דזירה (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אנמרי סלינקו |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | רומן היסטורי |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת עמיחי הוצאת עידית |
| הוצאה בשפת המקור | Allert de Lange |
| תאריך הוצאה | 1951 |
דזירה (Désirée) הוא רומן היסטורי מאת הסופרת האוסטרית אנמרי סלינקו, העוסק בחייה של דזירה קלארי, מי שהייתה ארוסתו של נפוליאון בונפרטה ובהמשך נישאה למצביא ז'אן בפטיסט ברנדוט, שהיה מאוחר יותר לקרל הארבעה עשר, מלך שוודיה. את הספר היא הקדישה לאחותה ליזולטה שנרצחה בימי הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה. הספר היה לרב מכר ולספר המפורסם ביותר של סלינקו. הוא תורגם ל-24 שפות (ביניהן עברית), וב-1954 עובד בהוליווד לסרט באותו שם בכיכובם של מרלון ברנדו (כנפוליאון) וג'ין סימונס (כדזירה).
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר ערוך בצורת יומן אישי, הנפתח בשנת 1794. ברנאדין איז'ני דזירה קלארי היא בתו של סוחר משי ממרסיי. אביה מת זמן קצר לפני תחילת האירועים בספר, והיא חיה עם אחותה הגדולה ז'ולי, אמה אחיה הגדול וגיסתה. הימים הם ימי שיא המהפכה הצרפתית, ומקסימיליאן רובספייר מנהיג בצרפת את שלטון הטרור. אחיה של דזירה, אטיין, נעצר בידי השלטונות. דזירה יוצאת עם גיסתה כדי לנסות לפעול למענו, ואמנם מצליחה בכך. תוך כדי כך נפגשת דזירה עם קורסיקני צעיר ועני בשם ז'וזף בואונפרטה. ז'וזף מגיע לביקור בביתה, ומביא עמו את אחיו נפולאונה המשמש כגנרל בצבא המהפכה הצרפתי. עד מהרה נקשרים יחסי אהבה בין ז'ולי וז'וזף, ובמקביל בין דזירה לנפולאונה. ביום בו נישאים ז'ולי וז'וזף, מודיעים נפולאונה ודזירה על אירוסיהם. בעוד דזירה מתכוננת לחתונה, נפולאונה נוסע לפריז כדי לנסות להשיג משרה צבאית. דזירה מלווה לו לצורך כך כסף, אשר אותו חסכה כדי לקנות לו מדים חדשים. אלא ששהותו של נפולאונה בפריז מתארכת, ועד מהרה הוא מתחיל לכנות את עצמו במכתביו בשם צרפתי יותר - נפוליאון. דזירה מנחשת שהוא פגש בינתיים אשה אחרת, וללא ידיעת משפחתה היא נוסעת לפריז ונכנסת אל סלונה של מאדאם טאליין - מקום החברה הגבוהה של פריז. לתדהמתה, נפוליאון מודיע שם בפומבי על אירוסיו לז'וזפין דה בוארנה העשירה ורבת ההשפעה, אשר מבוגרת ממנו כמה שנים. דזירה הנדהמת מנפצת כוס משקה על שמלתה של ז'וזפין ונמלטת מהמקום.
דזירה מנסה להתאבד בקפיצה לנהר, אולם חייה ניצלים בידי גנרל שקט וגבה קומה בשם ז'אן בטיסט ברנדוט. ברנדוט לוקח את דזירה לסיבוב במרכבה כדי להרגיע אותה, ובתוך כדי כך מציע לה להינשא לו. דזירה אינה דוחה את ההצעה, אך גם אינה מקבלת אותה. היא עוברת לגור עם אחותה ז'ולי ובעלה. נפוליאון הופך כעת למצביא מצליח, וז'וזף יוצא מטעמו למשימות מנהליות שונות באיטליה. דזירה פוגשת את נפוליאון שוב מספר פעמים, אולם בעוד נפוליאון מנסה להישאר עמה בקשרי ידידות ואף מציע לה כמה מהגנרלים שלו כבעלים, דזירה מביעה כלפיו רגש של סלידה. בסופו של דבר היא פוגשת שוב את ברנדוט באירוע אקראי בפריז. הם מזהים זה את זה מיד, ודזירה מביעה את רצונה להינשא לו. ברנדוט הופך לשר המלחמה ולאחד האנשים החזקים ביותר בצרפת. היא יולדת לו בן אחד - אוסקר. בינתיים, נפוליאון חוזר ממסע מלחמה כושל בארץ ישראל, ומתקבל בצרפת כגיבור. מסתובבות שמועות על כך שהוא מתכנן הפיכה. ברנדוט נפגש עם אנשים, הן מצד מחנהו של נפוליאון, והן מצד קבוצת הגנרלים המתנגדים לו, ובראשם הגנרל מורו המבקשים את תמיכתו. אולם ברנדוט הוא שומר חוק, ומסרב לסייע לאי מי מהצדדים ללא פקודה מפורשת מהשלטונות. בסופו של דבר, בהפיכת 18 בברימר תופס נפוליאון את השלטון בצרפת וממנה את עצמו ל"קונסול ראשון". מורו נמלט מצרפת.
