הדיאלקטיקה של המין
 | |
| כריכת הספר הדיאלקטיקה של המין | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
שולמית פיירסטון  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה | תאוריה פמיניסטית, פמיניזם רדיקלי |
| נושא |
פמיניזם רדיקלי |
| הוצאה | |
| הוצאה | William Morrow and Company |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-374-52787-7 |
  | |
הדיאלקטיקה של המין: הטענה בעד מהפכה פמיניסטית (באנגלית: The Dialectic of Sex: The Case for Feminist Revolution) הוא ספר משנת 1970 מאת שולמית פיירסטון. הוא היה הספר הראשון שפרש תאוריה של פוליטיקה פמיניסטית, ונחשב כטקסט יסוד של הפמיניזם הרדיקלי.
פיירסטון הייתה מנהיגה של הזרם הרדיקלי החדש בפמיניזם, וספרה – כמו שני ספרי התאוריה הפמיניסטים האחרים שיצאו באותה שנה, "פוליטיקה מינית" של קייט מילט, ו"הסריסה" של ג'רמיין גריר – עורר עניין וסערה, והיה לרב מכר.
פיירסטון טוענת בספר שקיימת הקבלה בין המהפכה לשחרור מעליונות לבנה וגזענות, לבין המהפכה לשחרור מהפטריארכיה וסקסיזם. היא גם עורכת השוואה בין תאוריה פמיניסטית לתאוריה פרוידיאנית.[1]
סיכום התוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשים, כך פיירסטון מצהירה, הן מעמד מיני מדוכא. הן נוצלו – באופן קבוע ושיטתי – לטובת המעמד הגברי השולט. השורש של אי השוויון הוא ביולוגי, תוצר של הטבע, אשר הטיל את כל האחריות הרבייתית על מחצית האוכלוסייה. מה שהתחיל כמגמה של הטבע, אומץ לתוך המוסדות שיסדו הגברים למען האינטרסים שלהם, בחברה בה הם שולטים.
פיירסטון טוענת כי הדיכוטומיה המינית הביולוגית, וחלוקת העבודה ברבייה על פי הביולוגיה, היא לא רק שורש השליטה הגברית, אלא גם של ניצול מעמד כלכלי, גזענות, אימפריאליזם וחוסר אחריות אקולוגי. אי-השוויון המיני, לדבריה, הוא "דיכוי שמקורו מעבר להיסטוריה המתועדת לממלכת החיות עצמה": במובן זה, לפי התאוריה של פיירסטון, שליטה גברית היא אוניברסלית ובלתי נמנעת, אך כיום קיימים תנאים תרבותיים וטכנולוגיים שמאפשרים את מיגור שליטה זו, ושמיגור כזה הוא אפילו הכרחי להישרדות הגזע האנושי.[2]
פיירסטון מתארת את גישתה כמטריאליזם דיאלקטי יותר קיצוני מזה של קרל מרקס ושל פרידריך אנגלס. היא מאמינה כי בעיסוק שלהם עם תהליכים כלכליים, מרקס ואנגלס נכשלו לתפוס "את התשתית המינית של הדיאליקטיקה ההיסטורית." בניגוד לאנגלס, היא טוענת כי שליטה גברית היא מבוססת ביולוגיה, וככזו הייתה קיימת הרבה לפני מוסד הרכוש הפרטי והמשפחה הפטריארכלית המונוגמית שהיא היא תוצר של הרכוש הפרטי. בתאוריה שלה, שליטה גברית היא תוצאה של "המשפחה הביולוגית", כי נשים וילדים היו תלויים בגברים לקיומם, למשל בגלל תקופת ההריון, הלידה וההנקה של המין האנושי.
תלות זו של נקבות וילדים על הזכרים גורמת ל"עיוותים פסיכוסקסואליים של האישיות האנושית", עיוותים שתוארו על ידי זיגמונד פרויד. פיירסטון מתארת את התאוריה הפרוידיאנית כ"פמיניזם מוטעה", שכן לפיה ההבדל האמיתי בין הניתוח של פרויד לזו של פמיניסטיות רדיקליות הוא שפרויד ותלמידיו מקבלים את ההקשר החברתי שבו הדיכוי המיני מתפתח כבלתי ניתן לשינוי. פרויד הראה כי המקור של דיכוי והבחנות מעמדיות-מיניות הוא במהות הבלתי שוויונית של היחסים בתוך המשפחה הביולוגית: נשים וילדים כאחד מדוכאים על ידי האב החזק יותר. הילד הצעיר מזדהה תחילה עם האם, איתה הוא חולק דיכוי, אך עד מהרה ההזדהות שלו מתחלפת לאב, שמכוחו הוא פוחד אבל אותו גם נועד לרשת ביום מן הימים. בתהליך זה הוא נעתר לטאבו גילוי העריות ולהפרדה בין הקפדנית בין מיניות ורגש הנדרשת, ואשר מהווה את הבסיס הפסיכולוגיו לדיכוי פוליטי ואידאולוגי. בעוד הילדה הצעירה גם מקנאת בכוחו של האב, היא לומדת שלא יכולה לרשת אותו, אלא רק לחלוק כוח זה בעקיפין, על ידי חנופה לזכר הדומיננטי.
