דיווח עצמי
במדעי החברה, דיווח עצמי או כלי מדידה מסוג מילוי עצמי, הוא כל מבחן, מדד או סקר בו משיבים מדווחים על התנהגותם ללא התערבות חיצונית. דיווח עצמי כולל שאלות בהן המשתתפים נשאלים על התחושות הסובייקטיביות שלהם – רגשות, עמדות, אמונות, תכונות אישיות וכן הלאה. הוא כולל גם שאלות בהן המשתתפים מתבקשים לדווח על מידע אובייקטיבי כמו גיל, השכלה ומספר ילדים. לרוב נעשה שימוש בשיטה זו באמצעות שאלונים, ולפעמים באמצעות ראיונות עומק אישיים. זוהי אחת השיטות השכיחות ביותר במחקר בפסיכולוגיה.
לאיסוף נתונים באמצעות דיווח עצמי יתרונות וחסרונות. מצד אחד, שאלוני דיווח עצמי הם קלים לשימוש, ועלותם נמוכה. מנגד, המגבלה המשמעותית של שאלונים לדיווח עצמי היא הטיית הרצייה החברתית, לפיה אנשים נוטים להשיב כך שהם מוצגים באור חיובי ולהימנע ממתן תשובות אשר מציגות אותם באור שלילי.
קיימות ראיות מחקריות רבות על הצלחתם של נבחנים להעמיד פנים בשאלוני דיווח עצמי. הנטייה לבחור בתשובות רצויות מהבחינה החברתית אינה מעידה בהכרח על הונאה מכוונת מצד הנבחן. נטייה זו יכולה להצביע על העדר הבנה מצד הפרט לגבי תכונותיו, על הונאה עצמית או על התחמקות מלהכיר במגבלות.[1][2]
בעיות ופתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסיון לפתור את הבעיה של העמדת פנים, זיוף או תגובה על-פי רצייה חברתית, ננקטו שיטות שונות. בראש ובראשונה נעשה ניסיון לנסח פריטים ניטרליים מבחינת רצייתם החברתית. יש קושי רב בניסוח של פריטים כאלה, משום שהמטרה היא להעריך תכונות שיש להם בדרך כלל משמעויות לוואי חיוביות או שליליות.[2] לדוגמה, נמצא כי אנשים עונים יותר על שאלה שאינה 'מתויגת': "האם קרה לך אי פעם שמישהו נגע בך מבלי שרצית?" מאשר על שאלה בעלת תוכן דומה ומתויג: "האם הותקפת מינית?".[3]
דרך נוספת היא לתת לנבחן הוראות וליצור בו אמון, שיצמצמו את התופעה וישכנעו את הנבחן להגיב בכנות.[1] אולם, אין זה פותר את בעיית התגובות הלא-מודעות.[1] סולמות מיוחדים שנבנו בשאלוני דיווח עצמי לזיהוי רצייה חברתית מהווים אף הם פתרון אפשרי. לדוגמה, סולם השכיחות (F) וסולם התיקון (K) במבחן MMPI הם דוגמה לפתרון כזה.
הערכת תכונות ספציפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחום הקליני ובתחום התעסוקתי, הפרט הוא העומד במרכז ההתעניינות, ומנסים להגיע להערכה כוללת של אישיותו כדי לבנות תוכנית טיפול מתאימה או כדי להתאים לו עבודה מתאימה. בתחום המחקרי, לעומת זאת, ההשערה התאורטית היא העומדת במרכז ההתעניינות, והמבחן משמש רק כלי עזר לבדיקתה. השערות תאורטיות עוסקות בדרך כלל בקשר שבין תכונה מסוימת והתנהגות מסוימת או בקשר שבין תכונה מסוימת ותכונה אחרת.
הטיות תגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חקר הטיות התגובה עבר שינוי בשנות ה-60, כאשר חדלו לראות בהם רק גורמים שעלולים לעוות תוצאות של שאלוני דיווח עצמי, והבחינו באפשרות להסיק מסגנון התגובה עצמו מידע חשוב על תכונות האדם. נראה שסגנון התגובה של הנבדק קשור לנטיות ההתנהגויות או התרבותיות שלו.[4] אדם המנסה לענות באופן שימצא חן בעיני הבודק יחפש אישור חברתי גם בתחומים אחרים של חייו (Acquiescence bias).[5][6] אדם המסכים עם כל מה שנאמר שונה מאדם המתנגד לכל מה שנאמר, ואדם הבוחר בתשובות חריגות שונה מזה הבוחר בתשובות מקובלות (Disagreeable response style).[6][7]
הסכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנון תגובה שהוזכר לעיל אינו מתייחס לתוכן הפריט אלא לאופן ניסוחו, לכן סגנון תגובה כזה קרוי סגנון תגובה צורני. אחת מהטיות התגובה האלה מכונה הסכמה – הנטייה של נבחן לענות "נכון" או "כן" מבלי לשים לב לתוכן הפריט.[5]
סטייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנון תגובה נוסף שנחקר רבות מכונה סטייה: הנטייה של נבחן להתריס, לחרוג ולהשיב תשובות לא-שגרתיות. למרות שזה הוא כביכול סגנון תגובה תוכני, טוען ברג – החוקר שניסח את ההשערה בדבר סגנון הסטייה – שסגנון זה אינו תלוי בתוכן; הוא הדגים את פעולתו גם בתוכן לא-מילולי, במבחן המבוסס על העדפה של גופים גיאומטריים.[8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Roger Tourangeau, Lance J. Rips, Kenneth Rasinski, The Psychology of Survey Response, Cambridge: Cambridge University Press, 2000, ISBN 978-0-521-57629-1
- ^ 1 2 Roger Tourangeau, Ting Yan, Sensitive questions in surveys., Psychological Bulletin 133, 2007, עמ' 859–883 doi: 10.1037/0033-2909.133.5.859
- ^ John Briere, Joseph Spinazzola, Phenomenology and psychological assessment of complex posttraumatic states, Journal of Traumatic Stress 18, 2005-10, עמ' 401–412 doi: 10.1002/jts.20048
- ^ C. Harry Hui, Harry C. Triandis, Individualism-Collectivism: A Study of Cross-Cultural Researchers, Journal of Cross-Cultural Psychology 17, 1986-06, עמ' 225–248 doi: 10.1177/0022002186017002006
- ^ 1 2 O. Baron-Epel, G. Kaplan, R. Weinstein, M. S. Green, Extreme and acquiescence bias in a bi-ethnic population, The European Journal of Public Health 20, 2010-10-01, עמ' 543–548 doi: 10.1093/eurpub/ckq052
- ^ 1 2 Delroy L. Paulhus, Douglas B. Reid, Enhancement and denial in socially desirable responding., Journal of Personality and Social Psychology 60, 1991-02, עמ' 307–317 doi: 10.1037/0022-3514.60.2.307
- ^ Arthur Couch, Kenneth Keniston, Yeasayers and naysayers: Agreeing response set as a personality variable., The Journal of Abnormal and Social Psychology 60, 1960-03, עמ' 151–174 doi: 10.1037/h0040372
- ^ Stephen A. Mourer, Response Set in Personality Assessment., Archives of General Psychiatry 19, 1968-12-01, עמ' 763 doi: 10.1001/archpsyc.1968.01740120123021