ההמנון ההומרי לאפרודיטה

ההמנונות ההומרים לאפרודיטה הם שלושה המנונות מתוך אוסף של שלושים ושלושה שירים הבאים להלל ולשבח את האלים בתקופת יוון העתיקה. לאלה אפרודיטה נכתבו המנון אחד קצר (6 שורות), ושני המנונות ארוכים (אשר אחד מהם בן 293 שורות, ואילו השני בן 21 שורות). המנונות אלו נכתבו בין המאה ה-7 לפני הספירה ועד למאה ה-4 לפני הספירה.

מחבר ההמנונות אינו ידוע, והם נקראים "הומריים" משום שבעבר נחשבו לפי עטו של הומרוס (החל מההתייחסות הקדומה ביותר אל מכלול ההמנונות ההומריים, אצל תוקידידס).

תפקיד ומבנה ההמנונות

תפקיד ההמנון הארוך הוא ככל הנראה לעצב עבורנו הקוראים את דמותה של האלה אפרודיטה, ומעצם אורכו, הוא יכול לבוא כסיפור בפני עצמו. תפקיד ההמנונות הקצרים הוא לשמש כפתיח או כמבוא לסיפור אחר שיבוא בהמשך. מכאן נובע שההמנונות הארוכים מנוגדים להמנונות הקצרים מבחינת התפקיד שלהם. ניתן לראות כי שלושת ההמנונות לאלה הם בעלי מבנה דומה. לפני תחילתם של שלושת ההמנונות קיימת מעין הקדמה או מיני המנון הנותן לנו רקע ומידע על האלה. בפתיחת ההמנון מופיעות מילות שיבוח לאלה ואילו בסיומו מופיעות מילות זיכרון, כאשר בשני המנונות השורה האחרונה היא: "אפס אני גם אותך ושירה גם אחרת אזכירה". ההמנונות כתובים במשקל ההקסמטר דקטילי, אשר מאפיין את השירה האפית. בכל שלושת ההמנונות מוצגת אפרודיטה כדמות בעלת יכולת לגרות חשקים ויצרים מיניים בקרב חיות, בני תמותה, בני אלמוות (חצאי אלים) ואלים.

תיאור העלילה

תיאור העלילה על פי ההמנון הקצר

ההמנון מתחיל בהצגת אפרודיטה כילידת האי קיפרוס (קפריסין) ומכאן שמה בהמנון מתואר קיתרית. פתיחת ההמנון עוסקת במילות שבח לאלה בו מתוארת כעדינה, יפה ומשרה אושר על תושבי העולם ("שי עדנים לבני חלד נתנה ועל חמד פניה כל הימים מרחפת בת צחוק, וזיו כסף פורח"). בהמשך ההמנון מתוארת בקשה לקבלת ברכה מהאלה כדי להללה באמצעות השירה ("לך ברכתי האלה...לי שירה העניקי נכספת"). בסיום, הפונה לאלה מצהיר כי יזכיר אותה דרך השירה עליה ("ושירה גם אחרת אזכירה").

תיאור העלילה על פי ההמנון הארוך הראשון

ההמנון פותח בתיאורה של אפרודיטה כאלה המצליחה לתעתע ברגשות וביצרים ומעוררת חשקים ויצרים מיניים אצל כל יצור חי - חיות, בני אדם, בני אלמוות (חצאי אלים) ואלים ("כל המוני היצורים, אשר ים ויבשת יזינו - הם מעשי הקיתרי יפת העטרת ידעו"). מלבד שלוש האלות - אתנה, ארטמיס והסטיה, אף אחד לא יכל להתנגד לקסמיה של אפרודיטה ("אך את לבב השלוש לפתות ולרמות לא יכלה"). אפרודיטה גרמה לזאוס, מלך האלים, לבגוד באשתו הרה ("את לבבו האדיר, אם היה לרצון לה, השיאה ותביאהו באפס עמל אל נשים בנות מותה, כי השכיחתו את הרה..."). כתוצאה מכך, זאוס התעצבן והעניש את אפרודיטה בכל שתתאהב בבן תמותה בשם אנחיסס ("זוס בלבה היא-עצמה עורר אז את מתק החשק, עם האדם כי תשכב בן-המותה, ולמען מהר חיש לא תנקה אף גם היא ממשכב האנוש..."). תחילה אפרודיטה משקרת לאהובה אנחיסס ואומרת לו כי היא בת אדם בדיוק כמוהו, אך בסופו של דבר היא מודה בפניו ואומרת כי היא אכן אלה ("...לא בת-אלים אנוכי, ועל מה לאלים תדמני?...יען אין פחד פן מני דבר-צער עדיך יגיע, גם לא משאר הברוכים, כי מאד האלים אהבוך"). בהמשך זאוס מתחרט על כך שגרם לאפרודיטה להתאהב בבן אדם ואוסר על אנחיסס להגיד שהילד הוא בן אלמוות כתוצאה מזיווג בן תמותה יחד עם אלה וכאשר ישאלו אותו מי אם הילד, לא יגיד שזוהי אכן אפרודיטה, אלא יגיד לדברי זאוס שהילד הוא בן לנימפה ("אם ישאלך בן-אדם מבני החלוף על הארץ, מי היא האם, שהרתה וילדה את בנך שאהבת-לו תענה ותאמר-וזכור!-את אשר אצווך: נימפה דומה לציץ-פרח-אומרים אנשים-ילדתו, מן הגרות פה בהר העומד מעטר עצי יער..."). בסיומו של ההמנון מופיעים דברי שבח וזיכרון לאלה ("...בך ההמנון החלותי, עתה אל אחר אעברה").

