דוד דרעי

דוד דרעי
לידה	24 ביוני 1975 (בן 48); ירוחם, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-2000
עיסוק	במאי ותסריטאי
מקום לימודים	המכללה האקדמית ספיר
יצירות בולטות	סאלח, פה זה ארץ ישראל
	פרופיל ב-IMDb

דוד דרעי (נולד ב-11 בדצמבר 1975) הוא במאי, תסריטאי, מפיק ומרצה ישראלי. בינואר 2015 נבחר לאחד מ"מאה המשפיעים על התקשורת הישראלית" על ידי עורכי המוסף "פירמה" של העיתון "גלובס". במאי 2017 זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר לסרט "סאלח, פה זה ארץ ישראל" בתחרות הישראלית של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי "דוקאביב" ו"פיפרסקי" - ההתאחדות הבינלאומית של מבקרי הקולנוע. באוקטובר 2017 זכה הסרט בבימויו, אשר מספר גם את סיפורו האישי, בפרס הסרט הטוב ביותר לשנת 2017 של פורום היוצרים הדוקומנטריים.

לא מעט מיצירותיו של דרעי, כגון "גם בירוחם יש היפר-נטו", "עכשיו תורי", "חתה יסבח סבח", "תגיד אמן" ו"סאלח, פה זה ארץ ישראל", יצרו דיון מעמיק, לעיתים סוער במיוחד, בסיפורן של עיירות הפיתוח בישראל וירוחם בפרט, עולי צפון אפריקה והמזרחים בישראל. כן נגעו סרטיו במרחק בין המרכז והפריפרייה - במובניו הרבים. מלבד זאת, יצר וביים דרעי סדרות תיעודיות בנושאים הניצבים במרכז השיח הישראלי והבינלאומי: הקצנת האסלאם באירופה, החרפת המשבר בעולם העיתונות בישראל, השפעתם של גיבורי התרבות הישראלים על החברה, וכן סדרה העוסקת בשסעים ההולכים ומקצינים בחברה הישראלית. הסדרות שודרו בערוצים הטלוויזיה המסחריים בישראל ועוררו הדים רבים, ביניהן "אללה אסלאם", "אבודים", "הרצל פינת רפאלי", "המפצחים", "העם הנבחר" ו"תקוות גדולות". הרצאותיו עוסקות בין היתר בסיפורו האישי ובחקר ההיסטורי שהוביל לשינוי השיח בחברה הישראלית בכל הנוגע לעלייתם של יהודי צפון אפריקה לישראל והפערים החברתיים שהולכים ומקצינים במדינה נוכח האופן שבו קלטה אותם מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד דרעי נולד בירוחם והוא בן זקונים למשפחה בת עשרה אחים ואחיות. הוריו וחמשת אחיו עלו ארצה אל עיירת הפיתוח ממרוקו בשנת 1963. הוא למד בבית הספר החרדי "תורת משה" בשנים הראשונות של בית הספר היסודי, ולאחר מכן בבית הספר הממלכתי דתי "קול יעקב" בירוחם. את שנות חטיבת הביניים והתיכון למד בבית הספר אפלמן בדימונה. את לימודי הקולנוע סיים במכללה האקדמית ספיר בשנת 2000. בירוחם התגורר עד גיל 25, ובשנת 2001 עבר להתגורר בתל אביב, כשחבר לבמאי והמפיק דורון צברי ושימש כמפיק בפועל בפרויקטים קולנועיים שהפיק צברי ("הנדון: אורי אבנרי", "דרומה").

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביים את הדרמה "חתה יסבח סבח", בהשתתפות ריימונד אבקסיס ויעל אבקסיס, אורי גבריאל ואבי גרייניק, אשר זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2005 לדרמה המקורית הטובה ביותר, ובפרס השחקנית הטובה ביותר. את התסריט לדרמה כתב בשיתוף עם אורי ויסברוד.

