גלטונגסיודה

גלטונגסיודה (בגרמנית: Geltungsjude, יהודי לפי התוקף), היה המונח ששימש בגרמניה הנאצית לאנשים שנחשבו יהודים לפי הצו המשלים הראשון לחוקי נירנברג מ-14 בנובמבר 1935. המונח לא שימש באופן רשמי, אלא נטבע מכיוון שהאנשים נחשבו בעלי תוקף (gelten בגרמנית) של יהודים בלא שהשתייכו לאף קטגוריה של חוקי נירנברג. היו שלוש קטגוריות של גלטונגסיודן (צורת הרבים של גלטונגסיודה): 1. צאצא לנישואי תערובת שהשתייך לקהילה היהודית לאחר 1935; 2. צאצא לנישואי תערובת שהיה נשוי ליהודי לאחר 1935; 3. ילד לא חוקי של גלטונגסיודה שנולד לאחר 1935.

הגדרה

הגדרה של גלטונגסיודה לפי החוק הייתה:

סעיף 5 (2): יהודי הוא גם בן תערובת יחיד [jüdischer Mischling] שהוא צאצא לשני סבים יהודים מלאים אם:

(א) היה חבר בציבור הדתי היהודי בעת חקיקת חוק זה, או שהצטרף לקהילה מאוחר יותר;

(ב) בעת חקיקת החוק היה נשוי ליהודי, או היה נשוי לאחר מכן ליהודי;

(ג) הוא צאצא לנישואין עם יהודי, במובן של סעיף א', נישואין שבוצעו לאחר כניסתו לתוקף של החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני מיום 15 בספטמבר 1935;

(ד) הוא צאצא למערכת יחסים מחוץ לנישואין עם יהודי, במובן של סעיף א', ונולד מחוץ לנישואין לאחר 31 ביולי 1936.

כל אחד מאלה נחשב ליהודי, ומכאן השם Geltungsjude. המונח "מישלינג" במשפט הראשון פירושו יהודי למחצה לפי הגזע. אדם עם שני סבים יהודים שלא עמד באף אחד מהקריטריונים א' עד ד' לא נחשב גלטונגסיודה אלא מישלינג מדרגה ראשונה. היה גם מבחן חוקי שקבע מיהו מישלינג, Mischling Test.

השלכות

גלטונגסיודה לא היו אזרחי הרייך ולא הייתה להם זכות הצבעה. נאסר עליהם להינשא לרבע יהודי. בפרוטקטורט הם גורשו באופן שגרתי. לעיתים גורשו מ"הרייך הישן" (אלטרייך), ולעיתים רחוקות מאוסטריה.^{[דרוש מקור]}

מישלינג מדרגה ראשונה ברייך הישן (גרמניה הנאצית) היו נתונים לסוגים שונים של אפליה, אך היו פטורים מגירוש. מעמדם כ"אזרחים זמניים" היה נתון במחלוקת בין מקסימליסטים כמו היידריך שרצה שיתייחסו אליהם כיהודים לבין מינימליסטים שהתנגדו ל"השלכת הדם הארי עם הדם היהודי" כמו וילהלם שטוקרט ועוזרו הנס גלובקה.

ראו גם

• ארי לשם כבוד