גרשון קניספל

גרשון קניספל
	גרשון קניספל זוכה במקום הראשון בפרס ז׳בוטי לספרות על ספרו הרטרוספקטיבי
לידה	11 בספטמבר 1932; קלן, רפובליקת ויימאר
פטירה	7 בספטמבר 2018 (בגיל 85); חיפה, ישראל
לאום	ישראלי
מקום לימודים	בצלאל, ירושלים
תחום יצירה	צייר, פסל
זרם באמנות	ריאליזם חברתי
יצירות ידועות	לשכת העבודה, החתימה על עצומת השלום בעכו, מסע הצלב של הילדים (על פי פואמה של ברטולד ברכט)
פרסים והוקרה	פרס הרמן שטרוק (1954); פרס נחום גוטמן לאיור (1991); פרס ז'בוטי (2017)

גרשון קְניספֶּל (11 בספטמבר 1932 – 7 בספטמבר 2018) היה צייר ופסל ישראלי שפעל בישראל ובברזיל, מבכירי אמני ישראל במחציתה השנייה של המאה ה-20. לאורך שישים שנות פעילותו האמנותית יצר פסלים, רישומים, הדפסים, ציורים ועוד, שהקנו לו פרסים בביאנלות הבינלאומיות בברלין, במוסקבה ובסאו פאולו. השתייך לזרם ״הריאליזם החברתי״ באמנות הישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרשון קניספל נולד ב-11 בספטמבר 1932 בקלן שבגרמניה לחיים ולעליזה קניספל. בשנת 1935, בשל עליית הנאצים לשלטון, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד אמנות בבצלאל החדש בראשית שנות ה-50 ולאחר מכן אייר ליטוגרפיות ותחריטים לספרי שירה. בין היתר, יצר איורים והדפסים עבור אלכסנדר פן, ברטולט ברכט וק. צטניק. היה חבר המפלגה הקומוניסטית בישראל ובברזיל והיה פעיל בחוגים פוליטיים ברוח זו.

כמייצג בולט של זרם "הריאליזם החברתי" באמנות הישראלית, קניספל היה מהאמנים הבודדים שפנו לציור תנאי חייהם וקליטתם הבעייתית של עשרות אלפי ניצולי השואה ובני עדות המזרח, וכן עסק רבות בנושא השואה.

כשתיאר בציורו המפורסם "לשכת העבודה" (1956) את המובטלים הצובאים על דלתותיה של לשכת העבודה הנעולה, ראש עיריית חיפה, אבא חושי, פנה למשרד החוץ בדרישה שלא יאפשרו לעבודה לצאת לביאנלה של הצעירים במוסקבה. הדיון הציבורי סביב הנושא היה סוער, ובסופו של דבר העבודה נעלמה באורח מסתורי בדרך למוסקבה. הגרסה המונומנטלית ל״לשכת העבודה״ נמצאת כיום באוסף מוזיאון חיפה לאמנות (שיטתו הייתה לעבוד במקביל על מספר גרסאות לכל ציור).

עוד בשנת 1956 נערכה לקניספל תערוכת יחיד ראשונה בגלריה לאמנות כ"ץ. בתערוכה זו הוצגו איוריו לשירי אלכסנדר פן, אשר הודפסו בספרו הראשון של המשורר, לאורך הדרך, בהוצאת הספרים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. תערוכתו של קניספל שוחזרה בשנת 2013 על ידי האוצר רון ברטוש ונפתחה ב-1 במאי בגלריה חנינא בתל אביב.

בשנת 1959 עבר לגור בברזיל בעקבות זכייה בתחרות לעיצוב חזית למגדל הטלוויזיה בסאו פאולו. הוא נשאר בברזיל מספר שנים תוך שיתוף פעולה אמנותי וחברות קרובה עם האדריכל אוסקר נימאייר. בשנת 1964 פרצה בברזיל הפיכה צבאית וקניספל, שהיה חבר המפלגה הקומוניסטית, הפך למבוקש על ידי המשטר החדש. הוא נמלט מביתו והגיע לשגרירות ישראל בריו דה ז'ניירו בתא מטען של מכונית. מאחוריו הותיר עשרות יצירות אמנות על גבי חזיתות מבני ציבור, פסלי חוצות וציורי קיר בהיכלי ציבור בעריה השונות של ברזיל, אותם יצר במשך שנות שהותו שם. בברזיל פנה גם ליצירה מונומנטלית שביסודה השואה - בעיקר, אבל לא רק, של העם היהודי.

קניספל חזר לישראל והתגורר בחיפה, ובה שימש כיועץ אמנותי לעירייה בשנים 1964–1989. באותן שנים הוצבו יצירות רבות שלו במרחב הציבורי של חיפה והוא ספג ביקורת על כך.^[1] בין עבודותיו הציבוריות בחיפה: עבודת האבן על גבי גשר פז, התבליט בחזית היכל הספורט ברוממה, והאנדרטה ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. בשנת 1994 הוא ארגן תערוכה של אמנים מחיפה "סדנא 24/ בית היוצר" בה השתתפו ברי פלוטקין, נורית צדרבוים, חנה ניר ועוד.

