גיל מרקו שני

גיל מרקו שני
	צילום מ-2009
לידה	1968 (בן 56 בערך); תל אביב, ישראל
מקום לימודים	בצלאל - אקדמיה לאמנות בירושלים
תחום יצירה	ציור, מיצב
פרסים והוקרה	פרס סנדברג לאמנות ישראלית www.gilmarcoshani.com

״אוטובוסים, 2018, מוזיאון ישראל, מבט ללא דלתות״ (2018)

״אוטובוסים, 2018, מוזיאון ישראל, מבט מבפנים״ (2018)

גיל מרקו שני (נולד בשנת 1968) הוא צייר ואמן מיצב ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני נולד וגדל בתל אביב, בוגר תיכון חדש בתל אביב, ושירת בצה"ל ביחידת ההסרטה. בוגר תואר ראשון (1994) באמנות מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים, לימודי אמנות (1994) בית ספר סלייד ב-לונדון, ולימודי עיצוב נעליים בבית ספר Afpic בפריז.

שני חבר סגל ומרצה בכיר במחלקה לאמנות בבצלאל.^[1] הוא זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר (2008)^[2] ופרס סנדברג לאמנות ישראלית לשנת 2018. ציוריו מצויים בין השאר באוספים של מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל ובאוספים פרטיים בארץ ומחוץ לישראל. הוא חי ועובד בתל אביב. ב-2017 נולד בנו לב, בהורות משותפת עם רנן מוסינזון.^[3] שני הוא אחיה של המעצבת שרית שני חי.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוריו מתאפיינים בסגנון קווי ושטוח על רקע אחיד, ומיצביו משקפים מצבים יום-יומיים ובנאליים לכאורה, אך מייצרים חוויה המעוררת השתאות וחרדה בו זמנית.^[4] "יצירתו של שני נעה בין העבודות הציוריות, הדו-ממדיות, לבין המיצבים התלת־ממדים. הציורים מתאפיינים בקו רצוף וחסכני, מאופק ולא אישי. לעומתם, המיצבים עשירים בפרטים ואוירה, יוצרים סביבה טעונה. לכאורה אלה שני קטבים אך יחד הם בונים את "התיאטרון" המהפנט והמאיים, היפה והמכאיב, הסנטימנטלי והקר של גיל מרקו שני", ציין הצוות שהחליט על הענקת פרס גוטסדינר לשני.^[2]

ב-1994 השתתף בתערוכה "טרנזיט" במסגרת "ארט פוקוס", וב-1997 השתתף ב״סדרני נוי” במסגרת התערוכה ״סף” במוזיאון ישראל, אשר אצרה שרית שפירא (ז״ל) ומיזגה בין נוכחות אנושית לחפצי תצוגה.

ב-1999 הציג תערוכת יחיד ״חברות” בגלריית דביר.

ב-2001 שני בנה את המיצב ״ספארי”, במסגרת התערוכה ״הלנה” (עם אבנר בן־גל ואוהד מרומי) בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת־זמננו, מוזיאון תל אביב לאמנות.

המיצב "אוטובוסים" הוצג במוזיאון ישראל ב-2018. אצרה אותו איה מירון.^[5] בבצלאל מציינים כי "זה משיאי יצירתו של שני ומההישגים החשובים בגוף יצירתו העיקבי".^[1] בקצה המבואה הריקה של המיצב נמצאת דלת, המובילה אל חדר שמבעדו רואים חלל ובו חונים שני אוטובוסים של תיירים. האוטובוסים נראים שלמים, כאילו נלקחו מן המציאות, אך למעשה הם מלאכותיים, חלקיים ומותאמים לנקודת המבט שמכתיבה הדלת השקופה. ״שנתיים עבודה בשביל פריים אחד”, כך הגדיר שני את התערוכה.^[3]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1996: ״מחיקת כף” (עם רם סמוכה), גלריה בורוכוב, תל אביב ״סדרני נוי”, במסגרת התערוכה ״סף” (בסדרה ״פרק: תערוכות אמנים צעירים”), מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: שרית שפירא
1997: ״חזיר”, גלריה מרי פאוזי, תל אביב־יפו
1999: ״חברות”, גלריה דביר, תל אביב
2001: ״עבודות מן הזמן האחרון” (עם אורי צייג), גלריה קוג׳ימאצ׳י, טוקיו — ״ספארי”, במסגרת התערוכה ״הלנה” (עם אבנר בן־גל ואוהד מרומי), ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת־זמננו, מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: אלן גינתון (קטלוג)
2003: ״גשם”, במסגרת ארט־פוקוס 4, מוזיאון אסירי המחתרות, ירושלים; אוצרים: סוזן לנדאו, יגאל צלמונה (קטלוג)
2007: ״אדום החזה”, גבעון גלריה לאמנות, תל אביב, Dome ספר־אמן בהוצאת Revolver, פרנקפורט
2009: ״ציורים כחולים”, תערוכת הזוכה בפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: (אלן גינתון) קטלוג—״המפעל”, חלל Forde לאמנות עכשווית, ז׳נבה
2011: ״חדר מדרגות”, במסגרת ״המכה השנייה: הביינאלה, השלישית לאמנות עכשווית”, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; אוצר: אורי דסאו (קטלוג)^[6]
2014: ״בלגרד”, גלריה טמפו רובאטו, תל אביב
2018: ״אוטובוסים”, מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: איה מירון (קטלוג)

