הארגון לחירות נשים בעיראק

הארגון לחירות נשים בעיראק
منظمة حرية المرأة في العراق
	סמליל הארגון
פעילות	פמיניזם, מאבק בפטריארכיה, מאבק בסחר בנשים, מאבק בנישואי קטינים
מדינה	עיראק
מטה הארגון	בגדאד
סינוף ארצי	המפלגה הקומוניסטית העיראקית
מייסדים	ינאר מוחמד
תקופת הפעילות	2003–הווה (כ־21 שנים)
	https://www.owfi.info/EN/

הארגון לחירות נשים בעיראק (בערבית: منظمة حرية المرأة في العراق, תעתיק מדויק: מֻנט'מת חֻרית אל-מַרְאַה פי אל-עראק) הוא ארגון פמיניסטי אנטי-אימפריאליסטי ואנטי-קולוניאלי הפועל למען זכויות נשים בעיראק, תוך התנגדות לאסלאם הפוליטי והכיבוש האמריקני. הארגון נוסד בשנת 2003 על ידי ינאר מוחמד (אנ'), פעילה פמיניסטית עיראקית ותיקה, מייסדת הארגון ועורכת העיתון "אל-מוסאוואה" (المساواة, "שוויון"). הארגון שם לו למטרה להגן ולהעצים נשים עיראקיות, תוך קריאת תיגר על המוסדות הפטריארכליים, השבטיים והדתיים בעלי הכוח בעיראק. נשות הארגון פועלות לכך שנשים לא יישארו בנות ערובה של חוקים, של מנהגים ושל מסורות המשקפים את הפטריארכיה. הארגון חרת על דגלו שבכל מקום שבו יתקיים דיכוי פטריארכלי, תקום התנגדות פמיניסטית. הארגון פועל לשינוי נורמות חברתיות, פרקטיקות, מדיניות וחוקים באמצעות הקמת פרויקטים נשיים ביחד עם שותפים לעשייה, ביניהם תחנת הרדיו והעיתון "אל-מוסאוואה" הרשת למאבק בסחר בנשים בעיראק ופרויקטים חינוכיים להנחלתה של חשיבה פמיניסטית באזור.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1950–1970, לנשים עיראקיות הובטחו זכויות חברתיות שונות, ביניהן הזכות לעבודה, להתחנך, להתגרש ולהתלבש כרצונן. עם התגברות כוחם ואחיזתם של גורמים שמרניים בעיראק, בוטלו הזכויות החברתיות הללו, ועל הנשים חלה חובה לפעול על פי חוקי השריעה הקפדניים, תוך איום שנשים שתחרוגנה מכללי הצניעות המחייבים, תוענשנה בעונשי השריעה הקשים. כנגזרת ישירה משינויים אלו, נשות עיראק לא זכו לביטחון ולהגנה ורבות מהן נרצחו על רקע כבוד המשפחה. רציחות מסוג זה נהוגות עד היום בעיראק, שכן נשים שאינן מקיימות את המוסר האסלאמי הדתי, או אינן נוהגות בצניעות התואמת את השריעה, נרצחות במטרה להשיב את כבוד המשפחה. רק במקרים נדירים ננקטים צעדים חוקיים נגד עבריינים.

לאחר מלחמת המפרץ (1991) הטילה ארצות הברית סנקציות רבות על עיראק, שהובילו לעלייה בפטריארכיה וערערו את מעמד הנשים והובילו להדרתן החברתית.^[1] במסגרת הסנקציות זכויות שניתנו בעבר לנשים כמו הזכות לעבוד, לקבל השכלה, ליזום נישואים וגירושים ולהתלבש בחופשיות נלקחו מהן. עיראק ירדה מנכסיה והפכה למדינה ענייה, מוסדות בריאות וציבור קרסו ולא הצליחו להתאושש והדבר הוביל לתנאים הומניטריים ירודים. נשים רבות נאנסו נרצחו ונסחרו כשפחות מין.^[2]

