דניאלה רווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דניאלה רווה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1967 (בת 57 בערך)
ענף מדעי אווירונוטיקה וחלל
מקום לימודים הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות הטכניון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דניאלה רווה (נולדה ב־1967) היא פרופסור בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, ומשנת 2023 מכהנת כדקאנית הפקולטה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רווה היא בוגרת הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון. סיימה תואר ראשון ב-1992, תואר שני ב-1995 ודוקטורט ב-1999. עבדה כפוסט-דוקטורנטית וכמהנדסת מחקר במעבדה לתכן מערכות אויר-חלל, במחלקה להנדסת אוירונאוטיקה וחלל במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה באטלנטה בשנים 1999–2001.

באוקטובר 2001 הצטרפה לסגל הפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון בדרגת מרצה בכיר. ביוני 2012 מונתה לפרופסור חבר ובפברואר 2020 מונתה לפרופסור מן המניין. תחום המחקר שלה: כלים נומריים מתקדמים לתכן כלי-טיס.[1]

בשנים 2007–2009 שימשה כפרופסור אורח במחלקה להנדסת מכונות וחומרים באוניברסיטת דיוק, קרולינה הצפונית.

רווה עוסקת בתחום האווירואלסטיות - האינטראקציה בין כוחות אווירודינמיים ומבנים גמישים. בניסיון ליצור תעופה ירוקה, עיצובי מטוסים חדשים הם קלים יותר וגמישים יותר, וכך חווים תופעות שיש לשלוט בהן. במסגרת המחקר שלה הובילה, בשיתוף משרד הביטחון, פרויקט סטודנטים לפיתוח כלי טיס בלתי מאויש מודפס בתלת ממד שמשמש פלטפורמה לניסויים בתחום. הכלי בעל כנפיים גמישות וארוכות זכה בתחרות בכנס הישראלי למדעי התעופה והחלל.[2] ה-A3TB , Active Aeroelastic Aircraft Testbed, עוזר לתכנון מטוסים קלים בעלי מוטת כנפיים גדולה, להפחתת כוחות הגרר, צריכת אנרגיה וזיהום. טיסת המבחן של הכלי התקיימה במאי 2020 והראתה טיסה בגובה פני הים לאחר שיגור מכלי רכב נע.

פרופ' רווה חברה בתוכנית השגרירים של הפקולטה בטכניון.

בשנת 2019 קיבלה את פרס ינאי למצוינות בהוראה.[3]

בדצמבר 2023 מונתה לדקאנית של הפקולטה להנדסת אוירונאוטיקה וחלל בטכניון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרווה יש רישיון טיס.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]