גואנצ'ים
הגואנצ'ים (Guanches) היו התושבים המקוריים של האיים הקנריים.
מראם החיצוני תואר על ידי הכובשים הספרדיים כ"בהירים (או נאים), גבוהים וחזקים" ואופיים תואר על ידם כ"דוברי אמת, הגונים ואמיצים".[1]
נראה שמוצאם היה מצפון אפריקה ושפתם הייתה אחת השפות הברבריות.
במאה ה-15 נכבשו האיים בידי הספרדים. הגואנצ'ים התנגדו לכיבוש ונלחמו בכובשים הספרדיים. רבים מהם נהרגו במהלך ההתנגדות או נשבו לעבדות ונמכרו בשוקי אירופה.
הגואנצ'ים ששרדו את הכיבוש הוטבלו לנצרות ונטמעו בתוך הספרדים שהיגרו לאיים.
הרעיון של "שבט לבן" שחי באפריקה באותו אזור שבו הייתה אמורה להתקיים אטלנטיס האבודה הצית את הדמיון במערב[2].
נהוג היה לחשוב שהגואנצ'ים נכחדו ויחד אתם נכחדו גם שפתם ותרבותם והם תוארו כ"שבט אבוד".[3] מחקרים מהזמן האחרון מראים שרבים מתושבי האיים נושאים מורשת גנטית גואנצ'ית ותרבותם שרדה בחלקה תחת המעטה הנוצרי. בשנים האחרונות צאצאי הגואנצ'ים החלו לחקור את עברם ולנסות לשחזרו[4].
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם גואנצ'ים הוא בשפה הגואנצ'ית ופירושו גואנ = איש, צ'ינט = השם הגואנצ'י לאי טנריף.
כלומר פירוש השם הוא איש טנריף ומאוחר יותר הורחב השם בידי הכובשים הספרדיים לכלל האוכלוסייה באיים[5].
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגואנצ'ים היו העמים הילידים של האיים הקנריים ועל פי סמנים גנטיים ומאפיינים לשוניים הם הגיעו מצפון אפריקה והיו שייכים לעמים הברברים.
ממחקרים ארכאולוגיים עולה כי ראשית היישוב האנושי באיים היה בתחילת האלף הראשון לפני הספירה. החוקרים משייכים את ראשית היישוב ליורדי הים הפיניקים שהיו זקוקים לנקודת אספקה מוגנת במסעותיהם לאורך החוף המערבי של אפריקה. את הפיניקים ירשו הפונים (קרתגו) שהמשיכו במסחר לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי.
הידע בדבר איים פוריים הגיע מהפיניקים או מהפונים ליוונים וסטראבון בספרו "גאוגרפיה" מזכיר אותם כ"איים המבורכים".[6]
קרתגו חרבה על ידי הרומאים בשנת 146 לפנה"ס, הסופר וקצין הצבא הרומאי פליניוס הזקן דיווח בדו"חות ששלח למלך יובה השני כי משלחת ממאוריטניה שנשלחה אל האיים בסביבות 50 שנה לפנה"ס מצאה שרידים של מבנים גדולים, אך לא אזכר קיומה של אוכלוסייה ונראה שהישוב באי ניטש.
מפעלותיו של המלך יובה השני חידשו או עוררו את נוכחות האדם באי שהפעם המטרה הייתה לספק את צורכי מלחי האימפריה הרומית, שלב זה הסתיים במאה הרביעית לספירה בעקבות המשבר שפקד את האימפריה.
לאחר שלב ביניים קצר (כ-100 שנה) החל במאה ה-5 לספירה שלב, שבו התפתחה התרבות הגואנצ'ית הייחודית לאיים הקנריים[7].
הגאוגרף אל אדריסי (סביבות 1100) מציין, ככל הנראה, את האי במפתו, ששימשה בסיס לידע הגאוגרפי עוד מאות שנים לאחר מכן. אל אדריסי כתב שבמהלך מסע באוקיינוס האטלנטי הגיעו חברי משלחת לאי שתושביו עסקו בחקלאות וגידלו כבשים ועיזים. מראם של התושבים מתואר כ"בעלי עור אדום, בלי הרבה שיער לגופם, שערם חלק ובעלי קומה גבוה. הנשים היו בעלות יופי נדיר" ובראשם עמד מלך[8].