תיאור העלילה על פי ההמנון הארוך השני

ההמנון פותח במילות שיבוח לאלה על יופייה ועל הקשר שלה לאי קיפרוס ("...זאת היפה, שבחלקה כל חומות האי קיפרוס נפלו..."). בהמשך מתוארת לידתה וקבלתה לאולימפוס ("על גלי-ים רב-שאון, שם ההורות קיבלוה באהב... עת אל בית-זוס גם למחול-האלים הנכסף תהלכנה"). בסיום ההמנון מופיעות מילות שיבוח לאלה, אשר גם בהן כמו בהמנון הקצר מופיע אותו נוסח הבא להלל את אפרודיטה ("...מתוקת-החיוך וצוהלת העין... אפס אני גם אותך ושירה גם אחרת אזכירה").

מוטיבים

חיים מול מוות

כאן נכנסים שני מצבים, כאשר הראשון עוסק בחיים לא מוגבלים מבחינת שנים אל מול חיים שיעצרו בבוא העת. אפרודיטה היא אלה, חייה אינם מוגבלים בזמן. היא התאהבה בבן אדם (אנחיסס) אשר יבוא יום וימות מזקנה. המצב השני הוא כאשר נפגש אנכיסס עם אפרודיטה, הוא ביקש שתעלה את מעמדו בטרויה עד אשר יגיע לגיל זקנה. זאוס ביקש שלא יספר על המפגש איתה לאף אחד ושהוא לא יפגע, אך הודיע לו שאם יספר על כך שבנו הוא הבן של האלה אפרודיטה, הוא ימות בטרם עת.

אלים מול בני אדם

לאורך כל ההמנונות האלים נישאים זה לזה, אך אם הם רוצים להיות עם בני תמותה, הם משנים את דמותם למראה של בני אדם. בהמנון ההומרי לאפרודיטה ניתן להבחין כי כאשר זאוס גרם לאלה להתאהב בבן תמותה היא לא שינתה את המראה החיצוני שלה, ולכן גם זיהה מהר מאוד שהיא אלה או נימפה. יש לציין גם שזו הייתה בושה לאלים מסוימים לשכב עם בני תמותה, אך לא היו מסוגלים להתנגד לכך כאשר אפרודיטה הפעילה את קסמיה עליהם.

מבוגר מול צעיר

זאוס העניש את האלה על בגידותיה באל היפסייטוס וגרם לה להתאהב בבן תמותה. אפרודיטה אכן מתאהבת באנחיסס, ושם לפי המראה שלה הוא מבין שהיא איננה בת תמותה כמותו, על אף שתחילה משקרת לו לגבי זהותה האמיתית. יש פה בעצם יחסי אהבה בין אלה בת אלמוות אשר תחייה לנצח לבין אדם בן תמותה שימות בעוד מספר שנים.

מראה חיצוני

בשלושת ההמנונות לאלה קיימים מוטיבים חוזרים הקשורים למראה האלה מבחינה פיזית. היא מתוארת כאישה יפה וגבוהה, אשר אוהבת להתגנדר. נאמר עליה שהיא לובשת גלימת זהב ומתקשטת בעגילים ושרשראות יפים. אף לא אחד יכל לעמוד בפניה ונשבה ליופייה. בנוסף, יש האומרים כי לא הסתפקה ביופייה הרב, אלא שלבשה חגורה שסייעה לה עוד יותר בעניין הפיתוי. כך, אף לא אחד מלבד שלוש האלות אתנה, ארטמיס והסטיה לחלוטין לא היה יכול להתנגד לרצונותיה של האלה אפרודיטה.

האהבה והתשוקה

בניגוד לאלות אחרות במיתולוגיה היוונית, אפרודיטה אף פעם לא נפלה לרצונותיו ותשוקותיו של גבר כלשהו אשר הייתה איתו במערכת זוגית. המיתולוגיה היוונית שופעת בסיפורים על מאהביה האלים ובני התמותה. כפי שכבר צוין, אף אחד מלבד שלוש אלות לא יכל להתנגד לתשוקותיו כאשר אפרודיטה מפעילה עליו את קסמיה.

תרגומים לעברית

• תרגום לשלושת ההמנונים מופיע בשירים הומריים, בתרגום שלמה שפאן, ירושלים תשט"ז. תרגומים אלה התפרסמו גם בפרויקט בן-יהודה (ראו קישורים חיצוניים להלן).
• תרגום להמנון הארוך הראשון (293 שורות) מופיע כנספח ב' בתרגומו של אהרן שבתאי לאיפיגניה באאוליס לאוריפידס (הוצאת שוקן, 1989, עמ' 140-150).

ראו גם

• אפרודיטה
• זאוס
• הסטיה
• דמטר
• ארטמיס
• המנונות הומריים

לקריאה נוספת

• המנון לאפרודיטי / הומרוס (תל אביב : גזית, תרצ"ה)
• ההמנונות ההומריים (ירושלים : חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ו)
• שירים הומריים : המנונות ; אפיגרמות ; מלחמת הצפרדעים והעכברים (ירושלים : מוסד ביאליק, תשט"ז 1956)
• Three Homeric hymns : to Apollo, Hermes, and Aphrodite : hymns 3, 4, and 5 / edited by Nicholas Richardson.
• Cambridge, UK ;   New York : Cambridge University Press, c2010.
• Burkert Walter. Greek Religion. Harvard University Press, Reprint edition, 2006 The Homeric Hymns in The Online Medieval and Classical Library

קישורים חיצוניים

• ההמנון הראשון הארוך לאפרודיטה
• ההמנון הארוך השני לאפרודיטה
• ההמנון הקצר לאפרודיטה
• אפרודיטה באתר - www.theoi.com
• אפרודיטה באתר - www.maicar.com