דליה סיגן
 | |
| לידה |
26 באוקטובר 1941 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 2011 (בגיל 69) |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת מונטקלייר בניו ג'רזי |
| עיסוק | עורכת, בימאית ומגישה |
| פרסים והוקרה | פרס רשות השידור על עיבוד יצירות ספרותיות לתסכיתים |
  | |
דליה סיגן (26 באוקטובר 1941–1 בפברואר 2011) הייתה עורכת, במאית ומגישה של תוכניות רדיו לילדים ונוער ברשת א' של קול ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיגן נולדה בירושלים, וגדלה בשכונת גאולה בעיר. היא הייתה הבת הבכורה לשני אחים. הוריה, שמעון וחיה, הכירו בישראל לאחר שעלו מפולין במסגרת תנועת נוער בתחילת שנות ה-30 של המאה העשרים, ומרבית בני משפחתם נספו בשואה. סיגן סיימה בהצטיינות את לימודיה בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים. היא שירתה בחיל המודיעין והשתחררה מהשירות הצבאי בשנת 1961. בשנת 1964 סיימה תואר ראשון במזרחנות באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1977, במסגרת שהייה בארצות הברית, סיימה תואר שני ברדיו וטלוויזיה באוניברסיטת מונטקלייר במדינת ניו ג'רזי.
בשנת 1986 חזרו סיגן ובעלה לארצות הברית, שם התגוררו עד לשנת 1996. במהלך שהותם בארצות הברית, בין השנים 1990–1995, שימשה סיגן כמרכזת משלחת ישראל לאו"ם ועסקה בניהול פעילות ההסברה. בין השנים 1995–1996 שימשה כמנהלת צוות באגף הטלוויזיה, כחלק ממחלקת ההסברה של האו"ם[1].
לאחר חזרתה לישראל, בין השנים 1996–2000, היא מילאה מספר תפקידים ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, לרבות כמ"מ סמנכ"ל טלוויזיה ורדיו[2]. בין השנים 2000–2001 כיהנה סיגן כראש מערך השידורים לציבור במועצת הכבלים והלוויין. בין השנים 1987–1991 שימשה כעורכת ספרים עבור הוצאת כתר ובין השנים 2004–2011 שימשה כעורכת ספרים במשכל - הוצאה לאור מבית ידיעות אחרונות.
סיגן הייתה נשואה לשמחה סיגן, פרסומאי ויועץ שיווק, ונולדו להם שני ילדים: לילך סיגן ורונן סיגן.
קריירה ברדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיגן החלה את קריירת הרדיו בסוף שנות ה-60, ושימשה במשך 26 שנים כעורכת תוכניות רדיו לילדים ונוער ברשת א' של קול ישראל[3]. היא הייתה אחת מהעורכות הבכירות של תוכניות הנוער בקול-ישראל[4].
עריכת התכנית "חתול בשק"
סיגן ייסדה וערכה את המגזין "חתול בשק"[3][5], תוכנית רדיו לילדים ונוער ששודרה בין השנים 1970–1986 וכללה תסכיתים וסיפורים בהמשכים. במסגרת התכנית הכשירה סיגן צוות כותבים ומגישים כגון הסופר דויד גרוסמן וחבר הכנסת לשעבר אריה אלדד[4]. היא שימשה כבמאית של "סטוץ", אחת הפינות הזכורות והמשפיעות בתוכנית "חתול בשק". כמו כן היא שימשה כעורכת ובמאית של סדרת התסכיתים "סכנה באנדימון" וכעורכת התסכיתים "עלילות שרלוק הולמס" ו" גבעת ווטרשיפ" ששודרו אף הם במסגרת "חתול בשק".
תוכניות נוספות
- עריכת "שלושים וחמישה במאי", תסכית על פי ספרו של אריך קסטנר[4].
- עריכה ובימוי של "שלושה בסירה אחת" – תסכית בהמשכים על פי ספרו של ג'רום ק. ג'רום[3].
- הגשת התכנית "בראש צעיר" – תוכנית רדיו יומית לנוער ולסטודנטים.
- עריכת "ביקור בספרייה" תוכנית לשעת החברה לכיתות ד', ה'[6].
- עריכת סיפור וצליל – תוכנית לגני חובה ולכיתות א'[7].
- עריכת "דומינוער": "היה היה" – תסכיתים מוזיקליים[8].
- עריכת הסדרה חץ־בלב של הוצאת כתר – תרגומים של ספרי אהבה קלילים לבני נוער.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1978 קיבלה את פרס רשות השידור לעידוד אמנות הרדיו והטלוויזיה עבור ייזום, כתיבה, עריכה והפקה של תוכנית ההומור "סטוץ"[3]. בשנת 1982 קיבלה את פרס רשות השידור עבור עיבוד של האופרה "הספר מסביליה" והפיכתה לתסכית. בין השנים 2017 ל-2022 הוענק פרס על שם דליה סיגן לתסריט במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים[9]. בשנת 2024 הוכרז על הענקת פרס ליצירתיות ברדיו על שם דליה סיגן ליוצרי רדיו והסכתים מצטיינים, מטעם תאגיד השידור הישראלי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סכנה באנדימון, פרקים 1-5, באתר YouTube
- שרלוק הולמס בתעלומות ׳העניבה המנוקדת׳ ו׳הבעיה הסופית׳ - תסכית בהפקת ׳קול ישראל׳ רשות השידור, באתר YouTube
- נאוה בבית? נאוה לא בבית: ימי הרדיו בישראל, המולטי יקום של אלי אשד, ב-23 בספטמבר 2003
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Intergovernmental Negotiating Committee for a Framework Convention on Climate Change, p.24, United Nations Digital Library, 27 בפברואר 1992
- ^ אביבה קרול, מוטי שקלאר, יו"ר מועצת הרשות השנייה, מונה למ"מ המנכ"ל, באתר גלובס, 12 באוגוסט 1999
- ^ 1 2 3 4 כאן מכריזים: פרס ליצירתיות ברדיו ע"ש דליה סיגן ז"ל, באתר כאן 11
- ^ 1 2 3 רות גילאי, בהערכה ובאהבה, באתר העין השביעית, 17 בפברואר 2011
- ^ תכניות רדיו וטלויזיה המוקדשות לשבוע שמירת הטבע, באתר הספרייה הלאומית, מתוך "מעריב", 9 בפברואר 1979
- ^ ברדיו, באתר הספרייה הלאומית, מתוך "למרחב", 5 במרץ 1971
- ^ רשת ג', באתר הספרייה הלאומית, מתוך "מעריב", 20 בפברואר 1981
- ^ רדיו יום ראשון, באתר הספרייה הלאומית, מתוך "דבר", 23 בספטמבר 1983
- ^ הזוכים בתחרויות הקולנוע בפסטיבל הקולנוע ה-36 ירושלים, באתר סינמטק ירושלים
| בקרת זהויות |
|
|---|