בין התושבים היה גם תושב אחד דובר ערבית ולאחר שסייע להם להיחלץ מהאי הגיעו תוך זמן קצר למרוקו.
אם אכן אל אדריסי התכוון לאיים הקנריים, ומתוך הידע כי שאר האיים באיזור לא היו מאוכלסים בתקופתו, נראה שמציאותו של דובר ערבית מצביעה על קשר מתמשך של האיים עם צפון אפריקה.
הגואנצ'ים חיו ככל הנראה בבידוד יחסי החל מהמאה החמישית ועד עד לכיבוש הקסטיליאני, בסביבות המאה ה-14.
עם זאת, נראה כי גנואזים, פורטוגלים וקסטילנים ביקרו שם מהמחצית השנייה של המאה ה-8.
הבידוד היחסי הסתיים בסביבות שנת 1300 כאשר לנצ'לוטו מלוצ'לו (Lancelotto Malocello) הגיע לאי ושהה שם כשני עשורים והקים מבצר, לאחר מכן נבנה באי מיסיון ששרד כ-50 שנה, באותה תקופה החלה חטיפה של גואנצ'ים לעבדות על ידי משלחות אירופאיות.
100 שנה לאחר ניסיון ההתיישבות של מלוצ'לו הגיע לאי ז'אן דה בתנקורט, הרפתקן צרפתי ממוצא נורמני שהנהיג לאיים משלחת כיבוש תחת חסות כתר קסטיליה, בתנקורט כבש חלק מהאיים והכריז על עצמו כמלך אף על פי שהכיר במרות העליונה של מלך קסטיליה, עקב המנהג לקרוא לעבדים הגואנצ'ים שהוטבלו לנצרות על שם אדונם השם "בתנקורט" עדיין נפוץ באיים.
בשנת 1478 התחילה ממלכת קסטיליה בכיבוש כל הארכיפלג, כיבוש שהסתיים בשנת 1496 ולווה בהשמדת הגואנצ'ים ותרבותם הייחודית.
הכיבוש של האיים הקנריים שימש כפתיח והקדמה למסע התגליות של הספרדים באוקיינוס האטלנטי וההודי, צורת הכיבוש תוך ניצול מחלוקות פנימיות, שיעבוד והכחדת חלק ניכר מהתושבים, המרת השורדים לנצרות, הניסיון (שהצליח במידה רבה) למחיקת התרבות המקורית, נטיעת מטעים שבהם עבדו השורדים מצד אחד והתנגדותם של הגואנצ'ים לכיבוש ויצירה של דת ותרבות עממית המשמרת את המנהגים המקוריים במעטה ספרדי קדמו ומזכירים במידה רבה את הכיבוש הספרדי באמריקה יש הטוענים שהשיטות שבהם השתמשו הספרדים בכיבוש אמריקה עוצבו ופותחו בכיבושם את האיים הקנריים[9][10].
יצוין כי כריסטופר קולומבוס עצמו לפני שחצה את האוקיינוס האטלנטי עצר באיים הקנריים וקיבל משליטת האי שתיל קנה סוכר.
רבים מהגואנצ'ים נהרגו בהתנגדות לכיבושים, אחרים נמכרו לעבדות באירופה או מתו ממחלות[11] שהביאו אתם הפולשים שהאוכלוסייה המבודדת לא הייתה חסינה אליהם ולכן זמן רב נחשבו כ "שבט אבוד" ומעט המידע שהיה עליהם בא ממחקרים שערכו כמרים ואנשי ממשל ספרדיים.
בשנים האחרונות חלה התעוררות בקרב תושבי האיים הקנריים וחלקם החלו להתעניין בשורשיהם הגואנצ'ים, התעוררות זו, בשילוב עם מחקרים גנטיים הביאה להבנה כי "השבט האבוד" עודנו קיים[12].
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגואנצ'ים האמינו באל עליון בורא העולם אשר שכן בגבהים (שמים או פסגות הרים), השמש והירח היו גם הם אלוהיות וכן אלוהות זדונית אשר התחרתה באשמן.
הדת וכן שמות האלים השתנו במידה רבה בין אי לאי.
בין אלי הגואנצ'ים היו:
- אצ'מן (אשמן): אל עליון בורא העולם, פרוש שמו השמיים.