בשנת 2005 הפיק (ביחד עם רות לב-ארי) וביים את הסרט התיעודי האישי "תגיד אמן", בו תיעד במשך חמש שנים, שלב אחר שלב, את יציאתו מהארון בפני משפחתו - משפחה דתית מירוחם. הסרט נבחר לאחד מחמשת הסרטים התיעודיים הטובים של 2005 על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע והוקרן בפסטיבלים בינלאומיים רבים.

ב-2006 ביים את הסרט התיעודי "כבר לא אחמד" המביא את סיפורו של אחמד חמדון-מידן שדה, בדואי צעיר ששינה את זהותו מקצה לקצה והפך לחבר קיבוץ. הסרט, אשר מהווה הצצה אל משבר הזהות החריף שפוקד את בני הדור הצעיר בחברה הבדואית, זכה לביקורות אוהדות ושודר בתחנות טלוויזיה רבות בעולם. באורח נדיר הוקרן הסרט בכמה ממדינות ערב במסגרת שידורי אל-ג'זירה.

הפיק את הסדרה התיעודית "דרומה", בבימויים של דורון צברי וג'ולי שלז, את הסרט התיעודי "מלך הרייטינג", שביים דורון צברי על דודו טופז, וכן את הסרט התיעודי "הנדון: אורי אבנרי", שביים יאיר לב. ב-2008 הפיק את הסרט התיעודי האישי "הוגו 2" בבימוי יאיר לב.

משנת 2004 החל מביים כתבות תחקיר ומגזין בתוכנית "עובדה עם אילנה דיין", ב-2002 היה עורך המשנה של "המוסף", תוכנית התרבות של ערוץ 8 – העונה השנייה, ובמסגרת זו ביים סרט דיוקן על השחקנית רונית אלקבץ. ב-2001 ביים עבור זכיינית ערוץ 2, טלעד, את הסרט התיעודי "עכשיו תורי" המספר את סיפורם של צעירים מירוחם שנבחרו להשתתף כשחקנים בסדרת הדרמה "המשאית" לצדם של שחקנים ידועים.

ב-2007 יצר, כתב וביים את סדרת הדוקו-דרמה "המפצחים" (5 פרקים) אשר שודרה בערוץ 2, קשת, ועסקה בפענוח פשעים מורכבים בידי חוקרי משטרה.

ב-2008 יצר, כתב וביים את הסדרה התיעודית "הרצל פינת רפאלי" (5 פרקים). במסגרת הסדרה יצא דרעי למסע היסטורי אישי-ביקורתי אל גיבורי התרבות בששים שנות קיומה של המדינה. באמצעות סיפורם והשפעתם, בחן דרעי את השינויים התרבותיים והערכיים שהתחוללו בישראל בתחומי הבידור, היופי והפוליטיקה. "הרצל פינת רפאלי" נבחרה לאחת מחמש הסדרות התיעודיות הטובות לשנת 2008 על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה והיא שודרה לראשונה ב-HOT ביום העצמאות ה-60 לישראל. מאז יצירתה ועד 2018 מוסיפה הסדרה להיות משודרת, לפחות אחת בשנה, בשידורי HOT.