לא רק שנשים וילדים שניהם מדוכאים באופן בלתי נמנע בתוך המשפחה הביולוגית, הם מדוכאים כפליים על ידי צורה מסוימת של דיכוי זה השורר במדינות מתועשות: המשפחה הגרעינית הפטריארכלית, אשר מבודדת כל זוג וצאצאיו. חינוך חובה והמיתולוגיה הרומנטית של הילדות, מאריכים את הבידוד של הילדים, ואת תלותם הכלכלית. המהפכה הסוציאליסטית-פמיניסטית תשחרר נשים וילדים, ותעניק להם עצמאות כלכלית וחופש מיני, ותשלב אותם באופן מלא לתוך העולם הרחב. סופה של המערכת המבוססת מעמד מיני טומן בחובו את סופה של המשפחה הביולוגית, כלומר, סיום התפקיד הרבייתי של נשים בעזרת אמצעים מלאכותיים. אהבה בין המינים תישאר, מכיוון שהיא הופכת לדכאנית רק כשהיא מעורבת בפונקציית הרבייה, וכך המשפחה הביולוגית הופכת אהבה מינית לכלי של דיכוי. בתוך משפחה זו, נשים נותנות את אהבתן לגברים, ובכך מעוררות השראה אצלם ליצירתיות תרבותית, ובתמורה הנשים מקבלות זהות רגשית מהסוג שמוכחש להן בעולם מחוץ למסגרת המשפחתית. אך גברים, כתוצאה של תסביך אדיפוס והטאבו נגד גילוי עריות, הם לא מסוגלים לאהוב: הם חייבים לבזות את הנשים איתן הם שוכבים, כדי לבדל אותן מן האם, אובייקט האהבה הראשוני והאסור. הם אינם יכולים בו זמנית לכבד ולהימשך מינית לנשים.
וזאת הסיבה, מסבירה פיירסטון, ש"המהפכה המינית" לא הביאה לשחרור עבור נשים, אשר עדיין כבולות על ידי הסטנדרט הכפול, וכן הצורך לשלב בין אהבה ומיניות. על ידי ביטול המשפחה הביולוגית והטאבו נגד גילוי עריות, המהפכה הפמיניסטית תגדיל את ההזדמנות האמיתית לאהבה הטרוסקסואלית, וגם תתן לגיטימציה לכל סוג אחר של מין בהסכמה.
המהפכה הפמיניסטית שפיירסטון מתארת מניחה מראש חברה סוציאליסטית, אך הולכת רחוק יותר. חברות סוציאליסטיות קיימות ניסו להרחיב את תפקידיהן של נשים בחברה, מבלי לשנות אותם מהיסוד, כדי לשלב נשים בעולם של זכרים, במקום לבטל את המעמד המיני בכללותו. בעוד שבמהפכת המעמדות הכלכליים, הפרולטריון ישתלט על אמצעי הייצור, במהפכה הפמיניסטית הנשים ישתלטו על אמצעי הרבייה כדי לצאת מדיכוי ביולוגי ולמגר את המעמדות המיניים. כאשר המטרה היא "לא רק השבת שליטה מלאה לנשים על גופן, אלא (זמנית) ליטול שליטה על פריון המין האנושי". בחברה חדשה זו שתצמח, אמצעי הרבייה יהיו כה מתקדמים שילדים יוכלו להיוולד לכל מין, או עצמאית מהמינים. כאשר לא ייוולדו הילדים לנשים בתוך משפחה ביולוגית, יהיו מגוון סוגים של יחידות הורות חברתיות, כולל זוגות שחיים ביחד ומשקי בית של אנשים שאינם קשורים בקשרי משפחה, אשר יתחייבו חוזית להישאר יחד מספיק זמן כדי לספק בית עבור הילדים שלהם עד שאלו יהיו מוכנים לצאת אל העולם, דבר שיקרה בגיל מוקדם יותר מהנהוג כעת. היא מדברת גם על כך השחרור מהתכתיבים הביולוגיים יחד עם המהפכה ה"קיברנטית" שהיא צופה, ישימו קץ לא רק לסוגי העבודה המנוכרת והרפטטיבית, אלא של עבודה בכלל, המוגדרת ככל פעילות אשר לא מבוצעת למען עצמה. טכנולוגיה תבטל עבודות משק בית ועבודות מונוטוניות וקשות אחרות, ותשאיר את כולם חופשיים לעשות עבודה אשר מתגמלת במהותה. ולמצב זה קראה פיירסטון "קומוניזם קיברנטי".
תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הדיאלקטיקה של המין" יצא בזמן של שינויים חברתיים סוחפים, והציבור הגיב בעוצמה לספר, כמו שהגיב לפוליטיקה מינית של קייט מילט, והסריסה של ג'רמיין גריר – שני ספרי תאוריה פמיניסטית שיצאו באותה השנה. כמו הספרים הללו, ספרה של פיירסטון הפך לרב מכר ולימים נחשב לקלסיקה פמיניסטית. שלא כמו השניים האחרים, הוא עורר תגובות נזעמות במיוחד. בניגוד לפמיניזם שכבר התחיל להיות מוכר, אם עדיין לא מקובל, פיירסטון דחתה מכל וכל את הרעיון של הטמעת נשים במערכת הקיימת, ודרשה במקום זאת פירוק המערכת ובנייתה מחדש. החוקרת מרי אן וורן, ב-1980, תיארה את הספר כ"הצגה הברורה והנועזת ביותר של הפמיניזם הרדיקלי עד כה".
ג'ולייט מיטשל טענה שפיירסטון מפרשת את פרויד לא נכון, ולא מבינה כהלכה את ההשלכות של תאוריה פסיכואנליטית על פמיניזם. היא מצביעה על כך שפיירסטון, כמו גם סימון דה בובואר, מייחסת את תסביך אלקטרה לפרויד, בעוד קארל יונג הוא זה שטבע את המונח. היא אומרת שהפרשנות של פיירסטון לפרויד מוטעית בכך שהיא מצמצמת את ההבניות הפסיכולוגיות של פרויד למשפחה הגרעינית וליחסי הכוחות שבה, בעוד פרויד השתמש בהן כמטפורות שלא מוגבלות למרחב זה.[3]
רוזלינד דלמר סברה שפיירסטון מתעלמת מעיקר התאוריות של פרויד,[4] ומרי אובריאן, בספרה The Politics of Reproduction (1981), מבקרת את עבודתה של פיירסטון כ"רדוקטיבית, ביולוגיסטית, לא מדויקת היסטורית וגסה באופן כללי". ההיסטוריון ארתור מרוויק תיאר את "הדיאלקטיקה של המין" כאחד משתי עבודות מפתח של הפמיניזם הרדיקלי, לצד פוליטיקה מינית של גייט מילט.[5] הסופר ג'ף הרן כתב ב-The Cambridge Companion to Marx 1991, שהגישה של פיירסטון היא בעלת השפעה משמעותית וארוכת טווח, בכך שהעירה את העניין בשליטה ברבייה ביולוגית, פוריות, ואפילו מיניות כבסיסים לפטריארכיה.[6]
פיירסטון דיווחה שוולרי סולאנס, כותבת מניפסט החלאה, אמרה לה ש"הדיאלקטיקה של המין" לא נשא חן בעיניה.[7]
סוזן פלודי כתבה שלמרות הביקורת על הארגון מחדש הרדיקלי של אמונות חברתיות, לכמה מן העקרונות הבסיסיים של "הדיאלקטיקה של יחסי מין" יש משמעות מתמשכת. ההצעה לרבייה מחוץ לרחם, על מנת לשחרר נשים מתפקיד "אמצעי הרבייה" לא היה אפשרי מבחינה מדעית באותו זמן, אבל מרכיבים ההכרחיים להצעה זו הם מן השגרה ברפואה היום. פלודי כתבה, "כצפוי, ההצעה עוררה יותר זעם מאשר חשיבה טרייה, אם כי רבים מרעיוניה של פיירסטון —זכויות ילדים, הקץ לעבודה "זכרית" ונישואים מסורתיים, יחסים חברתיים שעברו שינוי באמצעות מהפכת מחשבים "קיברנטית"—הסתברו כראיית הנולד."[8]
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Delmar, Rosalind; Firestone, Shulamith (1979). The Dialectic of Sex: The Case for Feminist Revolution. London: The Women's Press. ISBN 0-7043-3849-1.
- Firestone, Shulamith (1998). Airless Spaces. Semiotext(e). ISBN 1-57027-082-1.
- Firestone, Shulamith (2003). The Dialectic of Sex: The Case for Feminist Revolution. Farrar, Straus and Giroux. ISBN 978-0-374-52787-7.
- Hearn, Jeff (1999). Carver, Terrell (ed.). The Cambridge Companion to Marx. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-36694-1.
- Marwick, Arthur (1998). The Sixties: Cultural Revolution in Britain, France, Italy, and the United States, c. 1958–c.1974. Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-210022-X.
- Mitchell, Juliet (2000). Psychoanalysis and Feminism: A Radical Reassessment of Freudian Psychoanalysis. Penguin Books. ISBN 0-14-027953-9.
- Symons, Donald (1979). The Evolution of Human Sexuality. New York: Oxford University Press. ISBN 0-19502535-0.
- Warren, Mary Anne (1980). The Nature of Woman: An Encyclopedia & Guide to the Literature. Edgepress. ISBN 0-918528-07-0.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדיאלקטיקה של המין, באתר OCLC (באנגלית)