האאד
  |
| מקור הסכסוך |
| היסטורי: מלחמת אתיופיה–אדאל |
| אישים: מנליק השני • אחמד גראן |
| שטחים במחלוקת: מחוז סומלי (אוגדן • האאד) |
| מלחמות |
| התנגשויות: המלחמה האנגלו-סומלית • התנגשות הגבול של 1964 מלחמת אוגדן • התנגשות הגבול של 1982 המלחמה בסומליה • המאבק באוגדן |
| מעורבים: ברית המועצות • ארצות הברית • בריטניה • איטליה • צרפת |
| ראו גם: היסטוריה של סומליה והיסטוריה של אתיופיה |
האאד או האווד (בסומלית: Hawd; בערבית: هَوْد) הוא אזור פורה בקרן אפריקה, שכולל את החלק הצפון-מזרחי של מחוז סומלי שבאתיופיה, וכן חלקים מסומליה. שטחו של האאד אינו מוגדר, על פי כמה מקורות גבולו המזרחי הוא העיר הרר י.מ. לוויס מספק פירוט רב יותר, ומסמן שגבולו הדרומי הוא הרי גוליה והרי אוגו. "הקצוות המזרחיים והצפוניים נכנסים עד לרפובליקת סומליה, בזמן שהמערביות והדרומיות (שיותר מאוחר התאחדו עם אזור אוגדן הסמוך) יצרו חלק ממחוז הררג האתיופי."[1]. אחרי כיבושה של מזרח אפריקה האיטלקית במהלך המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה על ידי בעלות הברית, אזור זה יחד עם אוגדן היווה מוקד סכסוך בין סומליה לאתיופיה.
הבריטים החלו לשלוט באזור ב-1941 כחלק מההסכם האנגלו-אתיופי על מנת לבנות מחדש את אתיופיה אחרי מלחמת העולם השנייה. הבריטים הוסיפו את האזור לקולוניה שלהם סומלילנד הבריטית, אך באופן רשמי האזור היה תחת שליטה אתיופית. אחרי שבריטניה פינתה את האזור בשנת 1954 היא שמרה על נוכחות צבאית בהאאד. הבריטים שמרו על ההשפעה באזור כאשר נתנו לרועים סומלים להיכנס באופן חופשי לאזור האתיופים גינו את הבריטים אך הם טענו שהאזור אינו שייך לאתיופיה אלא היה חלק מסומלילנד האיטלקית.
בשנת 1960 כאשר סומליה הוקמה מאיחודם של סומלילנד הבריטית וסומלילנד האיטלקית היא סירבה להכיר בגבולות שנחתמו בעבר. במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70 עימותי גבול שיגרתיים עד אשר זה הגיע לכדי מלחמה, מלחמת אוגדן שבה סומליה הפסידה הפסד צורם ממנו לא התאוששה. נכון ל-2007 הגבול עדיין מתוח, באזור עצמו עמלים קבוצות בדלניות כמו החזית הלאומית לשחרור אוגדן והחזית לשחרור מערב סומליה לשעבר על מנת להסתפח לסומליה או להקים מדינה עצמאית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האאד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ I.M. Lewis, A Modern History of the Somali, fourth edition (Oxford: James Currey, 2002), pp. 2f