האמנה למניעת זיהום מאוניות
האמנה הבינלאומית למניעת זיהום מאוניות[1][2], ולעיתים מכונה בעברית אף בשם אמנה בינלאומית למניעת זיהום ים מכלי שיט[3], האמנה הבינלאומית בדבר מניעת זיהום ים מאוניות[4] ואמנת מרפול[5] (באנגלית: International Convention for the Prevention of Pollution From Ships, 1973 as modified by the Protocol of 1978; הידועה בראשי התיבות MARPOL 73/78) היא אחת האמנות הבינלאומיות החשובות ביותר בתחום איכות הסביבה הימית. האמנה נועדה למזער פסולת ימית בעולם, כולל תופעות של השלכת פסולת לים, שמן וגזי פליטה. על פי האמנה, מטרתה היא לשמר את הסביבה הימית באמצעות מניעה מוחלטת של זיהום בשמן (בעיקר נפט ותזקיקיו) וחומרים מזיקים אחרים וכן מיזעור אירועים תאונתיים של פליטת חומרים אלה לים. האמנה מחליפה את האמנה למניעת זיהום הים בנפט משנת 1954.
אמנת מרפול המקורית נחתמה ב-17 בפברואר 1973, אבל לא נכנסה לתוקף. האמנה הנוכחית היא שילוב של הוראות אמנת מרפול משנת 1973 וכן פרוטוקול משנת 1978. היא נכנסה לתוקף ב-2 באוקטובר 1983. לאמנה המקורית נוספו שישה נספחים, הנספח השישי, העוסק בזיהום אוויר מאוניות נכנס לתוקף ב-19 במאי 2005 אך נכון להיום (2017) טרם אושרר וטרם נסתיימו כל הליכי החקיקה הנדרשים לצורך יישומו ומשכך הוא אינו מיושם בפועל[6].
נכון לתאריך 31 בינואר 2012 חתומים על אמנת מרפול, כולל נספחים 1 ו-2, 151 מדינות בעולם, מתוכן 68 מדינות אימצו את הנספח השישי והאחרון לאמנה[7]. למעלה מ-99% ממעמס אוניות צי הסוחר בעולם מניפות את דגלי מדינות החתומות על האמנה. המדינות החתומות על האמנה אחראיות לאכיפת האמנה על האוניות הנושאות את דגליהן, ללא קשר למקום שבו שטה האונייה[8].
ישראל הצטרפה לאמנת מרפול ב-31 באוגוסט 1983 ואשררה אותה ואת חמשת נספחיה הראשונים ב-2 באוקטובר 1983, בחקיקה מתאימה החלה אף על אוניות המניפות את דגל ישראל[1][9][10].
יישום ואכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת שתקני ארגון הימאות הבינלאומי יהיו מחייבים יש צורך באשרור של מספר מדינות שהמעמס הכולל של אוניות הנושאות את דגליהן הוא לפחות 50% מן המעמס הכולל של אוניות סוחר בעולם. הליך אשרור זה עשוי להיות ממושך. משכך אומץ בארגון הימאות הבינלאומי מנגנון ולפיו אם מדינה חברה בארגון איננה מתנגדת במפורש, בתוך פרק זמן מסוים, להחלטות הארגון, הרי שמתקבלת ההנחה שאותה מדינה אשררה את האמנה.
במקרה של אמנת מרפול, כל ששת הנספחים לאמנה אושררו על ידי המספר המתאים של מדינות כדי להכניסם לתוקף. על פי האמנה, כל מדינה חברה אחראית ליישום הוראות האמנה באוניות הנושאות את דגלה, וכל מדינה חברה אחראית לחקיקה מקומית מתאימה לאכיפת הוראות האמנה והנספחים. אף שהאמנה מחריגה מהוראותיה במפורש אוניות מלחמה ואוניות עזר של צי, המדינות החברות מתחייבות להחיל הוראותיה אף על אוניות אלה "ככל שהדבר סביר ומעשי"[11][12].
נספחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנת מרפול מכילה שישה נספחים, המסומנים בספרות רומיות, העוסקים בהיבטים שונים של זיהום הים מאוניות:
- נספח I - שמן (נפט ותזקיקיו)
- נספח II - נוזלים רעילים המשונעים בתפזורת
- נספח III - חומרים מזיקים המשונעים באריזות
- נספח IV - שפכים
- נספח V - אשפה
- נספח VI - זיהום אוויר
כל מדינה המבקשת להצטרף לאמנת מרפול חייבת לאשרר את נספחים I ו-II, בעוד שקיימת בחירה באשר להצטרפות לנספחים III-VI.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דף האמנה, באתר ארגון הימאות הבינלאומי (באנגלית)
- מניעת זיהום מכלי שיט, באתר משרד התחבורה
- שי שמש, מי אחראי לזיהום בים התיכון? (אורכב 28.05.2020 בארכיון Wayback Machine), ערוץ 20, 28 באוקטובר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אמנה בינלאומית בדבר מניעת זיהום מאוניות, 1973. כתב אמנה מספר 997, כתבי אמנה כרך 29, עמ' 163
- ^ תקנות מניעת זיהום מי הים בשמן (ביצוע האמנה), התשמ"ז-1987. תקנה 1, הגדרת "האמנה"
- ^ אמנות בנושא ים וחופים. המשרד להגנת הסביבה
- ^ תקנות הנמלים (השלכת אשפה מכלי שיט), התש"ע-2010. תקנה 1, הגדרת "האמנה"
- ^ חקיקה סביבתית בישראל ואמנות בינלאומיות. המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ איתמר הפטר, לכלי שיט מותר לזהם את האוויר והמים בישראל – מה עושים משרדי הממשלה על מנת לעצור את זה?, באתר סביבתית- דיווח מפגעי סביבה., 2017-05-17
- ^ Status of Conventions. באתר ארגון הימאות הבינלאומי
- ^ Claudia Copeland, Cruise Ship Pollution: Background Laws and Regulations, and Key Issues. Update July 1, 2008.
- ^ חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), תשמ"ג-1983
- ^ אדם שלימצק, סקירת אמנות סביבתיות אשר ישראל צד להן. המשרד להגנת הסביבה, אגף יחסים בינלאומיים, פברואר 2010
- ^ סעיף 3(3) לאמנה
- ^ דורית טליתמן, השמן וצה"ל, משפט וצבא 14, התש"ס, 211, 227