גרגורי אבו

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גרגורי אבו (נולד ב-1974) הוא אמן וידאו ופרפורמנס ומעצב, יליד צרפת, שחי בישראל מאז 2013.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו נולד בשנת 1974 למשפחה ממוצא יהודי-אלג'יראי, בעיירה מלאן הסמוכה לפריז.[1] הוא למד לתואר ראשון בתקשורת ועיצוב בבית הספר למקצועות התקשורת (École des nouveaux métiers de la communication) (1996) ולאחר מכן עיצוב ואמנות בבית הספר הלאומי לאמנויות דקורטיביות (אנ') (2009), בפריז. הוא פתח סטודיו לעיצוב ושימש כמנהל אמנותי עבור בתי אופנה יוקרתיים, כגון Hermès, להם הפיק חומרים שיווקיים וקולנועיים. לאורך עשור חקר באופן עצמאי את מדיום הצילום; סטילז ווידאו. בשנת 2009, בעקבות מפנה בחייו, החליט לנסוע לקצה הצפוני של העולם, לאי גוטלנד בשוודיה, שהיווה אתר לסדרת עבודות צילום. אבו נדד בין ארצות – ביניהן צרפת, שוודיה, נורווגיה ויפן – שהה בהן תקופות ויצר. בשנת 2013 החליט להגר לישראל, ומאז הוא חי ועובד בתל אביב-יפו. אבו מתרגל יוגה ומתעניין בדתות ובתורות רוחניות, וניכרת ההשפעה של אלה על עבודותיו.[2]

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו של אבו הן מיסטיות באופיין, עם רמיזות מיתיות ותאולוגיות. בחלקן הניכר אבו מופיע כשחקן ראשי ומצלם את עצמו בווידאו. הסצנות לצילום מתרחשות באתרי טבע רחוקים מיישוב או במבנים ארכאולוגיים נטושים. משולבת בהן עבודת פרפורמנס הכוללת פעולות טקסיות שאבו עורך באמצעות חפצים שהוא יוצר. העבודות עוסקות בשאלות של קיום, אלוהות, בית ונוודות, ומודרניזציה מול טבע. השפה החזותית של אבו שואפת אל המאוזן וההרמוני עם מוטיבים של אסתטיקה יפנית, קליגרפיה יהודית ותנועה מדיטטיבית.

בשנות ה-2000 עסק אבו בשיחזור וחידוש של בתים נטושים. ב-2006 הוא הוזמן ליצור מיצב ב-Gallery Attilalou בפריז, שבו שיחזר מדמיונו מבנה נטוש.[2]

בין השנים 2010 עד 2012 הציג אבו את עבודת הצילום "Are you there" בתערוכות קבוצתיות בפריז: בגלריה Slott, בפסטיבל CineNordica, ובגרנד פלה. העבודה התבססה על צילומי וידאו מגוטלנד.

בשנת 2015 הציג אבו את העבודה "Kinah" במנזר המלכותי של ברו (אנ'), בבורק-אן-ברס בצרפת, עבודת וידאו שעסקה במנהגי האבל היהודיים.

בשנת 2019 אבו הוזמן להציג במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית תערוכת יחיד בשם "גוטלנד – שלוש פעימות / Areyouthere", באצירת יונה פישר. בתערוכה הוצגו תוצרים מתוך עבודת צילום של אבו הנמתחת על פני כמה שנים (2009–2014) והיא תיעוד של שלושה ביקורים באי המרוחק גוטלנד, הסמוך לשוודיה. בפעם הראשונה, ב-2016, נדד אבו לקצה הציוויליזציה, לאי ששמו מרמז ל"אדמת האלוהים".[3] זה היה בסוף הקיץ, כאשר אבו צילם הר ולמרגלותיו קרוואן מגורים. בפעם השנייה, בחורף המושלג אבו חזר לצלם באותו המקום. הוא הביא איתו הדפסה של תצלום הקיץ, ותיעד בווידאו את הרוח קורעת אותו לחתיכות. אבו חזר אל האי בשלישית, והעמיד באתר מסגרת עץ ועליה הדפסה של תצלום מהביקור השני שהיה בחורף. את העבודה הוא הצית באש, ותיעד בווידאו את ההתכלות. את המסגרת עצמה עם שיירי ההדפסה השרופים הציב אבו במוזיאון, כאשר דרכה ניתן לצפות בעבודות הווידאו מהביקורים השונים בגוטלנד, ולצידה התצלום הקרוע המשוחזר. התערוכה עוסקת בהבנה של המושג מקום, הדימוי שלו, וכן התכלות הדימוי והקיום. מזווית אחרת, העבודה מטילה ספק בנצחיותן של יצירות האמנות.[3] פרק נוסף של העבודה צולם בים המלח, בקצה אחר של העולם, אך לא הופיע בתערוכה.[2]