בשנת 1998 נועדה קבוצת נשים עיראקיות בטורונטו וגיבשה החלטות משותפות במטרה להגן על זכויותיהן ולהיטיב עם מצבן.^[3] בשנת 2003 קיימה אותה קבוצת נשים אירוע חברתי ראשון, שלאחריו רשמו אצל הרשויות הזמניות של עיראק את "הארגון לחירות נשים בעיראק" כ"ארגון לא-ממשלתי חדש שיפעל להצלת חיים ויפעיל מקלטים עבור נשים במטרה לשקם את בריאותן ואת כבודן של נשים שניצלו מהאלימות בחסות הפטריארכיה".^[4] המקלטים שיפעיל הארגון נועדו לספק לנשים שירותים רפואיים ותמיכה חברתית, שיעורים וחינוך פמיניסטי שיכשיר אותם לרכישת מיומנויות ולפיתוח עצמאות כלכלית במטרה לשלבן מחדש בקהילה ובמשפחה.

פעילות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון לחירות נשים בעיראק נותן מחסה לנשים בבתים או במקלטים מוסדרים ומסייע להן לבנות את חייהן מחדש תוך הכשרה פמיניסטית למנהיגות. לצד זאת, פועל הארגון במישור התקשורתי והציבורי לחשיפת פעילותו ולשינוי עמדות הציבור כלפי הפטריארכיה תוך קידום רפורמות משפטיות למען הנשים, חירותן וכבודן. נוסף על אלה, הארגון מפעיל בתי ספר פמיניסטיים ברחבי עיראק שמטרתם פיתוח נשים אקטיביסטיות שתועסקנה במסגרת הארגון.^[5] בית הספר הפמיניסטי מניף את דגל המנהיגות הפמיניסטית, ומכשיר נשים שורדות אלימות במטרה שתהפוכנה למגינות על נשים ולהט"בים, תוך קידום אקטיביזם חברתי ושוויון מגדרי. נשים רבות שלקחו חלק בתוכנית מצאו עצמן מנהלות קריירה בארגון. דוגמה לכך היא העובדה שמתוך עשרה מקלטים שמנהל הארגון, שבעה מנוהלים על-ידי נשים בוגרות התוכנית שמצאו מקלט בארגון והוכשרו לעבוד במסגרתו.^[6]

מטרה נוספת של הארגון היא הכפפת רציחות נשים במסגרות שבטיות ובתוך המשפחה לשפיטה תחת חוקים למניעת טרור. לפי הנתונים שמפרסם הארגון, כאלף נשים נרצחות מדי שנה במסגרת השבט או המשפחה. על כן, הארגון קורא למדינה העיראקית להכיר בנשים כאזרחיות שוות באופן מלא ולא כשפחות וכנגזרת ישירה מכך, גם להסיר את הזכות של הבעלים, האבות והאחים עליהן, על גופן ועל חירותן, ולפעול להגנתן, כפי שמבטיחה החוקה העיראקית.^[7]

בשל יוקר המחיה והקושי להתנהל כלכלית בעיראק, נשים רבות יוצאות לשוק העבודה כדי לסייע בכלכלת משק הבית. מספר גדול של נשים שניסו למצוא מקום עבודה נפלו לתרמית של עסקנים, שסוחרים בהן לעבודות מין והופכים אותן לשפחות מין ולזונות, בתמורה לכמה מאות דולרים בחודש. במקרים רבים, פונות נשים בעצמן לאותם סוחרים ומציעות את שירותיהן על מנת לסייע בכלכלת הבית ובפרנסת המשפחה. בשל העובדה שזנות אסורה על פי חוקי האסלאם, משפחות רבות מתנערות מאותן נשים, שמוצאות עצמן מחוסרות בית וסובלות מניכור חברתי. הארגון לחירות נשים בעיראק מסייע לנשים עיראקיות להימנע מתרמיות אלה ומספק דיור חלופי וסיוע לנשים שהפכו קורבנות סחר וזנות.

