דוד נשר
 | |
| לידה | ה'תרפ"ג |
|---|---|
| פטירה | ה'תשמ"ז (בגיל 64 בערך) |
| השכלה |
ישיבת חברון כנסת ישראל  |
| אב |
אברהם נשר (אדלר) |
  | |
הרב דוד נשר (אדלר) (תרפ"ג - תשמ"ז) היה רב ירושלמי. כיהן כרבה הראשון של בית שאן וקיבוצי העמק, ראש מחלקת הכשרות הארצית של הרבנות הראשית לישראל, רב שכונת מימון בירושלים ורב בית הכנסת "בית יהודה" במוסד הרב קוק.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת ה'תרפ"ג לרב אברהם נשר (אדלר), ראש לשכת הרבנות בירושלים ולפשה רייזל בתו של הרב משה גרודזינסקי. למד בישיבת עץ חיים, ישיבת לומז'ה ולאחר מכן בישיבת חברון, אליה נכנס בגיל צעיר במיוחד. נסמך לרבנות בידי הרבנים צבי פסח פרנק, איסר זלמן מלצר, יחזקאל סרנא, יצחק אייזיק הלוי הרצוג ואליהו ראם.
בשנת ה'תש"ו התמנה על ידי הרב הראשי הרב הרצוג לרב הקיבוץ הדתי טירת צבי שבעמק בית שאן. הצורך במשרה זו התעורר לאחר הקמת מפעל מוצרי הבשר של הקיבוץ. במלחמת העצמאות נשאר בקיבוץ ושימש כרץ במפקדה המקומית.
בשנת ה'תש"ט מונה לרבה הראשון של העיר בית שאן, הקים שם את מוסדות החינוך הדתי הראשונים, ושימש כרב אזורי של יישובי העמק. לאחר שש שנות רבנות עבר לכהן למשך שמונה חודשים כרבה של העיר באר שבע, ולאחר מכן, בשנת ה'תשט"ו, עבר לירושלים ונתמנה לרב שכונת מיימון ובית הכנסת "בית יהודה" שבבית מוסד הרב קוק שבשכונה. לפי עדותו, במשך חמש עשרה השנים הראשונות של רבנותו גייר מאות אנשים.[1]
בשנת ה'תשט"ז התמנה כסגן מנהל מחלקת הרבנות במשרד הדתות, ולאחר מכן בשנת ה'תשל"ג נתמנה לממונה הארצי על הכשרות ברבנות הראשית לישראל. אחד מפועליו המרכזיים במשרה זו היה פתיחת שוק הבשר הכשר לייבוא מחו"ל, באמצעות ייסוד מערך משחטות, שוחטים ומשגיחים במדינות דרום אמריקה - מה שהיווה אז פריצת דרך.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו דבורה נשר, בתו של הרב אהרן טייטלבוים, ונכדתו של שמחה מנדלבוים.
אחיו הרב יצחק נשר - רב ודיין בתל אביב.
גיסו הרב פרץ אריאל - רבה של הוד השרון.
בנו הרב אהרן נשר (אדלר) - ממלא מקומו ברבנות שכונת מיימון ובית הכנסת "בית יהודה", ראש מכון "משכיל לדוד" לתורה, כשרות ומדע ומייסד ארגון הכשרות האירופי ה"ECK".
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נשר, דוד, בתוך האנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ו' עמודה 673, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - גיור, באתר ארכיון המדינה, עמ' 44