ב-2009 הצטרף כבמאי כתבות למגזין ליל שישי של ערוץ 10 - "השבוע", בעריכת רות יובל. את עבודתו בתוכנית זו סיים באוגוסט 2011, עת התפוצצה הפרשה במסגרתה אולצה מערכת "השבוע" וראשי ערוץ 10 להתנצל בפני איל ההון שלדון אדלסון בשל כתבת פרופיל שהתפרסמה על אודותיו במסגרת התוכנית. במסגרת התוכנית המגזינית ביים דרעי עשרות כתבות תחקיר, מגזין ופרופיל, להלן רשימה של הבולטות שבהן: חשיפה נדירה של ההתנהלות הפנימית והמחלוקות בתוך מפלגת "ישראל ביתנו" תחת מנהיגם אביגדור ליברמן, תחקיר על אודות עשרות מקרי תקיפה מינית של ילדים שהוסתרו במושב החרדי 'קוממיות', הדיסלקסיה של הח"כ לשעבר אלי אפללו ממפלגת קדימה, תחקיר על אודות ניצול הדוגמנים הזרים בישראל, כתבה על הדילמות מאחורי הקלעים של הקמפיין הארוך להחזרתו של החייל החטוף גלעד שליט, חשיפת גיבורי ה[ארגון הימני-קיצוני לה-פמיליה, האלצהיימר וימיה האחרונים של הזמרת יפה ירקוני, הראיון האחרון וחשבון הנפש של דודו טופז לפני מותו, הפילוג בלהקת הגבעתרון, המפץ במפלגת העבודה, וכן כתבות פרופיל על האמנים והיוצרים דורון צברי, אביב גפן, שלומי סרנגה, נורית גלרון ועוד.

ב-2011 הצטרף לצוות יוצרי הסדרה התיעודית "העם הנבחר" (ערוץ 8) בהגשת ירון לונדון וביים את הפרק "עם אחד?" במסגרתו התעורר ויכוח ער בינו ובין מגיש הסדרה ירון לונדון, אותו אירח דרעי בירוחם. הסדרה זכתה בפרס הסדרה התיעודית הטובה ביותר בתחרות הקולנוע הדוקומנטרי של פורום היוצרים הדוקומנטריים. בהמשך, שודרה סדרה זו גם בערוץ 10 בשם "הצבר". בנוסף ביים מספר פרקים בסדרה התיעודית "איך להצליח בשישה שיעורים", ששודרה בקשת, ערוץ 2.

ב-2012 יצר כבמאי ותסריטאי את הסדרה התיעודית "אללה אסלם" (4 פרקים), שחשפה לראשונה את תהליכי ההקצנה הדתית והחברתית של האסלאם באירופה. הסדרה, בהגשת צבי יחזקאלי, צולמה במדינות רבות באירופה ותיעדה את נקודות החיכוך בין החברות והתרבויות ביבשת. שודרה לראשונה בספטמבר 2012 בערוץ 10.

ב-2013 מונה ליוצר והבמאי של הסדרה התיעודית "אבודים" (רשת, בערוץ 2 ובהמשך ברשת 13) - הסדרה, בהגשת צופית גרנט, זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה לסדרה הטובה ביותר בשנת 2017.

יצר את סדרת התעודה "תקוות גדולות", שתיעדה את המשבר ההולך ומחריף בעולם העיתונות בישראל. הסדרה, בת שלושה פרקים, עקבה במשך ארבע שנים אחר שישה עיתונאים, הנמנים היום עם הבכירים והמשפיעים בעולם העיתונות - יגאל סרנה, רינו צרור, נתן זהבי, אלכס ליבק, מיקי רוזנטל וראודור בנזימן. כולם החלו את דרכם במערכת העיתון החדשני והבועט "חדשות", שהוקם בשנות ה-80 ושינה באופן דרמטי את פניה של העיתונות והחברה הישראלית. לצד סיפורו של "חדשות", עומד במרכזה של "תקוות גדולות" גם תיעוד ומעקב ממושך של המשבר העמוק בתולדותיה של העיתונות הישראלית והוא מובא מנקודת מבטם של בוגרי "חדשות". הסדרה מלווה את מאבקם של עיתונאי "מעריב", "הארץ" ו"חדשות 10" בתקופה מטלטלת, וחושפת את אחורי הקלעים של פרשיות עיתונאיות שהפכו לסמל של מאבק בלחצים ההולכים ומעמיקים למנוע פרסום מידע ותחקיר הכרחיים לציבור (ביניהם תחקיר "ביבי טורס", ו"פרשת ההתנצלות" של ערוץ 10 בפני איל ההון שלדון אדלסון). הפרק הראשון בסדרה הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בחיפה והסדרה שודרה לראשונה בדצמבר 2013 בערוץ 8.

