הבאת הנדרים למקדש ברגל הראשון
| מקרא | דברים, י"ב, ה' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת ראש השנה, דף ה', עמוד ב' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ד |
| ספרי מניין המצוות | ספר החינוך, מצווה תל"ח |
| מקורות נוספים |
ספרי, דברים יב, ה סמ"ג מצווה קפז |
  | |
הבאת הנדרים למקדש ברגל הראשון היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה יש להביא את הנדרים שאדם נדר למקדש ברגל (חג) הראשון לאחר הנדר.
בנוסף ובמקביל למצווה זו, יש מצוות לא תעשה שלא יאחר בהבאת הקרבן יותר משלושה רגלים לאחר הנדר.
מקור המצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחומש דברים נאמר:
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
חז"ל למדו[דרוש מקור] מהמילים "והבאתם שמה" - שיש חובה להביא את קרבן הנדר ברגל ראשון לאחר שנדר.
בתלמוד נקבע שלא רק קורבנות חייבים להביא ברגל הראשון, אלא גם כסף שאדם התחייב להביא לסדר הבית של בית המקדש, בדרך של נדר, ערכין, חרם או הקדש. כמו כן מצווה להביא אז את הלקט, השכחה והפאה[1]
טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטעם המצוה כתב ספר החינוך שאין ראוי לאדם שיתעצל כשנדר לעשות מצווה, כמו אדם שהתחייב לעשות מעשה במצות מלך בשר ודם. ומכל מקום לא חייבה התורה לעלות מיד מכיוון שכך יקשה על אנשים לנדור ולנדב קורבנות לבית המקדש, אבל ברגל כשכבר עולים צוותה התורה שיקיימו את נדרם[2].
דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסכת תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ה', עמוד ב' אמרו חז"ל שאף על פי שעדיין לא מתחייב על "בל תאחר" אם עדיין לא עברו שלושה רגלים (לרוב הדעות), עובר על מצוות עשה של הבאת הנדרים למקדש כבר ברגל הראשון.
בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום, כשבית המקדש חרב, אנשים לא נוהגים להקדיש קרבן או כסף לבית המקדש[3]
כתב ספר החינוך שגם מי שהקדיש בימינו - לא עובר על המצווה, כיוון שאינו יכול להביא את ההקדשה.