דימיטר פנב
 | ||||
| פנב, 2010 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
12 ביולי 1945 (בן 78) מירוביאנה שבבולגריה | |||
| שם מלא | דימיטר דושקוב פנב | |||
| עמדה | בלם | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
דימיטר דושקוב פנב (בבולגרית: Димитър Душков Пенев; נולד ב-12 ביולי 1945) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל בולגרי.
ככדורגלן, שיחק פנב בעמדת הבלם, וזכה להישגים רבים בעיקר בקבוצת צסק"א סופיה, במדיה שיחק ברוב הקריירה. כבלם נבחרת בולגריה, שותף פנב ב-90 משחקים בינלאומיים, ושיחק בשלושה טורנירי מונדיאל בין 1966 ל-1974.
כמאמן, הוביל פנב את נבחרת בולגריה להישג השיא שלה עד כה בטורניר מונדיאל, כשסיימה במקום הרביעי במונדיאל 1994, וכן הוביל אותה לראשונה בתולדותיה לטורניר אליפות אירופה, ב-1996.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
פנב נולד בכפר קטן הסמוך לעיר סופיה, והחל את קריירת המשחק בקבוצת לוקומוטיב סופיה הקרובה לעיר הולדתו. בעונת 1963/1964 זכה עם הקבוצה באליפות בולגריה. בשלוש עונות במדי הקבוצה הספיק פנב לערוך 35 הופעות, בהן כבש שער אחד, וב-1965 עבר לשחק ביריבה העירונית, והקבוצה המזוהה עמו ביותר, צסק"א סופיה. במדי צסק"א זכה פנב להצלחה רבה. הוא זכה עימה בשבע אליפויות וארבעה גביעים, ואף נבחר פעמיים (1967, 1971) לתואר כדורגלן השנה בבולגריה. ב-1967 הגיע עם קבוצתו עד לחצי גמר גביע אירופה לאלופות, שם הודחה על ידי אינטר מילאנו. ב-1977 פרש פנב ממשחק פעיל בגיל 32, לאחר שרשם 329 הופעות במדי צסק"א.
נבחרת בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פנב החל את דרכו הבינלאומית עוד בטרם יום הולדתו ה-19. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת בולגריה ב-18 במרץ 1964.
פנב זומן לסגל הנבחרת לקראת מונדיאל 1966 באנגליה. הייתה זו הופעתה השנייה בהיסטוריה, והשנייה ברציפות, של הנבחרת בטורניר גביע העולם. פנב פתח בכל שלושת משחקיה של בולגריה בטורניר, שהסתיימו בהפסדים לברזיל, פורטוגל והונגריה, בדרך להדחה מהמקום האחרון בשלב הבתים.
במונדיאל 1970 במקסיקו שוב פתח פנב בכל שלושת משחקיה של הנבחרת, ושוב כשלה בולגריה להעפיל משלב הבתים. לאחר הפסדים לפרו ולגרמניה המערבית, סיימה בולגריה בשוויון עם מרוקו, במשחק בו הוחלף פנב עוד לפני המחצית.
במונדיאל 1974 בגרמניה המערבית, השלישי של פנב שבו שוב פתח בכל שלושת משחקיה של בולגריה, הודחה הנבחרת לאחר תוצאות תיקו מול שוודיה ואורוגוואי והפסד להולנד. בכך, סיים פנב את דרכו במסגרת המונדיאל עם תשע הופעות אך ללא ניצחון.
פנב הוסיף עוד ארבע הופעות, האחרונה שבהן בינואר 1977, וסיים את דרכו בנבחרת עם 90 הופעות ושני שערים. הוא ממוקם חמישי בכל הזמנים בטבלת ההופעות בנבחרת.
קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
פנב נחשב לאחד מגדולי המאמנים הבולגרים בהיסטוריה. הוא החל את דרכו כשמונה שנים לאחר שפרש, כשהתמנה למאמנה של הקבוצה המזוהה עמו ביותר, צסק"א סופיה. בקנדציה זו הוביל את צסק"א פעמיים לזכייה בדאבל המקומי, ובסך הכל לשלושה תוארי אליפות ושלושה גביעים.
ב-1991, לאחר כישלונה של נבחרת בולגריה להעפיל לטורניר יורו 1992, מונה פנב לתפקיד מאמן הנבחרת, ובקמפיין הראשון כמאמן נבחרת הוליך את הנבחרת במוקדמות מונדיאל 1994, בבית שכלל בין היתר את נבחרות שוודיה, צרפת וישראל בהופעתה הראשונה במוקדמות מונדיאל בבית אירופי. בולגריה הגיעה לשני משחקי הנעילה של שלב הבתים בידיעה שלצרפת מספיקה נקודה אחת על מנת להעפיל, ולהשאיר את בולגריה מחוץ לשתי המוליכות. בולגריה השיגה ניצחון ביתי 4-1 על אוסטריה, ונעזרה בניצחון חוץ מפתיע של ישראל על צרפת בתוצאה 3-2, על מנת להגיע למחזור האחרון בצרפת עם סיכוי. שם, על אף שפיגרה 1-0 משער של אריק קנטונה, הצליחה בולגריה לחזור ולנצח 2-1 מצמד של אמיל קוסטדינוב, כשהשער השני נכבש בשניות הסיום של המשחק. בכך, הצליחה בולגריה להעפיל למונדיאל השישי בתולדותיה.
בטורניר מונדיאל 1994 בארצות הברית הפכו בולגריה ומאמנה פנב לאחת ההפתעות הגדולות של הטורניר. לאחר שפתחה בהפסד 3-0 לניגריה, השיגה בולגריה צמד ניצחונות מרשימים, 4-0 על יוון ו-2-0 על ארגנטינה החזקה, והעפילה מהמקום השני בבית. בשמינית הגמר ניצחה בולגריה את מקסיקו בדו-קרב פנדלים לאחר 1-1 בתום הארכה, והבטיחה כבר בשלב זה כי הטורניר יהיה המוצלח בתולדותיה עד אז. ברבע הגמר הפתיעה בולגריה פעם נוספת, כשגברה 2-1 גרמניה. בחצי הגמר הדיחה איטליה את בולגריה עם ניצחון 2-1, מצמד של רוברטו באג'ו. בולגריה אמנם הובסה במשחק על המקום השלישי 4-0 על ידי שוודיה, אך הטורניר הוכתר כהצלחה גדולה עבור הנבחרת, ופנב זכה לשבחים רבים עבור הצלחתה.
לאחר ההצלחה במונדיאל, החלה בולגריה את דרכה במוקדמות יורו 1996. פנב הוביל את נבחרתו לשישה ניצחונות רצופים בשלב הבתים, כולל ניצחון נוסף על גרמניה בתוצאה 3-2. בסיום שלב הבתים, סיימה בולגריה במקום השני, עם שלוש נקודות פחות מהגרמנים, והעפילה לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה, הישג נוסף עבור המאמן.
את טורניר יורו 1996 באנגליה פתחה בולגריה עם שוויון 1-1 מול ספרד, ולאחריו ניצחה 1-0 את רומניה. אמנם, הפסד 3-1 לצרפת במחזור השלישי, במקביל לניצחון ספרדי על רומניה, חרץ את גורלה של בולגריה בטורניר והיא הודחה מהמקום השלישי בבית. בסיום הטורניר, סיים פנב את תפקידו כמאמן הנבחרת לאחר חמש שנים.
לאחר קדנציות קצרות כמאמן בכווית, סעודיה וכמאמן ספרטק וארנה הבולגרית, חזר פנב ב-1998 לצסק"א סופיה. הקדנציה השנייה של המאמן בקבוצה הייתה מוצלחת פחות, והוא הוסיף במהלכה זכייה בגביע הבולגרי. פנב לא אימן בין השנים 2000 ל-2003, אז התמנה לקדנציה קצרה בליאונינג הסינית.
