הדרה לוין ארדי

הדרה לוין ארדי
לידה	1963 (בת 61 בערך); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת ניו יורק
	www.hadaralevin.com

הדרה לוין ארדי (נולדה ב-1963 בירושלים) היא מוזיקאית וזמרת ישראלית, סופרת, עיתונאית, משוררת, פובליציסטית וציירת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגרת של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) בקולנוע וטלוויזיה. אחרי שבע שנים בניו יורק וסרט באורך מלא ראשון שביימה בגיל 24 ("שלוש אחיות ואח"), חזרה לירושלים עם בנה אדם ג'יימס, ביימה סרטים דוקומנטריים ופרומואים, פרסמה ארבעה ספרים, שני ספרי שירה וספר פרוזה, הוציאה 18 אלבומים, ופרסמה מאמרים בנושאים שונים.

בשנת 2000 התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה ללא כל ניסיון רלוונטי קודם. במהרה הפכה לחלוצת הסצנה העצמאית האלטרנטיבית בארץ.^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]} זכתה בבחירת המבקרים לזמרת השנה ובציון לשבח בתחרות הבינלאומית ע"ש ג'ון לנון. מאז הספיקה לזכות בכמה תחרויות בינלאומיות נוספות, על מצוינות בכתיבת שירים, ואף הוזמנה לנגן בפסטיבלים ברחבי אירופה. הופעותיה שודרו בערוצים האירופיים, כמו ה-BBC World. היא התארחה בלייב-סשן ב-BBC סקוטלנד, והוזמנה להקליט עם האחים קאמרון (שעבדו בין השאר עם טראוויס, איאן בראון, טורי איימוס), שהפיקו עבורה מיני אלבום.

הדרה תרגמה וביצעה את הגרסה באנגלית לשיר הנושא בסרטו של תומר הימן, "I shot my love". השיר יצא כסינגל בפסטיבל ברלין 2010, השתתפה בפרויקטים "שרים לאה גולדברג", "נערות רוק", "בנות חווה (אלברשטיין)" ו"שרים יהודה עמיחי", שיתפה פעולה עם ירמי קפלן, שלומי שבן, אלון עדר, רונה קינן, דן תורן ואמנים נוספים, והוציאה סינגלים עצמאיים רבים, עם אמירות חתרניות והומור עדין.

לוין ארדי מנגנת על פסנתר ושרה בעיקר באנגלית. היא כותבת את שיריה, ולרוב גם מפיקה בעצמה. ב-2008 הוציאה אלבום ראשון בעברית, ששילב היפ הופ ורוק אקוסטי.

בסוף 2011 נפרדה לוין ארדי מהלייבל "עננה" אחרי שבע שנים, וב-2012 הוציאה מיני-אלבום "Who's Gonna Stop Me Now" עם שירים חדשים בהפקת בנה, אדם ג'יימס לוין ארדי. ב-2013 הוציאה אלבום כפול בפרויקט "Songs, Naked", שכלל 21 שירים אבודים, שמעולם לא הופקו כהילכתם, ונאספו לאלבום זה בגרסה ראשונית שהוקלטה בחזרות.

ב-2014 פרסמה רומן ביכורים בשם "ליקוי מאורות" שזכה בפרס סמיט^[1] על כתב היד ויצא בהוצאת "מקף-סמיט". הספר הוא מעין יומן אלטרנטיבי טעון ועצבני של מוזיקאי הומו במשבר גיל החמישים, המגולל את מערכת היחסים המשולשת של הגיבור עם בן זוגו הצעיר ממנו, המחפש את דרכו, ועם אהובו-יריבו המיתולוגי, כוכב פופ זוהר.

ב-2015 יצא האלבום ה-13 של הדרה לוין ארדי, Rage Against the Eclipse, שבו התארחו מפיקים שונים.

ב-2016 פרסמה ספר שירה, "עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום", בהוצאת "הדרה מיוזיק". הספר זכה במענק משרד התרבות לתרגום לאנגלית.

ב-2017 שחררה שני אלבומים בו-זמנית, "Love in the Wrong Times" והמיני-אלבום בעברית, "הדיבר הפנימי", שבו הקליטה מחדש את הספוקן וורד "השיר על סייד קשוע ועל ירושלים".

ב-2019 השתתפה ב"פסטיבל מטולה למשוררים" בשמונה אירועים, וחיברה "הערות" בדיאלוג טקסטואלי ומוזיקלי לשירתם של עמוס עוז, חדוה הרכבי, אגי משעול, רחל חלפי ורוני סומק.

בתחילת 2023 יצא בהליקון ארומה מיוזיק האלבום "הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת", ובו עשרה טקסטים של הדרה לוין, שהולחנו, עובדו והופקו על ידי יונתן בר גיורא ובוצעו על ידיו ועל ידי הזמרת לילך כספי. הסינגל הראשון מתוכו, "כָּךְ חָרַב הָעוֹלָם", זכה לעשרות אלפי השמעות בדיגיטל ולביקורות מצוינות במדיות שונות.^[^{דרוש מקור]}

לוין ארדי מתחזקת בלוג פעיל, מפרסמת טורי דעות, סיפורים והארות על נושאים שונים, באתרים ובעיתונים שונים, ובפורמטים שונים, כמו ספוקן-וורד (שירה מדוברת). נושאי כתיבתה נעים בין האישי לחברתי ולפוליטי, תוך התכתבות ביקורתית עשירה ויצירתית עם המקורות התלמודיים, ובהשראת הספרות המערבית הקלאסית.^[2]^[3]^[4]^[5]