מאבק בנישואי קטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואי ילדים בעיראק הם נוהג מתמשך למרות חוק המעמד האישי של עיראק שצמח כדי למנוע את התרחשותם של נישואי קטינים. נערות צעירות בעיראק שנכנסות לנישואים מספקות רווח כספי למשפחותיהן, במיוחד לאלו החיות בעוני, אך חוות נזק פיזי ונפשי שנמשך כל החיים. החוק נועד לאפשר לבנות מתחת לגיל תשע להתחתן, ומתוקפו יחייב נשים להיכנע ליחסי מין עם בעליהם בכל עת. בקרב הארגון לא נרשמה הפתעה לנוכח החוק, וההתקוממות כנגדו לא איחרה לבוא. המחאה שקמה בהובלתן של נשות עיראק ופעולות הארגון היוותה נקודת מפנה. פעילי הארגון יצאו למחאות ולהפגנות נרחבות כנגד החוק, וקראו לנישואי קטינים פשע כנגד הילדות. הארגון מסייע לקורבנות של נישואי ילדים בעיראק תוך מתן שירותי בריאות, חינוך, תמיכה וקורת גג לנשים הנפלטות ממעגל זה.

פעילות כנגד ארגון המדינה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינאר מוחמד, נשיאת הארגון הכריזה כי הארגון לחירות נשים בעיראק מוקיע בפומבי את המדינה האסלאמית (דאעש) על מסע רצח העם נגד מיעוטים, על אונס נשים, הטלת חוקי לבוש נשיים קפדניים והפעלת "שוק שפחות" בשטחי השליטה של הארגון, שלפי הדיווחים נסחרו בו נשים ונערות למטרות עבדות מינית. הארגון לחירות נשים בעיראק מפעיל קווי טלפון לשעת חירום ובית בטוח לנשים שנמלטו מרדיפת דאעש ומשבי הארגון.^[8]

עם התעצמות פעילות ארגון דאעש בעיראק, הבינו בארגון חופש הנשים בעיראק שיש לפעול כנגד ניצול נשים, אונס וסחר ושעבוד בהן. הארגון החל לתכנן שיטות עבודה ותוכניות פעולה במטרה להגן על אותן נשים, תוך פתיחת מקלט לנשים ונערות שנמלטו מעבדות של דאעש, וסובלות מטראומה עמוקה וזקוקות לטיפול נפשי. הארגון מקנה לאותם אנשים מקום מפלט שנותן אפשרויות לתעסוקה, בהן תפירה, מחשוב ועבודות יד. המקלט ממוקדם בדהוכּ, בכורדיסטן העיראקית.

פעילות תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הארגון מתמקדת גם בזירה החברתית, תוך קידום הכרה בין-לאומית והסברה ברשתות החברתיות.^[9] הארגון מפעיל תחנת רדיו קהילתית, "אל-מוסאוואה", שהחלה את דרכה ככלי ליצירת מודעות קהילתית בנושאי קידום זכויות נשים, והשמעת קול פמיניסטי. בתמיכה קהילתית רכש הארגון ציוד שידור שביכולתו לשדר כמעט בכל בגדאד. תחנת הרדיו נוהלה על-ידי דיירות המקלטים, פתחה פתח להיכרות עם תחום התקשורת והעיתונאות ונתן במה לקידום דיירים שהייתה להם שאיפה להיות אנשי תקשורת. בנוסף, יוצא לאור עיתון, אשר תוכנו נכתב על-ידי פעילים, פמיניסטיות ומגיני נשים. העיתון מופץ בהתנדבות, ולו קהל קוראים קבוע, והוא מגיע גם לאנשים הפגיעים ביותר בכדי ליידע אותם בזכויות, במשאבים ובאפשרויות העומדות למולם במטרה לקדם את מאבקיהם.