דוד בר
 | |
| לידה |
1870 ה'תר"ל טרנוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| נרצח |
1942 (בגיל 72 בערך) גטו ורשה |
| מקום פעילות | נאשיילסק, גראבוב, אוזורקוב |
| תקופת הפעילות |
?–1942  |
| השתייכות | חסידות גור; אגודת ישראל |
| רבותיו | סבו הרב יוסף בֶּר |
| חיבוריו | זכר דוד |
הרב דוד בֶּר (בכתיב יידי: בער או בעער; ה'תר"ל, 1870–1942) היה רב פולני שכיהן כרבה של אוזורקוב, סגן נשיא אגודת הרבנים בפולין וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. נספה בגטו ורשה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בטרנוב שבגליציה. אביו יששכר דב היה עשיר ולמדן, בנו של רבי יוסף ששימש כדיין ומורה צדק בטרנוב. למד תורה מפי סבו ובבית המדרש בטרנוב, וגילה כישרון רב. כשהגיע זמנו להתגייס לצבא האוסטרו-הונגרי, החליט להימלט מתחומי האימפריה כדי להתחמק מחובת הגיוס. בחסות חשכת הלילה הוא חצה את הגבול לפולין שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. הוא הגיע לעיר דוברה, שם כיהן דודו הרב צבי מאיר בר כרב המקום, ועזר לדודו בעריכת ספרו "אמרי הצבי" והבאתו לדפוס. לאחר נישואיו לימד תורה בנשלסק[1], ובסביבות 1895 או 1898 התקבל כרב בקהילת גראבוב[2]. באותה תקופה החל לנסוע אל האדמו"ר מגור. קרוב לעשרים שנה כיהן כרב בגראבוב, וב-1913 נבחר לכהן כרבה של אוזורקוב הסמוכה ללודז', שם גם ניהל ישיבה לבחורים צעירים מהעיר ומסביבתה.
שמו החל להתפרסם מחוץ לגבולות קהילתו, ולא פעם שימש כבורר בסכסוכים בין יהודים מאוזורקוב ומחוצה לה. לאחר הקמת אגודת ישראל הצטרף לפעילויותיה, ובשנות ה-30 היה חבר מועצת גדולי התורה. כמו כן, נבחר לסגן נשיא אגודת הרבנים בפולין. במסגרת זו, חתם על מכתב של האגודה הקורא לנדות את הרב מאיר הלר מירושלים על שפגע בכבודו של הרבי מגור אברהם מרדכי אלתר[3].
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין בידי גרמניה הנאצית, נמלטו רבים מתושבי אוזורקוב. הרב בר עבר לגטו ורשה, שם חי שנים מספר אצל מחותנו הרב מנחם זמבה. ב-1942 נספה בגטו.
משפחתו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה נשוי לבתו של הגביר זאב וולף רינגווירץ מנשלסק. לאחר פטירתה נשא את בתו של רבי יעקב משה תאומים אב"ד נובידבור (נינו של רבי יצחק מאיר אלתר). לפי עדות המצויה ביד ושם, רעייתו הייתה ראצה לבית טימוב, ולהם נולדו שישה ילדים[4]. בספרו "הקברניט הנאמן" אודות ר' ראובן אהרונוביץ' (פרק ב' עמוד 9) אברהם טננבוים כותב ששם משפחתה היתה טיבען.
כל בניו נספו בשואה. בנו הרב ישכר דב משה היה רבה של זדונסקה וולה[5]. בנו שמואל אריה היה נשוי לבתו של הרב מנחם זמבה.
מתלמידיו בגראבוב היה הרב אליהו לסקובסקי, רב בטולישקוב, גלובנו וורטה[6]. מתלמידיו באוזרקוב היה ראובן אהרונוביץ, יליד העיר, לימים ראש העירייה השלישי של בני ברק[7].
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרידים מכתביו שרדו את השואה וראו אור בקבצים שונים[8].
בשנת ה'תשנ"ח יצא לאור בבני ברק הספר זכר דוד ובו נדפסו חידושיו על סוגיות הש"ס ותשובות בהלכה (מכתב יד ומספרי חכמי דורו).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה אריה לייב לוין הגאון רבי דוד בר הי"ד, בתוך: "מגילת פולין: ספר אוזרקוב", ירושלים-תל אביב תשכ"ז, עמ' 35 - 42. הודפס גם אצל יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, חלק ג, ניו יורק תשי"ט, עמ' 193 - 199.
- דוד אברהם מנדלבוים (עורך), תולדות הגאון רבי דוד בער זצ"ל-הי"ד, בתוך: "זכר דוד", בני ברק תשנ"ח, עמ' יא-כח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פנחס זליג גליקסמן, רבי זאב ליפשיץ, לודז' תרצ"ד, עמ' מח
- ^ גראבוב GRABOW, באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- ^ הד ההתנפלות על הרבי מגור בירושלים, הארץ, 3 באוקטובר 1927
- ^ דף עד באתר יד ושם
- ^ אלה אזכרה חלק ז, עמ' 196 - 172.
- ^ יהושע אייבשיץ, בקרובי אקדש, ירושלים תשס"ה, עמ' 54 - 55
- ^ האיש ופעולותיו, שערים, 7 בינואר 1955
- ^ למשל: "בל יראה בחמץ של הקדש", נר מערבי ב, תשנ"א, עמ' מ-מג;