גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך
 | |
| לידה |
7 באוגוסט 1870 האג, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
16 בינואר 1950 (בגיל 79) Castle Blühnbach, אוסטריה |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
אסן |
| השכלה |
אוניברסיטת היידלברג |
| תפקיד |
חבר הסנאט הפרוסי |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית, מפלגת העם הגרמנית |
| בן או בת זוג |
ברתה קרופ |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
גוסטב גאורג פרידריך מריה קרופ פון בוהלן אונד הלבך (בגרמנית: Gustav Georg Friedrich Maria Krupp von Bohlen und Halbach; נולד בשם גוסטב פון בוהלן אונד הלבך; 7 באוגוסט 1870 – 16 בינואר 1950) היה איש שירות החוץ של הקיסרות הגרמנית שהפך ליושב ראש הדירקטוריון של חברת פרידריך קרופ, קונגלומרט של תעשייה כבדה, לאחר נישואיו לברתה קרופ (אנ'), שירשה את החברה. הוא ובנו אלפריד הנהיגו את החברה במהלך שתי מלחמות העולם, כשהם מייצרים כמעט כל דבר עבור מכונת המלחמה הגרמנית, צוללות, אוניות מערכה, הוביצרים, רכבות, תותחי רכבות, מקלעים, מכוניות, טנקים ועוד. בהנהגתו של קרופ ייצרה את הטנק טיגר, את ברטה השמנה ואת תותח פריז והמצאות נוספות. התוכניות להעמיד אותו לדין בגין פשעי מלחמה בעקבות מלחמת העולם השנייה במשפטי נירנברג ב-1945 בוטלו משהוא שאז הוא היה מרותק למיטה, סנילי ונחשב רפואית כבלתי כשיר לעמוד למשפט.[1]
נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך נולד כגוסטב פון בוהלן אונד הלבך בהאג ב-1870.[2] הוא היה נכדו של הנרי בוהלן (אנ') וקרוב משפחה של צ'ארלס א. בוהלן (אנ') וקרולינה מווארטנסלבן (אנ'). הוא נישא לברתה קרופ (אנ') באוקטובר 1906. ברתה ירשה את החברה המשפחתית ב-1902 בגיל 16 לאחר מות אביה, פרידריך אלפרד קרופ.[3] וילהלם השני, קיסר גרמניה הוביל אישית את החיפוש לאיתור בן זוג מתאים לברתה, כיוון שלא עלה על דעתו שאימפריית קרופ תנוהל על ידי אישה. גוסטב נבחר מתפקידו הקודם בוותיקן.[3] הקייזר הודיע במהלך החתונה שיותר לגוסטב להוסיף את השם קרופ לשמו. גוסטב הפך ליושב ראש החברה ב-1909.[3]
לאחר 1910, הפכה חברת קרופ לחברה ואחת מהמייסדות הראשיות של האיגוד הכל-גרמני (Alldeutscher Verband) שעורר תמיכה ציבורית בשני חוקים הקשורים לצבא ב-1912 וב-1913, במטרה להגדיל את הצבא הסדיר של גרמניה ל-738,000 חיילים.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגיע מלחמת העולם הראשונה היה לחברה מונופול כמעט מוחלט בייצור נשק כבד בגרמניה. בתחילת המלחמה החברה איבדה את הגישה למרבית שוקי החוץ, אך הביקוש הגובר לתוצרתה מגרמניה ובעלות בריתה (מעצמות המרכז) פיצה מעל ומעבר לכך. בין המוצרים של החברה היו הוביצר במשקל 94 טון המכונה ברתה השמנה, על שם אשתו של קרופ, ותותח פריז. קרופ גם זכה בחוזה רווחי לייצר את הצוללות של גרמניה, שנבנו במספנה של החברה בקיל.
האחוזה של קרופ, וילה היגל (אנ'), כללה סוויטה של חדרים עבור הקייזר וילהלם השני בכל פעם שבא לבקר.
בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך כיבוש חבל הרוהר ב-1923, כלא בית המשפט הצבאי הצרפתי את קרופ לשבעה חודשים עד שהממשלה הגרמנית הפסיקה את מדיניותה של התנגדות פסיבית. חוזה ורסאי מנע מגרמניה לייצר כלי נשק וצוללות, ואילץ עקב כך את קרופ לצמצם את כוח העבודה שלו בצורה משמעותית. החברה שלו גיוונה את קווי המוצרים שלה לייצור ציוד לחקלאות, מכוניות ומוצרי צריכה. עם זאת, תוך שימוש ברווחים שקיבלה מהפטנט של פתיל השהיה, שהוחכר לחברת חברת ויקרס (אנ') מבריטניה עוד ב-1902 לפני נישואיו של קרופ, וסובסידיות מממשלת ויימאר, החל קרופ לחמש מחדש את גרמניה בסתר בטרם הדיו יבשה על חוזה ורסאי. הוא המשיך לעבוד בסתר על ארטילריה דרך חברות בנות בשוודיה, ובנה דירי מסתור לצוללות בהולנד. בשנות ה-30 של המאה ה-20, הוא החל לייצר מחדש טנקים, דוגמת הטיגר וכלי נשק אחרים, שוב באמצעות חברות בנות זרות.
קרופ היה חבר במועצת המדינה הפרוסית (אנ') מ-1921 עד 1933. קרופ היה מלוכני מושבע, אבל הנאמנות הראשית שלו הייתה למי שהיה באותו רגע בשלטון. הוא פעם נטש פגישת עסקים בגועל נפש כאשר תעשיין אחר, שאירח את הפגישה, התייחס לנשיא המנוח פרידריך אברט כ"יצרן האוכפים ההוא" (Der Sattelhersteller).
