האצ'ירו אריטה
 | |||||
| האצ'ירו אריטה, 1936 | |||||
| לידה |
21 בספטמבר 1884 סאדו, האימפריה היפנית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 במרץ 1965 (בגיל 80) טוקיו, יפן | ||||
| מדינה |
 האימפריה היפנית | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות טאמה  | ||||
| השכלה | האוניברסיטה הקיסרית של טוקיו | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
The Order of the Rising Sun, Gold Rays with Neck Ribbon | |||||
  | |||||
האצ'ירו אריטה (ביפנית: 有田 八郎; 21 בספטמבר 1884 – 4 במרץ 1965) היה פוליטיקאי ודיפלומט יפני שכיהן כשר החוץ של האימפריה היפנית בשלוש כהונות לא רצופות. הוא ידוע בתור מי שפיתח את מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי, שהיווה התפיסה הרשמית שהוצגה ובגינה האימפריה היפנית שאפה להתרחב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אריטה נולד באי סאדו. ב-1909, אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת טוקיו של ימינו, הצטרף למשרד החוץ היפני וביסס את מעמדו כמומחה לענייני אסיה. ב-1919 אריטה השתתף במשלחת היפנית לוועידה בה נחתם חוזה ורסאי ובתחילת הקריירה שלו הוצב גם לתקופות בהונולולו ובשניאנג. ב-1930 התמנה לשגריר יפן באוסטריה. ב-1932 שב ליפן כדי לשמש כסגן שר החוץ, וב-1933 הוצב שוב באירופה כשגריר בבלגיה.
אריטה מונה לראשונה לשר החוץ ב-1936 בממשלתו של קוקי הירוטה, והמשיך לכהן בתפקיד זה גם בממשלותיהם של פומימרו קונואה, הירנומה קיאצ'ירו ויונאי מיצומאסה. ב-1938 נבחר לבית האצילים של יפן וכן לדיאט.
אריטה התנגד להסכם התלת-צדדי שנחתם עם גרמניה ואיטליה, ובמקום זאת תמך בשיפור היחסים עם ארצות הברית. אולם, עם עליית כוחו של הצבא ביפן, נאלץ אריטה להתפשר עוד ועוד בעמדותיו. בין 1938 ל-1940 עבד יחד עם קונואה כדי ליצור את "מרחב השגשוג המשותף", חזון שנוצר בעיקר לצורכי תעמולה. בהוראתו של יוסוקה מצואוקה, אריטה שם דגש על הפן הכלכלי בעוד קונואה הדגיש את החשיבות של האחדות הפאן–אסיאתית.
ב-1953, אחרי המלחמה וכניעת יפן, נבחר אריטה לבית הנבחרים היפני. ב-1955 ושוב ב-1959 התמודד לתפקיד מושל טוקיו, אך הפסיד בהתמודדויות. אריטה נפטר ב-1965 ונקבר בבית הקברות טאמה שבטוקיו.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אריטה שהיה דמות פוליטית ידועה, וב-1960 פורסם שקיים רומן עם מארחת במועדון לילה בשכונת גינזה. לאחר הפרסום תבע את הכתב וב-1963 זכה במשפט. זו הייתה הפעם הראשונה ביפן שבה בית המשפט הכיר בזכותו של איש ציבור לפרטיות.