מבחר תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1994: ״טרנזיט”, במסגרת ארט־פוקוס 1, התחנה המרכזית החדשה, תל אביב; אוצרת: שרית שפירא (קטלוג)
1996: ״אבידות ומציאות”, גלריה מרי פאוזי, תל אביב־יפו
1998: ״אביב בסוף הקיץ”, מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת:אלן גינתון
2000: ״גבירותי ורבותי: אמנות ישראלית עכשווית”, מוזיאון, תל אביב לאמנות; אוצרת:אלן גינתון
— ״פרחי קיר”, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; אוצר:אריק מירנדה (קטלוג)
2001: ״אמנות ישראלית היום”, מוזיאון לאמנות מודרנית, סאיטמה, יפן; אוצרים: גליה בר אור, איטרו היראנו
2002: גלריה Sadie Coles HQ, לונדון
2003-2002: ״חילופים: ישראל-נורדריין־וסטפליה”, מוזיאון ישראל, ירושלים; מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; מוזיאון לאמנות, בון; מוזיאון קייזר וילהלם, קרפלד; מוזיאון אם־אוסטוואל לאמנות מודרנית ועכשווית, דורטמונד, גרמניה; אוצרים: סוזן לנדאו, דליה לוין, מיכה לוין, דיטר רונטה, מרטין הנשל, אינגו ברטש (קטלוג)
2004: ״הים־תיכוניים”, מוזיאון לאמנות עכשווית, MACRO, רומא; אוצרת: שרית שפירא
2005: ״החומר שממנו עשויים החלומות: אמנות ישראלית, עכשווית”, מוזיאון צ׳לסי לאמנות, ניו־יורק; אוצרת: מנון סלואם (קטלוג)
2006: ״היה־היה פעם: אגדות עכשוויות”, מוזיאון לאמנות, עכשווית (ARCOS), בנוונטו, איטליה; אוצר: דוברילה, דנגרי (קטלוג)
2007: ״לברוח ממה שמטריד אותך”, מגזין III, סטוקהולם; אוצרות: שרית שפירא, אליזבת מילקוויסט
2008: ״זמן אמת: שישים שנות אמנות בישראל, העשור השישי”, מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרים: אמיתי מנדלסון, אפרת נתן (קטלוג)
2009: ״יצירות מתוך תערוכות ועבודות חדשות”, גבעון גלריה, לאמנות, תל אביב
2010: ״התבוננות חדשה ומחודשת”, גבעון גלריה לאמנות, תל אביב
2011: ״החיים: הוראות שימוש”, אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: איה מירון (קטלוג)
2012: ״מבט על אמנות ישראלית”, וילה אמריז׳, פריז; אוצרות: נטלי ממן־כהן, נטלי זקין־בולקיה
2013: ״זמן הניסיון האנושי”, גלריה עינגע לאמנות עכשווית, תל אביב
2014: ״חדר הסבה”, מגזין III, סטוקהולם; אוצר: דייוויד ניומן — ״שממה הורה: עבודות מאוסף יגאל אהובי לאמנות”, הגלריה, האוניברסיטאית לאמנות ע׳׳ש גניה שרייבר, תל אביב; אוצרת: שרית שפירא (קטלוג)
2015: ״בארץ הפלאות”, גלריה טמפו רובאטו, הארלם, ניו־יורק
2016: ״תקינות ביקורתית / כוח להשחית”, גבעון גלריה לאמנות, תל אביב
2017: ״ 50 ל־1967 : אמנות שעת מלחמה”, משכן לאמנות, עין־חרוד; אוצרת: דנה אריאלי
2017: ״אותו דבר אבל אחר: מתוך אוסף הארץ”, גלריה מינוס אחת, תל אביב; אוצרת: אפרת לבני (קטלוג)

פרסים ומענקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1994: פרס מרי פישר לבוגרים מצטיינים, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
1999: פרס האמן הצעיר, משרד המדע, התרבות והספורט
2001: פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב-יפו
2003: פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים
2004: מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל
2005: פרס על־שם שמואל גבעון, מוזיאון תל אביב לאמנות
2008: פרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון, תל אביב לאמנות
2017: מענק תמיכה מטעם אאוטסט, ישראל—מענק להוצאת קטלוג, מועצת הפיס לתרבות ואמנות

ספרי אמן וקטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2000: ״חברות”, גלריה דביר
2001: Safari/ספארי, מוזיאון תל אביב
2001: Bird Watchng School/בית הספר לצפרות, מוזיאון תל אביב
Dome Gil Marco Shani, Revolver Press :2007
2018: Buses/אוטובוסים, מוזיאון ישראל | קטלוג אוטובוסים עברית, English Buses Catalogue