קרופ התנגד בתחילה לנאצים, ועם זאת, בפגישה החשאית של אדולף היטלר עם תעשיינים גרמנים מובילים (אנ') ב-20 בפברואר 1933, הוא תרם מיליון רייכסמארק לקרן המפלגה הנאצית עבור הבחירות הפדרליות בגרמניה הנאצית (מרץ 1933), שאפשרו להיטלר להשתלט על הממשלה. לאחר שהיטלר ניצח, קרופ הפך, כפי שתיאר זאת מאוחר יותר פריץ טיסן ל"סופר נאצי", ותרם לקרן אדולף היטלר של מסחר ותעשייה גרמנים (אנ') שהוקמה ביוני 1933 לתמוך במפלגה הנאצית. כנשיא הרייכספרבנד (Reichsverband, "אגודת הרייך") הוא הוביל את המאמצים לגרש את החברים היהודים.[3]
כמו לאומנים גרמנים רבים, קרופ האמין שאפשר לנצל את הנאצים כדי לשים קץ לרפובליקה, ואז להזיז אותם הצידה על מנת להשיב לשלטון את הקייזר ושאר האליטות הישנות. כאשר בוטלו כל המפלגות והושהו זכויות האזרח בעקבות עלייתו של אדולף היטלר לשלטון והשרפה ברייכסטג, גילה קרופ שהוא ושאר האליטות הישנות היו שבויים של המפלגה. התנועה שעליה קיוו לרכוב בחזרה לשלטון, רכבה עליהם במקום. קרופ, תמיד גמיש, שיתף פעולה עם הדיקטטורה החדשה.
רציתי והייתי צריך לשמור על קרופ, למרות כל ההתנגדות, כמפעל חימוש לעתיד מאוחר יותר, גם אם בצורה מוסווה. יכולתי לדבר רק במעגלים הקטנים והאינטימיים ביותר על הסיבות האמיתיות שגרמו לי לבצע את החלפת המפעלים לקווי ייצור מסוימים, שכן נאלצתי לצפות שאנשים רבים לא יבינו אותי.
— קרופ בראיון למגזין קרופ ב-1 במרץ 1942[4]
היטלר ניסה להשיג כניסה למפעלי קרופ ב-1929, אך נדחה משום שקרופ חשש שיראה חלק מעבודות החימוש הסודיות שם ויחשוף אותה לעולם. ברתה קרופ מעולם לא אהבה את היטלר אף על פי שמעולם לא התלוננה כשרווחי החברה עלו דרך חוזי החימוש וייצור. היא כינתה אותו כ"האדון המסוים הזה" (Dieser gewisse Herr) וטענה שהיא חולה כשהיטלר הגיע לסיור רשמי ב-1934. בתה אירמגארד שימשה כמארחת.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
קרופ סבל ממצב בריאותי לקוי משנת 1939 ואילך, ושבץ מוחי הותיר אותו משותק חלקית ב-1941. הוא הפך למנהל סמלי בלבד עד שמסר באופן רשמי את ניהול העסק לבנו אלפריד ב-1943. לתעשיות קרופ, הן בהנהגתו והן מאוחר יותר בהנהגתו של בנו, הוצעו מתקנים במזרח אירופה והם עשו שימוש נרחב בעבודות כפייה במהלך המלחמה.[5]
ב-25 ביולי 1943 תקף חיל האוויר המלכותי את מפעלי קרופ באמצעות 627 מפציצים כבדים, והטיל 2,032 טונות של פצצות בהתקפה שנעזרה בטכניקת הניווט המכונה Oboe (אנ'). עם הגעתו לעבודה למחרת בבוקר, סבל קרופ מהתקף שממנו לא התאושש.
משפטי נירנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הניצחון של בעלות הברית, בוטלו התוכניות להעמיד לדין את גוסטב קרופ כפושע מלחמה במשפטי נירנברג ב-1945 מכיוון שאז הוא היה מרותק למיטה וסנילי. עם זאת, למרות היעדרותו האישית מתא הנאשמים, קרופ היה עדיין נאשם מבחינה טכנית ועתיד לעמוד לדין בהליכים הבאים.[1]
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרופ מת בבית מגוריו ליד וורפן (אנ'), זלצבורג באוסטריה ב-16 בינואר 1950.[2] אלמנתו נפטרה ב-1957.[6] היו לו שמונה ילדים, ביניהם ובנו אלפריד קרופ פון בוהלן אונד הלבך (1907–1967), הבעלים האחרון של חברת קרופ.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קרופ פון בולן אונד הלבך – אתר יד ושם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Krupp Ill, U.S. Seeks to Indict Son. British Ask Absentia Trial of Father". New York Times. 13 בנובמבר 1945.
Implications that Gustav Krupp von Bohlen und Halbach is not and never will be physically available for trial with the other major German war criminals ...
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Gustav Krupp von Bohlen und Halbach". Trial Watch. 2008. אורכב מ-המקור ב-2009-05-18.
- ^ 1 2 3 4 "Gustav Krupp von Bohlen und Halbach". britannica. 2008.
- ^ "Gustav Krupp von Bohlen und Halbach". jewishvirtuallibrary. 2007.
- ^ "GUSTAV KRUPP VON BOHLEN UND HALBACH". United States Holocaust Memorial Museum, Washington, D.C. 20 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Frau Krupp Dies In Germany At 71. Ex-Head of Munition Works Was Bertha for Whom Big Gun of '18 Was Named". New York Times. 22 בספטמבר 1957.
{{cite news}}: (עזרה)
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי • גוסטב קרופ | |