הדה אורן
 | |
| לידה |
14 באוקטובר 1935 נתניה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
9 בספטמבר 2008 (בגיל 72) אשדות יעקב איחוד, ישראל |
| לאום | ישראל |
| תחום יצירה | ריקוד |
  | |
הדה אורן (14 באוקטובר 1935 – 9 בספטמבר 2008)[1] הייתה מורה למחול וכוריאוגרפית ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורן נולדה בנתניה, ומגיל צעיר ועד מותה ב-2008 התגוררה בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. היא למדה חינוך גופני בסמינר הקיבוצים (1960–1962), מחול בבית הספר הגבוה ללימודי כוריאוגרפיה בפריז (1962–1964), והשתלמה, בין היתר, אצל אלווין ניקולאי (אנ') ומוריי לואיס (אנ') בניו-יורק (1974–1975).
שיא פעילותה כיוצרת היה בין שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-90 בישראל. היא נמנתה עם צוות הכוריאוגרפים הראשון שיצר ללהקת המחול הקיבוצית ויצירותיה הוצגו בהופעות הלהקה ברחבי הארץ ובעולם. היא יצרה שתי עבודות עבור להקת בת שבע 2; ובאופן עצמאי יצרה כוריאוגרפיות לרות אשל, תמרה מיאלניק ולרקדנים מרינה וולדימיר פיליק. מסוף שנות ה-80 אורן פעלה להקים להקת מחול מקצועית, עצמאית, שבסיסה בעמק הירדן. להקת עמק הירדן העלתה מספר ערבי מחול לאורך שנות ה-90.
ב-1975 הקימה יחד עם אשרה אלקיים רונן מרכז ללימוד מחול בעמק הירדן, אותו ניהלה אורן במשך שנים רבות. המרכז, אשר ממשיך בפעילותו עד היום, חינך דורות של רקדנים ובהם גם כוריאוגרפים לעתיד כגון נעה דר ועדי שעל.
לצד פעילותה המקצועית, יצרה אורן במהלך השנים גם מחולות לטקסי החגים בקיבוץ, בניסיון לשלב את השאיפות היצירתיות שלה עם המחויבות לחיי הקהילה, ומתוך רצון להפיח רוח אמנותית פרשנית במסורות היהודיות.
הדה אורן נפטרה בשנת 2008 והובאה בבית העלמין המשותף לקיבוצים אשדות יעקב איחוד ומאוחד. על מצבתה נכתב: "וכמו ענן, להתגשם מעל חלקת שדה ריקה".
יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חלום, 1970
- נעים להכיר גברת פרח, 1972
- שלושה קטעים, 1972
- שיח משוחחים, 1974
- הפרטים המצטרפים, 1976
- הפרטים המצטרפים, 1977
- הרהור בקווים שבורים, 1977
- חלל פנימי וחיצוני, 1977
- הרהור על קו שבור 2#, 1978
- קול ומחול, 1978, ערב בשיתוף רות אשל ועדי עציון אשר כלל שלוש יצירות סקוונציה, מיתר, הנך יפה רעייתי
- עת לכל חפץ, 1979
- האם, 1980
- דירה להשכיר, 1981
- קולות ממעמקי-ים, 1982
- שלמה, 1982
- היה היה, 1984
- הצחוק המר, 1985
- בין עצי עדן, 1987
- הבן האבוד, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן
- ולעמל – כל ימי חיינו, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן
- אבלות, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן
- צפור שנייה, 1992
- שיחות, 1992
- קשרים 1993
- ערב סיזיפוס, 1994, ערב שכלל את יצירותיה: סיזיפוס, ורסיה חדשה ליצירה שלמה, ופסיון בסריגמיש
- ערב סיזיפוס, 1995, ורסיה שונה לערב מ-1994 אשר כללה את העבודות סיזיפוס, סיזיפוס 2#, טריו סיזיפוס וורסיה חדשה לשלמה
- לאפולו כאב בטן, 1998
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2017 הציגה האמנית הילה בן ארי את התערוכה "תנועה בין קווים שבורים – מחווה להדה אורן" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. הפרויקט נוצר בעקבות מחקר מקיף בגוף העבודה של הדה אורן וכלל מיצב וידאו רב-ערוצי של בן ארי בהשראת עבודותיה של אורן ותצוגה ארכיונית שחשפה לציבור פרקים נבחרים מיצירתה של הכוריאוגרפית המנוחה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות אשל, מחול פורש כנפיים: יצירה ישראלית לבמה 2000-1920, 2016, יומני מחול הוצאה לאור
- טל יחס, "הילה בן ארי: תנועה בין קווים שבורים - מחווה להדה אורן", מתוך: בעקבותיה, 2017, הוצאת מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיון שדמון, הדה אורן- נאחזת בחיים, באתר ריקודיבור, 27 באפריל 2008
- רות אשל, אחוזת תזזית, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2008
- הילה בן ארי - תנועה בין קווים שבורים – מחווה להדה אורן, באתר מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
שאול סתר, הילה בן ארי מרקידה את האמנות, באתר הארץ, 23 בפברואר 2017- אביטל ברק, מחווה בין מקום למרחב, באתר ערב רב, 24 במרץ 2017
- סמדר שפי, תנועה בין קווים שבורים – הילה בן ארי – ושתי מחשבות, באתר החלון, 22 בפברואר 2017
