהקת. יש רציונליסטים שפיתחו את הגישה הדאיסטית שדחתה את התאולוגיה המסורתית לטובת 'דת טבעית '. הלא-קונפורמיסטים העדיפו לעקוף הכנסיות לחפש את אלוהים באופן אישי בדרך של סיבה ואינטואיציה מוסרית מולדת לכאורה. דאיסטים אלה פירשו מחדש את תאוריית המוסר הנוצרית ובכך הובילו מבחינה היסטורית לתנועות הרפורמיסטיות הפוליטיות והחברתיות של המאות ה -19 וה -20. אולי התרומה המשמעותית ביותר של הנצרות הליברלית הזו היא שהיא הולידה את התנועה הבריטית הראשונה עבור ביטול העבדות, אשר הוקמה על ידי הקוויקרים ב בסוף המאה ה -18.
המאה ה -20 עד להווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטל של מלחמת העולם הראשונה ניפצה את האופטימיות הליברלית. האידיאליזם האינסופי הואפל על ידי הצד האפל של האנושות וזה דרבן תגובה ריאליסטית בקרב חוקרים ותאולוגים נוצריים. המכונה ניאו אורתודוקסיה. זרם אשר הוגיו היו ליברלים פוליטיים לשעבר שהתעקשו לבסס את הגישה ההומניסטית שלהם על התאוריה הנוצרית.
עד שנות ה-70 נצרות חברתיות נתחדשו. דוגמאות לכך הן המאבקים באמריקה הלטינית ואת המאבקים נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, "תאולוגיית השחרור" שמטרתה לרתום את הנצרות למלחמה לצדק חברתי ואפילו לסוציאליזם מהפכני. עם זאת הכותרת עצמה היה מטעה כפי שהזרם מעולם לא היה באמת "תאולוגיה".
נעשו ניסיונות שונים כדי ליצור הומניזם יותר נוצרי מסורתי. כתוצאה מכך, יש כאלו שמקשרים את ההומניזם למורשת התרבותית של הנצרות. ההומניזם הנוצרי זה מדגיש את ישו כתמצית וכהיתוך של האנושות עם-האנושות האלוהית שבאה לידי ביטוי בתרבות המערבית. רעיונות אלה לוקחים השראה מהוגים קתולים מתקופת הרנסאנס כגון ארסמוס מרוטרדם, תומאס מור ויוהנס רויכלין.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הומניזם, דתי, דף שער בספרייה הלאומית
