גטו בורשצ'יב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גטו בורשצ'יב
Борщівське гето
מערת ורטבה, בה יהודים הסתתרו על מנת לא להירצח בידי הגרמנים
מערת ורטבה, בה יהודים הסתתרו על מנת לא להירצח בידי הגרמנים
מידע כללי
סוג גטו
מדינה אוקראינה
מחוז בורשצ'יב עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים
מספר הנספים מעל ל-3,300 יהודים
קואורדינטות 48°48′N 26°03′E / 48.8°N 26.05°E / 48.8; 26.05
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גטו בורשצ'יבאוקראינית: Борщівське гето) הוא גטו נאצי שהוקם על ידי גרמניה הנאצית בעיירה האוקראינית בורשצ'יב במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה, באפריל 1942.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין שתי מלחמות העולם חיו בבורשצ'יב כ-1,700 יהודים – כשליש מתושביה. היהודים בעיר התפרנסו בעיקר ממסחר ומלאכה, ובשנות ה-30 של המאה ה-20 סבלו מהתרסקות כלכלית. בעיירה פעל מגוון רב של מפלגות יהודיות, ובהן גם מפלגות ציוניות, וכן פעלו בה מוסדות תרבות וספרייה יהודיים.

בספטמבר 1939, העיר נכבשה בידי הסובייטים, ודבר זה שם קץ לאופי הלאומי של חיי הציבור היהודיים בעיר, אך לא פגע בחיי הדת, ובעיירה נפתח בית ספר יהודי ביידיש.

עם נסיגת הצבא האדום מבורשצ'יב בראשית יולי 1941, עברה העיירה לשליטת צבא הונגריה, בעלת בריתם של הגרמנים. בתקופה זו התארגן בעיירה ועד יהודי בראשותו של וולף הס, והוא סייע למאות פליטים יהודים שהגיעו לעיירה. ההונגרים פעלו למנוע את האוקראינים מפגיעה ביהודים.

בספטמבר 1941, החל המעבר לשלטון הגרמני, והוטלו על היהודים הגבלות תנועה קשות והם חויבו לשאת סרט לבן שעליו מגן דוד כחול.

ב-14 בנובמבר, רצחה יחידת גסטפו מצ'ורטקוב, קבוצה של יהודים מבורשצ'יב. יהודי בורשצ'יב נאלצו למסור לגרמנים את רכושם, ובחורף 42–1941, נחטפו קבוצות של צעירים יהודיים למחנות עבודה באזור טרנופול.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגטו הוקם בבורשצ'יב ב-1 באפריל 1942 ופעל עד יולי 1943. מספר האנשים בגטו עמד על כ-4,000 איש.[2][3] בהתחלה, הגטו לא גודר, אך התושבים היהודים לא הורשו לצאת מחוץ לגטו. האנשים בגטו באו מבורשצ'יב ועוזריאני, מלניצה-פודילסקה, סקאלה פודילסקה, קריבצ'ה, קורוליבקה וזלוטשוב.

ב-26 בספטמבר 1942 נורו בכיכר כ-100 מאסירי הגטו, רובם היו זקנים וחולים, וכ-800 נשלחו לבלז'ץ.[4] קבוצת צעירים נשלחה למחנה הריכוז ינובסקה.

ב-13 במרץ 1943 נשלחו לבלז'ץ עוד 400 אנשים. ב-19 באפריל 1943 ירו שוטרים גרמנים ואוקראינים בכ-800 בני אדם בבית קברות יהודי (בפאתי העיר, בדרך לכפר ורקניאקיבטסי). ב-5 ביוני הוצאו להורג עוד 700 אנשים בבית הקברות. בין 9 ל-14 ביוני 1943 נהרגו 1,800 אסירים נוספים מן הגטו. אז הגדירו הנאצים את בורשצ'יב כאזור יודנריין (אזור ללא יהודים).[4]

עם זאת, חלק מהיהודים הסתתרו בשקעים שונים הן בגטו והן במקומות אחרים. אז הודיעו רשויות הכיבוש שמי שיוצא בעצמו לא יושמד, ויהיה במחנה עבודה. כ-360 בני אדם האמינו להם, אך הם הוצאו להורג ב-14 באוגוסט.[5]

כמה רופאים יהודים מהגטו ניצלו על ידי צבא המורדים האוקראיני, שהם סייעו במאבק כנגד הנאצים. בשנת 1943 ניצל הרופא טייבליס מכפר קורוליבקה והרופא מוניה הליאר מהכפר טוריצ'ה.[6]

חלק מהאנשים הצליחו להסתתר עד סוף המלחמה. לדוגמה, שאול ואסתר סטרמר, ששת ילדיהם ועוד כמה משפחות יהודיות מקורוליבקה הסתתרו במערת ורטה ליד הכפר בילצ'ה זולוטה. כאשר התגברו הפשיטות ושניים מהנמלטים נהרגו, הם הסתתרו במערות הכומר. 38 האנשים הסתתרו שם במשך 511 ימים. חקלאים מקומיים עזרו ליהודים בכך שהביאו להם אוכל ודיווחו על חדשות מן העולם. לדוגמה, חקלאי אחד נתן להם שעורה ויין. הנמלטים קרקעו את השעורה, וכך יכלו להאכיל את עצמם.[7] ב-1993, שוטר מניו יורק וחוקר מערות חובב מצאו שרידים של אנשים במערות הכומר.[7]

כמה ילדים שנמלטו ממותם, חיו בסתר עם משפחות של איכרים. תושבי בורשצ'יב, אשר זכו לאחר מכן בתואר "חסיד אומות העולם".[8]

הזכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבורשצ'יב במקום בו בית הקברות היהודי נהרס בתקופת הכיבוש הסובייטי, נבנה מתחם ספורט.[9] ב-1990, לאחר שאוקראינה קיבלה עצמאות, חלק מהאצטדיון נשמר לבניית אנדרטה. האנדרטה הוקמה ב-2011.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בורשצ'וב (Borszczów), באתר יד ושם
  2. ^ Понад 150 тисяч євреїв було знищено на Тернопільщині | Тернопільський прес-клуб, ‏2013-01-28 (באוקראינית)
  3. ^ П’ятдесят років єврейська дівчинка жила під українським прізвищем | "ЗОЛОТА ПЕКТОРАЛЬ", web.archive.org, ‏2015-10-05
  4. ^ 1 2 Місця нацистського терору на території Тернопільщини, 1941–1944 рр., web.archive.org, ‏2016-02-03
  5. ^ ghetto/borszczow/borshchiv, www.museumoffamilyhistory.com
  6. ^ Мизак Н. С. М 583 УПА «Захід» і збройне підпілля ОУН у боротьбі за Українську Самостійну Соборну Державу у 1942–1960 рр. — Чернівці-Торонто: Прут, 2011. — 436 с.; іл.
  7. ^ 1 2 Таємниці тернопільських печер. Вертеба | Лелеченя.Info, web.archive.org, ‏2015-10-04
  8. ^ Жан Ковба. Людяність у безодні пекла... by Judaica Center - Issuu, issuu.com (באנגלית)
  9. ^ Історико-культурні гомогенні ресурси Тернопільської області: сучасний стан збереження і використання в міжнародному туризмі, tourlib.net