ביולי 2007 חזר פנב לקדנציה שנייה בנבחרת בולגריה[1], אך הוא סיים את דרכו בנובמבר של אותה שנה לאחר הכישלון להפעיל ליורו 2008.
באוגוסט 2008 התמנה בפעם השלישית לתפקיד המאמן בצסק"א סופיה, אך התפטר במרץ 2009 בעקבות חילוקי דעות והוחלף על ידי אחיינו, לובוסלב פנב. עם זאת, לאחר התפטרותו קיבל תואר נשיא של כבוד מטעם המועדון, תואר אותו הוא מחזיק עד היום. הוא החזיק בתפקיד המאמן למשך שתי קדנציות קצרות נוספת, בין אפריל[2] ליוני 2010, ובין אוקטובר 2011 למרץ 2012
במהלך הקריירה שלו נודע פנב כמאמן מצליח הן ברמה הטקטית והן בהשפעה הפסיכולוגית על שחקניו. במשך הקדנציות המרכזיות שלו בצסק"א סופיה, הוכיח פנב את יכולת קידום הצעירים שלו, כאשר בין השחקנים הצעירים שאימן ואחר כך התפתחו לכוכבים גדולים בכדורגל הבולגרי ניתן למצוא את חריסטו סטויצ'קוב, אמיל קוסטדינוב, אחיינו לובוסלב פנב, מרטין פטרוב, סטיליאן פטרוב ודימיטר ברבאטוב.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תארים קבוצתיים
- תארים אישיים
תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת בולגריה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1964 | 6 | 0 |
| 1965 | 8 | 1 |
| 1966 | 8 | 0 |
| 1967 | 8 | 0 |
| 1968 | 5 | 0 |
| 1969 | 8 | 1 |
| 1970 | 8 | 0 |
| 1971 | 11 | 0 |
| 1972 | 8 | 0 |
| 1973 | 5 | 0 |
| 1974 | 12 | 0 |
| 1975 | 0 | 0 |
| 1976 | 2 | 0 |
| 1977 | 1 | 0 |
| סה"כ | 90 | 2 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הניגרים כועסים על פוגטס, באתר וואלה!, 30 ביולי 2007
- ^ בולגריה: פנב מונה למאמן צסק"א סופיה, באתר ynet, 22 באפריל 2010
| כדורגלן השנה בבולגריה | |
|---|---|
|
| נבחרת בולגריה – מונדיאל 1994 (מקום רביעי) | ||
|---|---|---|
|
1 מיכאילוב • 2 קרמנלייב • 3 איבנוב • 4 צבטנוב • 5 הובצ'ב • 6 ינקוב • 7 קוסטדינוב • 8 סטויצ'קוב • 9 לצ'קוב • 10 סיראקוב • 11 בורימירוב • 12 ניקולוב • 13 יורדנוב • 14 גנצ'ב • 15 אילייב • 16 קיריאקוב • 17 מיטרסקי • 18 אלכסנדרוב • 19 גאורגייב • 20 באלקוב • 21 יוטוב • 22 אנדונוב • מאמן: פנב |
| |
| נבחרת בולגריה – יורו 1996 | ||
|---|---|---|
|
1 מיכאילוב • 2 קישישב • 3 איבנוב • 4 קיריאקוב • 5 הובצ'ב • 6 ינקוב • 7 קוסטדינוב • 8 סטויצ'קוב • 9 פנב • 10 באלקוב • 11 לצ'קוב • 12 פופוב • 13 גנצ'ב • 14 סירקוב • 15 יורדנוב • 16 בורימירוב • 17 קרמנלייב • 18 טסבטנוב • 19 גינצ'ב • 20 דונקוב • 21 גאורגייב • 22 זדרבקוב • מאמן: פנב |
| |