בשנת 1995, לאחר נפילת הדיקטטורה הצבאית, שב קניספל לברזיל וחילק את חייו בין חיפה לסאו פאולו.

אחת מעבודותיו הייתה תבליט על קיר בית הספר עירוני ה׳ בחיפה. בשנת 2012, לאחר שמספר אריחים מהתבליט נפלו, הסירה העירייה את העבודה, והשליכה אותה. בעקבות זאת תבע קניספל את העירייה. בית המשפט המחוזי פסק לו פיצוי של 533,920 ש"ח ועוד הוצאות משפט.^[2] העירייה ערערה, ובית המשפט העליון פסק פיצוי של 460,000 ש"ח.^[3]

בשנת 2016 יצא לאור בהוצאת היד לאמריקה הלטינית, סאו פאולו, והוצאת הקיבוץ המאוחד ספר מקיף על יצירתו בעריכת פרופ' גילה בלס ובו טקסטים מאת בלס, גדעון עפרת, נתן זך, רון ברטוש, בתיה דונר, פאביו מגלנס וז'ואאו בטיסטה דה אנדרדה (אנ').

בדצמבר 2017 זכה ספרו הרטרוספקטיבי, שנכתב בעברית, אנגלית ופורטוגזית, במקום הראשון בפרס ז׳בוטי הברזילאי.^[4]^[5] קניספל, שפעל ויצר בברזיל שנים רבות ונחשב לאחד מגדולי אמניה, הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס הספרותי הבינלאומי החשוב ביותר של אמריקה הלטינית. הספר מקיף את מכלול יצירתו המגוונת של האמן, כשהוא יצא לאור בהפקת ממשלת ברזיל ויד לאמריקה הלטינית.

בשנת 2018 עבודתו גדולת הממדים ״החתימה על עצומת השלום בעכו״ (1953) נכנסה לאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות. עבודה זו הוחרמה על ידי המשטרה החשאית הברזילאית בתקופת הדיקטטורה. כשהושבה אליו, אחרי עשרות שנים, קניספל ערך לה רסטורציה מסיבית ונכון ל-2018 היא מוצבת בתצוגת הקבע לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות.^[6]

קניספל היה עד יומו האחרון אמן ששחה נגד הזרם, בביקורתיות חסרת פשרות. כאמן אנטי ממסדי במהותו, בערוב ימיו הוא זכה לחיבוק ממסדי רחב כולל הכרה לאומית ובינלאומית בחשיבותה של יצירתו.

נפטר בחיפה ב-7 בספטמבר 2018.^[7] הותיר אחריו 3 ילדים ונכדים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1954 – פרס הרמן שטרוק, בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות, ירושלים
1957 – מדליית זהב, ביאנלת הצעירים הבינלאומית, מוסקבה, ברית המועצות
1963 – פרס הביאנלה של סאו פאולו, סאו פאולו, ברזיל
1966 – פרס משרד התרבות
1976 – פרס ראשון, תחרות לעיטור אולם הספורט, חיפה
1978 – פרס ראשון, תחרות בינלאומית, הוואנה, קובה
1980 – פרס לתחריט, ביאנלה, ברלין, גרמניה
1983 – פרס ראשון, תחרות לעיצוב אנדרטת "תבוסת הרייך ה-3", חיפה
1988 – פרס ראשון לחגיגות ה-70, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
1991 – פרס גוטמן לאיור
2017 – פרס ז׳בוטי, ברזיל, על ספרו הרטרוספקטיבי.

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לשכת עבודה", ציור, 1957 (שמן על בד, 354X190 ס"מ, אוסף מוזיאון חיפה לאמנות)
חזית בניין חברת הטלוויזיה "טופי", סאו פאולו, 1959
אנדרטה לנופלים במלחמת העצמאות, גן הזיכרון, חיפה.
אנדרטה ליום האדמה, בשיתוף עבד עאבדי,^[8] סכנין, 1976
תבליט בחזית היכל הספורט ברוממה, חיפה, 1976
תבליטים על גשר פז, חיפה, 1977. (חידוש והקמה מחדש בשנת 2006)^[9]
אנדרטה ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, חיפה, 1991
״החתימה על עצומת השלום בעכו״, ציור, 1953-2018 (שמן על בד, 195X365 ס”מ, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות).
בשנת 1956 נערכה לקניספל תערוכת יחיד בגלריה לאמנות כ"ץ ובה הוצגו איוריו לשירי אלכסנדר פן. תערוכה זו שוחזרה בשנת 2013 בגלריה חנינא בתל אביב.^[10]