בינואר 2015 נבחר על ידי מוסף פירמה של העיתון "גלובס" לאחד ממאה המשפיעים על התקשורת הישראלית. בנימוקי הבחירה נכתב כי: "בשנים האחרונות הפך דוד דרעי לשם החם בתעשיית הדוקו, במיוחד בזו המותאמת לדרישות הפריים טיים הטלוויזיוני. הוא האיש מאחורי הדוקו-מלודרמה קורעת הלב של צופית גרנט ב"אבודים", ששברה את המסך בעבור רשת, ומאחורי ההצלחה הכבירה של "אללה אסלאם" של צביקה יחזקאלי בערוץ 10, שבימים אלו מתהווה עונה שנייה שלה. בשנה האחרונה הוא גם יצר את הסדרה "תקוות גדולות", על משבר העיתונות בישראל, בעבור ערוץ 8". בחודש בו פורסמה בחירתו, פורסם אף כי שתי סדרות שיצר וביים "אבודים" ו"תקוות גדולות", נבחרו למועמדות לפרס הסדרות התיעודיות הטובות ביותר על ידי האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה.

ב-2017 ביים מיני סידרה בשלושה חלקים (כחלק מהסדרה "אבודים") ברשת 13 על אודות סיפורה של מרי פרץ - יהודייה, אזרחית קזבלנקה, ששלושה מילדיה נלקחו ממנה על ידי מחלקת הרווחה בקזבלנקה בשנת 1969, ו-50 שנה מאוחר יותר יצאה למאבק להחזירם אליה. לא מעט ביקורות מהללות התפרסמו עם שידורם של פרקי הסדרה, שזכו לאחוזי מדרוג גבוהים במיוחד בתקופה שלאחר פיצולו של ערוץ 2. ”לא במקרה פרשת מרי פרץ עוררה הדים. מאות אלפי אנשים נסחפו אחרי הסדרה לא רק בשל הבימוי המשויף של דוד דרעי והדרמה הבין יבשתית ועוצרת הנשימה, אלא בשל תחושת הבגידה שהעיבה על יהודים רבים: העובדה שהחטא הוא תולדה של התנהגות נפשעת בתוך קהילה יהודית, שאמורה לגונן על חברותיה וחבריה, במיוחד המוחלשים שבהם. החיטוט של היוצרים בפצע הזה נגע בעצב הרגיש של הסולידריות שהתפרקה”, כתב מבקר הטלוויזיה עינב שיף בידיעות אחרונות.

במאי 2017 ביים והפיק את סרט הקולנוע התיעודי "סאלח, פה זה ארץ ישראל"^[1]. הסרט, שיצר יחד עם דורון גלעזר ורות יובל, הוקרן לראשונה במסגרת התחרות הישראלית של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי "דוק-אביב" וזכה בפרס התחקיר ובפרס הבימוי. הסרט האישי-היסטורי חושף - בעזרת עדויות ופרוטוקולים - את דרכי הרמיה, הכפייה והמשטור - שבהם נקטה מדינת ישראל - עת הקימה את עיירות הפיתוח כחלק מחזון "פיזור האוכלוסייה". הסרט, שיצר סערה נרחבת והוגדר כ"חומר נפץ חברתי ופוליטי", מתאר את האופן בו יצקה המדינה את היסודות לפער העדתי והמעמדי בישראל. הסרט מספר גם את סיפורו של דרעי ומשפחתו וכן של עיירת הפיתוח שבה גדל - ירוחם. ביוני 2017 - עלה הסרט להקרנות מסחריות בסינמטקים ברחבי הארץ וזכה להצלחה גדולה. באוקטובר 2017 זכה הסרט בפרס הסרט הטוב ביותר לשנת 2017 בטקס פרסי פורום היוצרים הדוקומנטריים. לאחר עיבודו של הסרט לסדרה טלוויזיה תיעודית, שודרה "סאלח, פה זה ארץ ישראל" בפברואר 2018 בערוץ רשת 13 ושינתה את השיח הישראלי בכל הקשור לסיפורם של מאות אלפי עולי צפון אפריקה לישראל.

