הדיוויזיה ה-97 (ארצות הברית)
 | |
| תג הכתף של הדיוויזיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
26 בספטמבר 1918 25 בפברואר 1943 – 20 בנובמבר 1918 31 במרץ 1946 |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
הדיוויזיה ה-97 הייתה דיוויזיה של צבא ארצות הברית שלחמה במלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה כונתה "דיוויזיית הקלשון" בגלל תג הכתף שלה, קלשון אנכי בלבן על רקע כחול, היא אומנה במקור בהתקפות אמפיביות כהכנה לפריסה בזירת האוקיינוס השקט, אולם היא נפרסה לאירופה בשנת 1944 כאשר היה צורך להחליף את הנפגעים מהקרב על הבליטה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוויזיה הוקמה רשמית ב-5 בספטמבר 1918 בניו מקסיקו. היא כללה את בריגדות הרגלים ה-193 וה-194, ואת חטיבת ארטילריית השדה ה-172. הדיוויזיה הייתה אמורה למעשה להישלח לאירופה כחלק מחיל המשלוח האמריקאי, אך הדיוויזיה לא נשלחה לחזית עקב מקרי מוות רבים של השפעת הספרדית וסיום המלחמה בנובמבר 1918. הדיוויזיה פורקה ב-20 בנובמבר 1918.
בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוויזיה ה-97 הוקמה מחדש במילואים המאורגנים ב-24 ביוני 1921, הוקצתה לאזור הקורפוס הראשון, והוקצתה לקורפוס ה-11. הדיוויזיה הוקצתה עוד יותר למדינות ניו המפשייר, מיין וורמונט כאזור הבית שלה. המטה אורגן בדצמבר 1921 בתחילה באוגוסטה, מיין, ולאחר מכן הועברה בספטמבר 1922 למנצ'סטר, ניו המפשייר. המטה הועבר שוב באוגוסט 1923 לבניין הפדרלי במנצ'סטר. בסוף 1937 הועבר המטה לבניין הדואר החדש בפורטלנד, ונשאר שם עד שהופעל למלחמת העולם השנייה. רגימנטים הרגלים 373-375, חלק מהדיוויזיה הזמנית ה-94 במלחמת העולם הראשונה שנועדה להיות מורכבת מחיילים מפוארטו ריקו, הוקצו לחטיבת הרגלים ה-211 של פוארטו ריקו כחלק מדיוויזיה היפותטית שמעולם לא אורגנה, וכן רגימנט הרגלים ה-376 הבלתי מאורגן הוקצה לדיוויזיה ה-94, שהוקצתה למסצ'וסטס. כדי לחזק את שאר כוחות הרגלים של הדיוויזיה ה-94, הוקצו רגימנטים הרגלים ה-301 וה-302 (חלק מהדיוויזיה ה-76 במלחמת העולם הראשונה), יחד עם רגימנט הרגלים ה-419 החדש שהוקם. הדיוויזיה ה-76 שמרה רק על רגימנט הרגלים ה-304 שלה מתקופת מלחמת העולם הראשונה, לקחה את רגימנט הרגלים ה-385 מהדיוויזיה ה-97 והוסיפה את רגימנטים הרגלים ה-417 וה-418 החדשים שהוקמו, בעוד שהדיוויזיה ה-97 לקחה את רגימנטים הרגלים ה-303 וה-38 של הדיוויזיה ה-76.