נפוליאון ממנה את ברנדוט למרשל צרפת, ויוצא למסעות מלחמה אשר בהם לוקח ברנדוט חלק פעיל. ב-1804 הוא מכתיר את עצמו כקיסר צרפת. במהלך מלחמת הקואליציה הרביעית, ברנדוט לוכד יחידות צבא שוודיות. הוא מגלה יחס והוגן ואדיב אל השוודים השבויים, ועד מהרה זוכה לתהילה רבה בשוודיה. ב-1810 מופיעים בביתם של דזירה וברנדוט בהפתעה בני אצולה שוודים, ומודיעים לברנדוט כי קרל השלושה עשר, מלך שוודיה החולני וחשוך הילדים בחר בו כיורש העצר שלו. ברנדוט מקבל את ההצעה, והוא ודזירה מוותרים על אזרחותם הצרפתית ותאריהם הצרפתיים. ברנדוט משנה את שמו לשם קרל יוהאן, ודזירה נקראת בקרב השוודים "דזידריה". הם נוסעים לשוודיה, אולם בעוד שברנדוט מצליח להשתלב היטב בפוליטיקה השוודית ומתחיל לשפר את מצבה הכלכלי והצבאי של שוודיה, הרי שדזירה אינה מסתגלת לחיי החצר בעלת הכללים הנוקשים והמיושנים. היא סובלת מהצקות מצד נשות משפחת המלוכה השוודית ובראשן הדוויג אליזבת שרלוטה מהולשטיין-גוטורפ אשר אינה מחבבת אותה בעליל. לפיכך, היא חוזרת לפריז ומותירה את בעלה ובנה בשוודיה. במהלך מלחמת הקואליציה השישית, דזירה נקרעת בין רגשותיה הצרפתיים לנאמנותה כלפי בעלה ואזרחותה החדשה. צרפת יוצאת למלחמה באימפריה הרוסית, וברנדוט בוחר לעמוד לצדה של רוסיה. הוא מייעץ עצות לאלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, ומסייע לו להנחיל תבוסה מוחצת לנפוליאון ולשבור כליל את הגרנד ארמה. לאחר מכן הוא מוביל את הצבא השוודי לקרב נגד הצרפתים, וממלא תפקיד חשוב בקרב לייפציג. קרב זה משפיע עליו קשות, כיוון שנפוליאון העמיד מולו בכוונה תחילה את הגדודים הוותיקים שלו אשר עליהם פיקד בעבר. לאחר הקרב הוא נעלם במפתיע, וחוזר כדי להשתתף במצעד הניצחון בפריז לצדם של הרוסים, הפרוסים והאוסטרים. נפוליאון מקבל על עצמו גלות. גם לאחר מכן, דזירה מסרבת לחזור עם ברנדוט לשוודיה ונותרת בפריז.
בעוד קונגרס וינה מתכנס, נפוליאון חוזר במפתיע ומתחיל את שלטון מאה הימים. שוב נמצאת צרפת במלחמה, ודזירה קולטת אל ביתה אנשים רבים מבית בונפרטה החוששים מכוחות בעלות הברית המתקרבים. נפוליאון מובס בקרב ווטרלו, והאנגלים והפרוסים מתקרבים אל פריז. נפוליאון רוצה לגייס צבא של מאות צעירים שיגנו על פריז עד האיש האחרון. בביתה של דזירה מופיעה משלחת של נציגי העם הצרפתי הכוללת את פושה, טליראן והמרקיז דה לה פאייט, המפצירים בה להשפיע על נפוליאון לחשוב בהגיון ולהפסיק להמיט סבל על צרפת. דזירה מסכימה, ונפגשת עם נפוליאון, אשר שמח בעליל לפגוש אותה. הוא מקשים לדבריה, נותן לה את חרבו ומסגיר את עצמו בידי האנגלים. דזירה מביאה את החרב לביתה, ולה פאייט מציג אותה בפני המוני העם בפריז כגיבורה שהביאה את השלום. למרות זאת, היא מסרבת ללכת לשוודיה. ב-1818 מת המלך קרל השלושה עשר, וברנדוט מוכתר כקרל הארבעה עשר, מלך שוודיה. דזירה עדיין אינה מוכנה לחזור, אולם להוטה לפגוש את בנה, אוסקר. היא מצליחה להיפגש עמו באאכן במסווה, אולם הוא מזהה אותה ומפציר בה לחזור לשוודיה למען אביו אשר נעשה פרנואידי ושלטונו בשוודיה הולך ומתערער. דזירה נכנעת לבקשותיו, והוא נענה לבקשה שלה ונישא לז'וזפין מלוכטנברג - נכדתה של יריבתה הוותיקה ז'וזפין דה בוארנה. הספר מסתיים כאשר דזירה מוכתרת רשמית כמלכת שוודיה.