דולי סיטי (מחזה)
המחזה דולי סיטי הוא עיבוד בימתי לספרה של אורלי קסטל-בלום "דולי סיטי".
קבוצת התיאטרון של הזירה הבינתחומית בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 2006 הועלתה ההצגה "דולי סיטי" בתיאטרון הקאמרי על ידי קבוצת התיאטרון של הזירה הבין-תחומית בירושלים.
יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיבוד ובימוי: טובי דיקמן
- עיצוב תפאורה ותלבושות: יהודית אהרון
- מוזיקה מקורית: יונתן נעים
- תנועה: אופיר דגן
- תאורה: מרטין עדין
- סאונד ועריכה דיגיטלית: תומר רן
- עריכת קליפים: נדב לזר
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דולי: ריימונד אמסלם
- האם (ודמויות נוספות): אורה מאירסון
- בן (ודמויות נוספות): יונתן שוורץ
- דמויות שונות: בני אלדר
- דמויות שונות: רחל אביה זינדר
- דמויות שונות: עזר קלמוביץ'
- שירה וקריינות: דורון תבורי
תיאטרון האוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2013 הועלה עיבוד נוסף של "דולי סיטי" בתיאטרון האוניברסיטה של אוניברסיטת תל אביב, בעיבוד של עדי ברק ובבימוי של נתי בן-חנן, תלמידה לתואר שני במסלול שחקן יוצר-חוקר בחוג לאמנות התיאטרון. הטקסט של המחזה נאמן מאוד לזה של הרומן המקורי.
שחקנים - יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דולי: נטע נדב
- האם: מילנה סנדלר
- בן הילד (ומקהלה): רינת קידר-אברהם
- בן הנער (ומקהלה): תומר יעקובצ'ק
- גורדון: אייל זוסמן
- דמויות שונות ומקהלה: אביב לוי, מיכל בובילסקי, גד נבו, מיכל בובילסקי, מתן פרמינגר, אוולין קצ'ולין, יעל הוד, עינת גור, נטע בר רפאל, נבו פלזן.
- קריינות: שמעון לוי וגד קינר.
הבמאית נתי בן חנן סיפרה על יחסה לרומן "דולי סיטי":
- אני קוראת את המעשים של דולי כהקצנה של החרדה שנטועה בלב של כל אמא, הקצנה של האזורים שאנחנו לא שולטות בהם, וההקצנה הזו מעוררת אצלי המון אמפתיה. אני אוהבת את הדרך שבה קסטל-בלום מתארת את עוצמת הרגשות שבהורות, את זה שהיא בוחרת לשים על השולחן דברים שלא תמיד לגיטימי להגיד בקול - האימהות כחוויה מעוררת אימה, כשק של חרדות.[1]
על עיבוד הספר למחזה כתב/ה עדי ברק:
- קשה לעבד את דולי סיטי למחזה. קשה, כי הספר כתוב כמונולוג אחד ארוך, ואין כמעט דו-שיח, אלא אם כן בין דולי לבין עצמה, ולעיתים, פה ושם, בין דולי לבין דמויות המצייתות לחוקי הסיוט, מופיעות ונעלמות זמן קצר אחרי שהופיעו. ... הספר, כאמור, מסופר בקולה של דולי, בגוף ראשון, ואילו הבמה מבקשת את הריבוי שבאותו מונולוג, את הצפיפות שבו. דולי סיטי אינה מונודרמה. היא מבקשת להיות בלגן, עומס. כדי לפתור את הקושי הזה הענקתי חלקים מהטקסט של דולי לדמויות שעליהן היא מספרת. וכך הגוף הראשון של דולי הופך לגוף שלישי. המונולוג הופך לדיאלוג עם הדמויות שמתפצלות ממנה - האם, האחות, המאהב, עובר האורח, העיר כולה. הקהילה. המקהלה.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרב יודילוביץ', "דולי סיטי" עכשיו ההצגה, באתר ynet, 5 בדצמבר 2006
- מיכל בעדני, עכבר העיר אונליין, אמא עם איזמל, באתר הארץ, 4 בינואר 2007
- דולי סיטי, באתר של החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב