האדם והטבע

האדם והטבע
מידע כללי
מאת	אהרן דוד גורדון
הוצאה
תאריך הוצאה	1927

האדם והטבע הוא חיבור הגותי מאת ההוגה והמחנך הציוני אהרן דוד גורדון, אשר נחשב ליצירתו הידועה והבולטת ביותר. החיבור עוסק בפילוסופיה, מוסר, והקשר בין האדם לסביבתו. הוא נכתב בעשור השני של המאה ה-20 בארץ ישראל. חלק מהמאמרים המהווים את החיבור התפרסמו בעיתונות בימיו של גורדון, והיתר נערך מכתב יד והופיע לראשונה לאחר מותו. "האדם והטבע" הופיע כחיבור שלם בשנת 1927 בהוצאת הפועל הצעיר. בתחילת שנות ה-50 נערך שוב והופיע בצורת כרך כחלק מסדרת כתבי א"ד גורדון בעריכת שמואל הוגו ברגמן ואליעזר שוחט. בשנת 2020 ראתה אור גרסה נוספת, ערוכה מכתב היד, בהוצאת מאגנס בעריכת יובל גובני ורון מרגולין.

בספרו, מחדש גורדון את המילה העברית 'חוויה' (שלא הייתה קיימת קודם לכן בעברית) באמצעות חיבור המילה חיים עם משקל הווייה.^[1] החוויה לדברי גורדון, היא אופן השגה של העולם, הנובע מעצם הווייתו החיה, מן הטבע, וקודם להכרה (ועל כן איננו יכול להתפס במלואו על ידי ההכרה הכוללת לשיטתו של גורדון את החושים והמחשבות). ההכרה לדבריו, נובעת מתוך החוויה, ומהווה היבט שהוא מצד אחד התפתחות של החוויה שהגיעה לשכלול הגבוהה ביותר באנושות (שבה ההכרה מכירה גם בעצמה) ומאידך מהווה היבט מצומצם של החוויה. את היחס בין חוויה להכרה הוא משווה לראי, כשצידו השקוף, המשקף את העולם, הינו ההכרה, ואילו צידו האטום - המאפשר למעשה את השקיפות אבל איננו יכול להשתקף בה בעצמו, הינו החוויה.

גורדון טען כי ההכרה המפותחת של האדם, ובייחוד החברה המודרנית והמדעית המתבססת על הכרה וחקירה של הטבע, הביאה את האדם לכדי ריחוק מטבעו ומחווייתו. גורדון משווה זאת לסיפור גירוש אדם וחווה מגן העדן לאחר שאכלו מעץ הדעת.

מושגים מרכזיים נוספים אותם מנסח גורדון בספרו הם 'חיים של צמצום' מול 'חיים של התפשטות'. הראשונים, משמעם חיים הנשענים ברובם על ההכרה, בהם מעמיד עצמו האדם כתכלית החיצונית לטבע, לחברה ולמגע עם הזולת. השניים - משמעם שהאדם ממש את חייו עם הטבע, עם החברה ועם הזולת. את החיים של התפשטות ניתן לדבריו להשיג באמצעות חיים של יצירה.