בין השנים 2014 עד 2020, יצר אבו סדרת עבודות וידאו בשם "ידעתיך / Jetesais". ב-2021 הציג אבו פרקים מתוכה במשכן לאמנות עין חרוד, וכן פרק נוסף שהוא נקרא ליצור במבנה המוזיאון עצמו, בתקופת סגר מגפת הקורונה. את התערוכה אצרו בת שבע גולדמן אידה ויניב שפירא. החומרים צולמו בארכיפלג של לופוטן בצפון נורווגיה, ביער יאקושימה בדרום יפן, באתר הביזנטי שבטה בנגב, ובשמורת עין זיו בגליל המערבי. העבודה החמישית היא עבודת פרפורמנס ומיצב במשכן.[4]

בארבעת הפרקים הראשונים, אבו מופיע כדמות נזיר ועורך פעולות טקסיות, כאשר הוא המצלם והמצולם. מהלך בשלג, בונה שער, מתלבש, מתפשט, כותב, תולה, שורף. את הסצנות מלווה שער. ביער יאקושימה, אבו בונה שער עץ מסורתי. בלופוטן, הוא מהלך יחף בשלג אל מול ההרים לבוש בשחור, מעמיד שער מאולתר ותולה עליו נייר עם אותיות שם השם כתובות בקליגרפיה, הולך ונעלם באופק. בשבטה, אבו מעמיד את השער ונושא קערת זהב כמנחה לאל. בעין זיו השער עומד על הנחל ואבו מניח כלים על חבלים המשתלשלים ממנו. בסצנה אחרת אבו מופיע בתוך מבנה כחול בלופוטן, אותו השער מוצב ברקע, והוא שורף את הדף עם אותיות שם השם [אותיות 'יהוה'], כשהנייר בידו. הטקסט המלווה את התערוכה כולל מקורות מהמסורת היהודית: מהתנ"ך, המדרש והקבלה.[5]

הסצנה האחרונה - ובה שריפת שם השם - עוררה סערה בקרב חוגים דתיים,[6][7] ובעקבותיה החליט אבו להסיר את התערוכה.[8][9][10] עם זאת, סיפר האמן בשיחה עם האוצרים בעקבות הפרשה, כי העבודה נעשתה ממקום מאמין, כאשר ברקע הרעיון הקבלי לפיו כליה היא שלב הכרחי לבריאה והתחדשות.[11]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 – פיאצה דלו אמור פרפטו (Piazza dello Amor Perfetto), גלריה אטיללו (Gallery Attilalou), פריז
  • 2019 – "גוטלנד – שלוש פעימות / Areyouthere?", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה
  • 2021 – "ידעתיך", המשכן לאמנות עין חרוד, עין חרוד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוידוביץ', מירי, "הקובייה הכחולה", Miri Davidovitz – Israeli fragments, 15.3.2018.
  2. ^ 1 2 3 ברנרד, ג'וי, "נוכח ונמוג: גרגורי אבו מספר את הזכרונות של הגוף", פורטפוליו, 29.3.21.
  3. ^ 1 2 "גרגורי אבו: גוטלנד – שלוש פעימות" (קטלוג התערוכה), אוצר: יונה פישר, הרצליה: מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 25 במאי – 24 באוגוסט 2019.
  4. ^ "ידעתיך", על התערוכה, אתר המשכן לאמנות עין חרוד.
  5. ^ "דף מקורות לתערוכה – גרגורי אבו, ידעתיך 2021" (טקסט התערוכה), אוצרים: בת שבע גולדמן אידה ויניב שפירא, פברואר -31 ביולי 2021.
  6. ^ בצלאל, דנה, "מיצג שריפת שם השם הוקרן לילדי גן ממלכתי-דתי", מקור ראשון, 21.6.21.
  7. ^ יוסי שטארק, האומן ששרף את שם ה' זומן לחקירה במשטרה, באתר בחדרי חרדים, ‏21 ביולי 2021
  8. ^ פיטשון, אבי, "השנאה בלב של האנשים קיימת לפני התערוכה הזו", הארץ, 29.6.21.
  9. ^ חנן גרינווד, שרף את שם האלוהים: מיצג שעורר סערה הוסר, באתר ישראל היום, ‏24 ליוני 2021
  10. ^ יעקב, נצחיה (2021-06-24). "הוסר המיצג של האמן ששרף את שם ה': "קיבלתי איומים ואמירות קשות"". Ynet. נבדק ב-2022-03-31.
  11. ^ שיחת זום עם האמן, על התערוכה "ידעתיך" בעקבות הסערה הציבורית, החל מדקה 6:25.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גרגורי_אבו&oldid=37984370"