דיולה קליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
דיולה קליין
Klein Gyula
לידה 21 בינואר 1850
Plandište, סרביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 ביוני 1895 (בגיל 45)
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי של אובודה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 22 ביוני 1895 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיולה קלייןהונגרית: Klein Gyula; זיצ'יפאלבה, 21 בינואר 1850בודפשט, 22 ביולי 1895) היה רב הונגרי, דוקטור למדעי הרוח, הרב של העיר סיגטוואר, ולאחר מכן הרב והמנהיג של הקהילה היהודית באובודה, הוא היה יוזם והמתחיל של תרגום התלמוד להונגרית, לשעבר מחבר קבוע בכתב העת סקירה יהודית-הונגרית.[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיולה קליין נולד בכפר בזיצ'יפאלבה, מחוז טורונטאל (כיום חלק בסרביה, 85 ק"מ צפונית מזרחית לבלגרד על הגבול עם רומניה). הוריו היו סוחרים עניים. הוא חלה הרבה בילדותו ובשל כך גם פספס את לימודיו. את 8 שנות בית הספר התיכון (אז אחרי 4 שנות יסודי התחיל התיכון) יכול היה להתחיל רק בגיל 13 (במקום בגיל 10) הוא סיים את שמונה הכיתות בקצ'קמט ובנאג'קארוי בחמש שנים. במקביל למד תלמוד אצל הרב הראשי מאיר פרלס, ולאחר מכן אצל האינטלקטואל הנאור והמשכיל הרב ישראל עזריאל הילדסהיימר.

הוא למד גם באוניברסיטת וינה ובאניברסיטת טובינגן, שם הוקדשה באותה תקופה תשומת לב רבה מאוד לשפה העברית. הוא הגיע לסיגטוואר כרב הראשי של העיר בגיל 22, בשנת 1872 ועמד בראש הקהילה שם במשך יותר מ-14 שנים. הרב קליין הכין את תרגום התלמוד שלו להונגרית, שהוא הקטע הראשון מהתלמוד הבבלי שפורסם בהונגרית. מ-11 באפריל 1887, במקום הרב מרדכי עמרם הירש, הפך לרב הראשי של אובודה, שם היה הרב הראשון שנשא דרשות הונגריות (ולא ביידיש או בגרמנית). הוא מת שם בגיל 45[2] והובא למנוחות בבית הקברות היהודי של אובודה.

יצירותיו, פרסומים (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו ופרסומיו היו רבים מאוד ולהלן רשימה חלקית:

  • Lekutim auf dem Felde der Homiletik.(לקוטים בתחום ההומילטיקה). מהדורה פרטית, 1870.
  • הספר הראשון של התלמוד הבבלי.ברכות. הוצאת פרטית, 1878; הוצאה פרטית, 1882. (תרגום והסברים)
  • נאום חגיגי ביום השנה ליום הולדתו של הוד מלכותו מלך הונגריה, פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, ב-18 באוגוסט 1883 (שבת נחמה). הוצאה פרטית, 1883.
  • יהודים בסיגטוואר במאה ה-17 ו-במאה ה-18. מֵאָה. בתוך: סקירה יהודית-הונגרית, א' 1884. 540. הוא.
  • רכישת נכס בידי יהודי בתחילת המאה (סיגטוואר)
  • על מקור הספרות התלמודית (יוש בלוך). בתוך: סקירה יהודית-הונגרית, 1885
  • אוטוקרטיה ואוטונומיה. בתוך: סקירה יהודית-הונגרית, 1886.
  • המתגיירים ליהדות. 262-264.
  • שני נאומי פתיחה. Zwei Installations-Reden. הוצאה פרטית, 1887.
  • אגודת התרבות יהודית-הונגרית. בתוך: סקירה יהודית-הונגרית, 1887
  • מהארכיון של ההקהילה היהודית של אובודה. בתוך: סקירה הונגרית-יהודית. 1891
  • מהעבר של הקהילה היהודית של אובודה (1786, 1787). בתוך: סקירה יהודית-הונגרית, י' 1893. 70-71. הוא.
  • לזכרו של לאיוש קושוט. דרשה. מהדורה פרטית, 1894.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002, a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János (פאל גויאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים - סדרה חדשה I-XIX. בודפשט: אגודת הספרנים והארכיונאים ההונגרים. 1939–1944. 1990–2002,
  • Szögi László: Magyarországi diákok németországi egyetemeken és főiskolákon 1789-1919. Bp., Eötvös Loránd Tudományegyetem Levéltára, 2001. (לאסלו סגי: סטודנטים הונגרים באוניברסיטאות ובקולג'ים בגרמניה 1789-1919. בודפשט, ארכיון אוניברסיטת אטווש לוראנד, 2001).
  • ג'רג' הראסטי: A százkilencven éves óbudai zsinagóga (Bp. III. Lajos u. 163.) és hívei (בית הכנסת של אובודה בן 190)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Galambos Ferenc (szerk.): A Magyar Zsidó Szemle írói és írásai, 1884-1948. Kézirat, 1957. 52. o.
  2. ^ Lukácsi Attila (2004-11-12). "Felbecsülhetetlen értékeket rejtenek a fővárosi zsidó temetők". Múlt-kor. נבדק ב-2014-10-24.