הבריגדה הצ'כית

הבריגדה הצ'כית הוא כינוי שניתן להתארגנות שהתקיימה בצ'כוסלובקיה עם הקמת מדינת ישראל, ונועדה לסייע להקמת כוח צבאי בישראל. ההכנות לפעילות הבריגדה בישראל נמשכו כחצי שנה אך פעילות זו לא נתממשה לבסוף.

הבריגדה

תחילתה של ההתארגנות הייתה בחודש יולי 1948, במהלך מלחמת העצמאות וסמוך לאחר הקמת מדינת ישראל. קפטן שמשון שכטה, קצין יהודי שלחם בצבא הצ'כי נגד הכיבוש הנאצי, ועימו קצינים אחרים (ארתור האנק, וילי קאהן וקרל קורט פנטר), קיימו מגעים עם נציגי הממשלה הזמנית בישראל, במטרה להקים כוח צבאי שיהיה מורכב ממתנדבים יהודים. על פי הרעיון שנרקם נועדו המתנדבים לעלות לארץ, לסייע לבניית צה"ל ולהוות כוח לוחם במסגרתו.

הציר הישראלי בפראג, אהוד אבריאל, קיבל את אישור הממשלה הזמנית בישראל ליוזמה, כמו גם את אישורה של ממשלת צ'כוסלובקיה, שאהדה את ישראל באותם ימים ואף סייעה לה במשלוחי נשק.

ברקע התהליכים להקמת הבריגדה עמד הסחף המדיני של ממשלת צ'כוסלובקיה, אשר הלכה והתקרבה לברית המועצות, ועמדה לפני הקמת משטר קומוניסטי בה. עובדה זו הניעה גם אנשי ציבור מהזרם השמאלי בהנהגת היישוב, כמו שמואל מיקוניס, להיות מעורבים במהלכי הקמת הבריגדה והבאת אנשיה לארץ, מחשש שמדיניות מסך הברזל תופעל גם בצ'כוסלובקיה.

בהסכמת הצבא הצ'כי הוקמו מחנות אימונים בשטח צ'כוסלובקיה, ליד העיירה ולקה שטרלנה. הגיעו אליהם למעלה מאלף מתנדבים, רובם יהודים. הם ערכו אימונים צבאיים עם כלי נשק שסיפק הצבא הצ'כי. על הבריגדה פיקד אנטונין סוחור, קצין בצבא הצ'כוסלובקי.

תוך כדי האימונים נשלחו לישראל הקצינים שכטה וקאהן. הם נפגשו עם ראשי הצבא וכן עם ראשי ההתיישבות בישראל במטרה למצוא מקום ישוב למתנדבים היהודים שיעלו לישראל במסגרת הבריגדה.

תוך כדי ההכנות להקמת הבריגדה החליט ראש הממשלה דוד בן-גוריון על פירוק הפלמ"ח. בן-גוריון שאף לבסס לישראל צבא של העם כולו, לא ראה בעין יפה את הגעת הכוח המאורגן ממדינה קומוניסטית וחשש מפני התארגנויות על רקע אידאולוגי בצבא.

עקב התנגדות זו הלך ופחת הסיוע הישראלי והצ'כי לבריגדה, והכוח הלך והתפורר. גם המפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה החלה להפעיל לחצים לחיסול הבריגדה. לבסוף התפזרו המשתתפים בהתארגנות. הם עזבו את צ'כוסלובקיה שהייתה לארץ קומוניסטית, ושעריה ננעלו.

הקמת מושב כרם מהר"ל

רבים ממשתתפי האימונים בבריגדה עלו לישראל, ובהם קבוצה של חברים, אשר עוד בהיותם בפעילות צבאית במחנה האימונים, חלמו להקים קומונה שתתבסס על עקרונות שיתופיים. הקבוצה, שמנתה כ-50 איש, היוותה את הגרעין אשר חבריו הקימו את המושב כרם מהר"ל, במורדות הדרומיים של הכרמל.

כרם מהר"ל החל את דרכו כמושב שיתופי, שחבריו מנסים להגשים את רעיון הקומונה, אך כעבור כשנה, כשעמד בפני קשיים כלכליים, החלו חברים מהבריגדה לנטוש אותו, וכנגדם הצטרפו משפחות אחרות של עולים מצ'כוסלובקיה, והמושב היה למושב עובדים.

ראו גם

• הקומנדו הצרפתי

לקריאה נוספת

• יעקב מרקוביצקי, גחלת לוחמת: גיוס חוץ לארץ במלחמת העצמאות, רמת אפעל: המרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה" על-שם ישראל גלילי, 1995.
• שלומי רוזנפלד, שישים שנות מושב: סיפורו של כרם מהר"ל, מושב כרם מהר"ל, 2010.
• דליה קרפל, "למה פירקו את הבריגדה", מוסף הארץ, 8 בנובמבר 1996.