- קשקיראקי (Chaxiraxi): האלוהות הנקבית הראשית, אמו של אל השמש, קשקיראקי זוהתה עם הכוכב קאנופוס, הכוכב השני בבהירותו בשמים, ייתכן והייתה זהה לתנית במיתולוגיה הפיניקית-ברברית.
- מאגק: אל השמש במיתולוגיה הגואנצ'ית.
- גואיוטה: הוא האלוהות הזדונית במיתולוגיה הגואנצ'ית.
מקום חשוב בתרבות הגואנצית היה לחניטה, מספר מומיה גואנצ'יות שרדו והם משמשות כמקור רב ערך להכרת התרבות הגואנצ'ית שהייתה תרבות אורלית (חברה שמסורותיה עוברות בעל פה).
על פי עדויות ספרדיות, הייתה נוכחות לקורבנות אדם. ילדים הוקרבו ונזרקו לים במהלך הקיץ[13].
ב-2001 הוקמה כנסיית העם הגואנצ'י, שמטרתה לשחזר את הדת הגואנצ'ית.
תרבות חומרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות התמוטטות האימפריה הרומית והמסחר לאורך חופי מערב אפריקה היו תושבי האי מנותקים במידה רבה מהעולם החיצוני ובין השאר ממקורות אספקת מתכות או מוצרי מתכת מוגמרים.
כתוצאה מכך חזרו תושבי האי לאורח חיים המזכיר את תקופת האבן החדשה (נאולית קרמי); הכלכלה התבססה על חקלאות (גידולי שדה ומרעה) וייצור כלי אבן וחרס וכן פריטי לבוש מעורות עזים, צמר וסיבים צמחיים לשימוש עצמי.
מגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגואנצ'ים חיו לרוב במערות טבעיות או חצובות בסלע, במקומות שהדבר לא היה אפשרי בנו הגואנצ'ים בתים קטנים עגולים.
לבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבושי הגואנצ'ים היו עשויים לרוב מעורות עזים אך גם מסיבים מצמחים וצורת הלבוש השתנתה מאי לאי.
הגברים היו לבושים לרוב במעין חצאית קצרה העשויה עורות עזים אשר לה פס תחתון בצבע שונה ולעיתים גם בבגד עליון המכסה את הכתפיים והחזה וכובע או צעיף סביב הראש, הנשים היו לבושות בצורה דומה או בשמלה ארוכה יותר.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורשת גנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים גנטיים מצביעים על מורשת גנטית גואנצ'ית ברורה באוכלוסייה הנוכחית באיים הקנריים ונראה שבעקבות הכיבוש הספרדי נהרגו מרבית הגברים ומאלו ששרדו חלקם הגרו מרצונם או בכפייה אך הכובשים כבשו חלק מהנשים.
במיוחד ברורה המורשת הגואנצ'ית באי המבודד לה גמורה שנכבש מאוחר יותר בידי הספרדים והמבנה הצר של עמקיו הקשים לגישה אפשר המשך קיום האוכלוסייה המקורית[14].
מורשת שפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט מאוד מילים, שמות מקומות ושמות משפחה שעדיין נישאים על ידי כמה משפחות מהשפה הגואנצ'ית שרדו.
אלו ששרדו מצביעים על קשר לשפות הברבריות[15].
אחת התופעות שאפיינה את האיים היה קיומה של שפת שריקות הנקראת Silbo(אנ') אשר אפשרה העברת מידע על פני מרחקים גדולים ולקהל גדול של מאזינים. השפה שבמקורה הייתה גואנצ'ית והוסבה לספרדית ממשיכה להתקיים באי לה גומרה נחשבת לנכס תרבותי ולחלק מהמורשת התרבותית של האיים, השלטונות המקומיים מעודדים את שימור השפה והנחלתה לדור הבא[16].
מורשת דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם האלים בדת הגואנצ'ית הייתה האלה קשיקראקי (Chaxiraxi) שיש המזהים אותה עם האלה הפיניקית-ברברית תנת, שהיא ככל הנראה גלגולה של עשתרת.