במספר הזדמנויות, הדיוויזיה השתתפה ב-CPX של הקורפוס הראשון והארמייה הראשונה בשיתוף עם יחידות אחרות של הצבא הסדיר, המשמר הלאומי ויחידות המילואים המאורגן. אירועי הכשרה אלו העניקו לקציני מטה הדיוויזיה הזדמנויות לתרגל את התפקידים שהם צפויים לבצע במקרה בו תתגייס הדיוויזיה. בניגוד ליחידות הסדירות והמשמר במרחב הקורפוס הראשון, הדיוויזיה ה-97 לא השתתפה בתמרוני מרחב הקורפוס הראשון השונים ובתמרוני הארמייה הראשונה של 1935, 1939 ו-1940 כיחידה מאורגנת בשל מחסור בכוח אדם וציוד מגויסים. במקום זאת, שובצו הקצינים וכמה חיילי מילואים מגויסים ליחידות הסדירות והמשמר כדי למלא משבצות פנויות ולהעלות את היחידות לכוחות שלום מלאים לתרגילים. בנוסף, חלק מהקצינים מונו כשופטים או כאנשי תמיכה.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוויזיה הופעלה מחדש ב-25 בפברואר 1943 ולאחר אימונים רבים בטקסס ובקליפורניה, נשלחה לאירופה ב-19 בפברואר 1945. כוחה של היחידה היה 14,600 חיילים. לאחר מכן הגיעה הדיוויזיה לגרמניה דרך צרפת והולנד כחלק מהארמייה השלישית, שם חצתה את הריין ליד בון בתחילת אפריל ולאחר מכן השתתפה בלחימה באגן הרוהר . ב-12 באפריל, PFC Joe R. Hastings היה כל כך מכובד בקרבות ליד Drabenderhöhe עד שלאחר מותו הוענק לו עיטור מדליית הכבוד . [1]
ב-14 באפריל הצליחו חיילי הדיוויזיה לשחרר מחנה שבויים ליד מוך. ב-15 באפריל שחררו חיילי הדיוויזיה את מחנה המשנה של מחנה הריכוז הלמברכטס. יומיים לאחר מכן, ב-17 באפריל, דיוויזיית הרגלים ה-97 נכנסה לזולינגן. יחד עם חיילים מדיוויזיית הרגלים ה-90, יחידות הדיוויזיה שחררו את מחנה הריכוז פלוסנבירג ב-23 באפריל. בעבר דווח כי שוטרים צבאיים מרגימנט הרגלים ה-303 וחיילים נוספים נתקלו בשטח המחנה. חיילי החיילים עזרו לטפל באסירים המותשים ולקבור את הגופות. כוח המודיעין של הדיוויזיה ראיין כמה מהאסירים המשוחררים כדי לאסוף מידע על שומרי האס אס. אחד החיילים הללו מהדיוויזיה היה הסופר אנתוני הכט.
ב-25 באפריל חצתה הדיוויזיה את הגבול לצ'כוסלובקיה במסגרת הקורפוס ה-5. איגר היה אחד המקומות הראשונים ששוחררו. בתום המלחמה, חלקים מהדיוויזיה עדיין נלחמו על שטח גרמניה ליד ויידן שבפפאלץ העילית. בצ'כוסלובקיה, חיילי הדיוויזיה לחמו בפעם האחרונה בקונסטנטינסבאד, שם ניצבה הדיוויזיה בסוף המלחמה. חילופי האש האחרונים של מלחמת העולם השנייה התרחשו ליד קלנוביץ בדרום בוהמיה בליל 7 במאי 1945, כאשר חיילי דיוויזיית הרגלים ה-97 החליפו אש עם צלף גרמני. הדיוויזיה הקימה לזמן קצר את המפקדה שלה בטכאו לפני שנסוגה מצ'כוסלובקיה ומסרה את השטח הנכבש לידי הצבא האדום.
במהלך המלחמה נהרגו 188 מחיילי הדיוויזיה, 721 נפצעו ו-9 נותרו נעדרים.
הדיוויזיה הועברה לארצות הברית מלה האבר שבצרפת ב-16 ביוני 1945 ולאחר מכן נשלחה ליפן, שם ירדה ביוקוהמה ושימשה ככוח כיבוש. אזור הפעולה היה מחוז סאיטאמה, מחוז גונמה, מחוז נאגנו, מחוז ניאיגטה, מחוז פוקושימה ומחוז טוצ'יג'י. קציני המודיעין של הדיוויזיה אבטחו מלאי יפני של רדיום ומתכות יקרות באוסקה ובאיידה. ב-31 במרץ 1946, הדיוויזיה הושבתה סופית ביפן.
מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קולונל קרל א. מרטין (26 בספטמבר 1918 – 19 באוקטובר 1918)
- בריגדיר גנרל ג'יימס ר. לינדזי (19 באוקטובר 1918 – 20 בנובמבר 1918)
- מייג'ור גנרל לואיס א. קרייג (25 בפברואר 1943 – 19 בינואר 1944)
- בריגדיר גנרל מילטון ב. האלסי (20 בינואר 1944 – 24 בספטמבר 1945)
- מייג'ור גנרל הרמן פ. קרמר (24 בספטמבר 1945 – 31 במרץ 1946)
