הגנת ינוקא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגנת ינוקא (ינוקא הוא ילד קטן בארמית) הוא מונח משפטי-כלכלי בדיני ההגבלים העסקיים המייצג גישה לפיה יש להעניק הגנה מיוחדת לשחקן חדש שנכנס לזירה בענף כלכלי מוסדר שמתנהלת בו תחרות של מעט גופים. לפי גישה זו זכאי השחקן החדש עם כניסתו בתחילת דרכו להגנה מיוחדת בעיקר להקלה בדרישות הרגולטוריות מפני כוחם של השחקנים המבוססים הדומיננטיים בשוק. המתחרה החדש זכאי להגנה זו, לרוב למשך זמן מוגבל למספר שנים, או לחלופין עד שיגיע למספר מסוים של לקוחות ועד שיצבור כוח שוק שיאפשר לו להתמודד עם יריביו הוותיקים כשווה בן שווים בתנאים של תחרות חופשית.

דוגמה להגנת ינוקא ניתן לראות בהחלטת משרד התקשורת להעניק בשנת 2003 לחב' התקשורת הוט רישיון להעניק שירותי טלפוניה נייחת ובמקביל להשית על חברת בזק הגבלות ופיקוח על המחירים ובהם איסור על מתן הנחות ללקוחות, כל זאת כדי לעודד את כניסתה של הוט כשחקן דומיננטי בשוק[1].

ההיגיון של גישה זו הוא השאיפה לאפשר תנאים נוחים יותר לכניסתם של שחקנים חדשים וזאת כדי ליצור תחרות בת קיימא עם כניסתם, ומהווה מעין אפליה מתקנת הניתנת לשחקן החדש. מאידך, יש המבקרים גישה זו וטוענים כי השימוש בה אינו אפקטיבי ברוב המקרים, ומאידך הוא כרוך בעלויות משקיות[2].

בית המשפט העליון בישראל הכיר גם הוא בתקפותה של גישת הגנת הינוקא ואישר בשנת 1999 (בג"ץ 7852/98 - ערוצי זהב ושות' ו-2 אח' נ' שרת התקשורת) את ההגבלות שהטילה שרת התקשורת לימור לבנת על חברות הכבלים והמועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין על האפשרות לשדר חלון מקבצים (טירינג)[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]