בשנת 2018 יצר, יחד עם יאיר לב, את הסרט התיעודי "אתה מת רק פעמיים", שהוקרן לראשונה בפסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי הבינלאומי דוק אביב. הסרט, שדרעי צילם, הפיק ותסרט, הוא קופרודוקציה ישראלית-אוסטרית. הסרט, עטור הפרסים, הוקרן בלמעלה מ-40 פסטיבלי קולנוע בינלאומיים בולטים: בין היתר זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר (NIFF Noida International Film Festival), וב"פרס הקהל" (דוקאביב, Chagrin Documentary Film Festival, São Paulo Jewish Film Festival) ובפרס התחקיר הטוב ביותר (דוקאביב, פורום היוצרים הדוקומנטריים. בישראל עלה הסרט להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע וזכה להצלחה מפתיעה ולעשרות אלפי צופים, לצד ביקורות מהללות: "הסרט המותח ביותר המוקרן בישראל בימים אלה", כתב עליו מבקר הקולנוע אורי קליין ב"הארץ".

בשנת 2021 יצר את הסדרה התיעודית ״פרויקט משפחות״. הסדרה היא פרויקט תיעודי ארוך טווח ובו לוקחות חלק 10 משפחות ישראליות שונות. תיעוד המשפחות החל עם התמודדותן עם מגפת הקורונה והוא צפוי להימשך עשרות שנים ולעקוב אחר התהליכים והשינויים שעוברות המשפחות המוצגות בסדרה (בהשראת הסדרה הבריטית seven up – שליוותה כמה ילדים לאורך התבגרותם, בגרותם וזקנתם).. העונה הראשונה שודרה החל מיום העצמאות בשנת 2021 בערוץ כאן 11. המעקב ארוך הטווח יאפשר לחקור את השינויים שיחולו בחברה הישראלית נוכח השסעים ההולכים ומחריפים בה. הנאום המכונן של ראש הממשלה הראשון של ישראל – "מפגש השבטים", ו"ונאום השבטים" המשפיע של נשיא המדינה לשעבר ראובן רובי ריבלין מבטאים את המאפיין המשמעותי ביותר של החברה הישראלית מראשיתה: היותה חברה מרובת קבוצות, שביניהן קיימים מתחים ומחלוקות. מאפיין זה הופך את החברה הישראלית לחברה משוסעת לעומק. האם נצליח להגשים את משאלת האבות המייסדים להפוך ל'עם אחד'? לאן יובילו המתחים והמאבקים בין השבטים את המשפחות הישראליות בעשורים הבאים של המדינה?

פרסים ואותות הוקרה בהם זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2015 נבחר לאחד מ"מאה המשפיעים על התקשורת הישראלית" על ידי עורכי המוסף "פירמה" של העיתון "גלובס".
במאי 2017 זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר לסרט "סאלח, פה זה ארץ ישראל" במסגרת התחרות הישראלית של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי "דוקאביב" ו"פיפרסקי" - ההתאחדות הבינלאומית של מבקרי הקולנוע.
באוקטובר 2017 זכה הסרט בבימויו, אשר מספר גם את סיפורו האישי, בפרס הסרט הטוב ביותר לשנת 2017 בטקס פרסי פורום היוצרים הדוקומנטריים.
בשנת 2005 זכה סרטו "חתה יסבח סבח" בפרס הסרט הטוב ביותר בתחרות האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה.
בשנת 2003 זכה בפרס עידוד יצירה לבמאים מצטיינים על ידי קרן גשר לקולנוע רב תרבותי.