אחד ממקומות הפולחן לאלה היה במערת אשבניקו (אנ') בקנדלריה, טנריף שם הוצב פסל של אשה שחורה נושאת תינוק שהגיע לאי מן הים. האלה זוהתה אחרי הכיבוש הנוצרי עם מריה אמו של ישו, כונתה הבתולה של קאנדלריה (אנ') והוכרזה כקדושה המגינה של האיים הקנריים על ידי האפיפיור. לפני המערה נבנתה בסיליקה שבה הוצב הפסל שלו סגדו הגואנצ'ים והמערה הפכה לאתר טבילה. ברבות השנים הפסל המקורי נסחף בחזרה לים בסערה חריגה וכיום מוצב שם העתק שלו. המאמינים עורכים לכבודה פסטיבל פעמיים בשנה ב-2 בפברואר וב-14 וה-15 באוגוסט, חודש אוגוסט הוא מועדו של ראש השנה הגואנצ'י והחודש שבו היו המאמינים הגואנצ'ים חוגגים את חג האסיף בנשמן (Beñesmen) לכבודה של קשיקריקי באותו מקום.
בשנת 1885 במערה אחרת נמצא פסל גואטימאק שהיה חלק של פולחן דתי ונמצא כיום במוזיאון.
האמונה בקדושה, אשה שחומת עור (מדונה שחורה (אנ')) המחזיקה בידה ילד הופצה, כנראה על ידי מתיישבים מהאיים הקנריים, בחלקים אחרים של האימפריה הספרדית ובכללם קובה, הפיליפינים, דרום אמריקה וטקסס.
בחלק ממקומות שאליה הגיעה האמונה באלה-קדושה עשתרת-תנת-קשקריקי-הבתולה מקאנדלריה' המגולמת בדמות אשה שחורה, זוהתה הקדושה עם דמויות של אלות מקומיות, במיוחד בולטת התופעה בקרב עבדים לשעבר באמריקה ובקריביים הנושאים את התרבות הדתית של עם היורבה מאפריקה שם מזוהה הקדושה עם האלות האפריקאיות-אמריקאיות אויה (אנ') ואושון (אנ').
מהצד השני, מהגרים הודיים שהגיעו לאיים הקנריים זיהו את הקדושה עם האלות קאלי ודורגה וסוגדות להם בבזיליקה הנוצרית שנבנתה לכבודה[17].
בשנת 2001 נוסדה כנסיית העם הגואנצ'ית ששמה לה למטרה לחדש את הפולחן המקורי של טנית-קשקריקי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ (עורך) Clements Markham, The Guanches of Tenerife, The Holy Image of Our Lady of Candelaria, and the Spanish Conquest and Settlement,, 2017
- ^ Could these ancient mummies be descended from Atlanteans?, BBC
- ^ Bob Idjennaden, Canary Islands' Lost Ancestors, 2012
- ^ guanches tribe go in search of their lost amazigh language, https://amazighworldnews.com/, 2019
- ^ GUANCHES, Encyclopædia Britannica, 1911
- ^ Extract from The Geography of Strabo
- ^ Pablo Atoche Peña, . Ángeles Ramírez Rodríguez, [https://www.researchgate.net/publication/321832187_C14_references_and_cultural_sequence_in_the_Proto-history_of_Lanzarote_Canary_Islands C14 references and cultural sequence in the Proto-history (of Lanzarote (Canary Islands], researchgate, December 2017
- ^ Muhammad al-Idrisi, environment-ecology.com
- ^ John Connor, Precedent for the New World: The Spanish Conquest of the Canary Islands, the anarchist library
- ^ עורך James J. Parsons, Review: The Canary Islands and America: Studies of a Unique Relationship, Latin American Research Review Vol. 20, No. 2 (1985), pp. 189-199
- ^ Alfred W. Crosby, An Ecohistory of the Canary Islands: A Precursor of European Colonialization in the New World and Australasia, Environmental Review: ER Vol. 8, No. 3, Special Issue: International Dimensions of Environmental History (Autumn, 1984), pp. 214-235
- ^ ליאור עלמא וקסלר, האיים הקנריים – נופש רגוע או מאבק עיקש להכרה?, באתר מסע אחר
- ^ Sacrificios entre los Aborígenes canarios
- ^ Fregel at al, Isolation and prominent aboriginal maternal legacy in the present-day population of La Gomera (Canary Islands), nature
- ^ Maarten Kossmann, (Berber subclassification (preliminary version), Oxford Handbook of African Languages
- ^ Whistled language of the island of La Gomera (Canary Islands), the Silbo Gomero, unesco
- ^ The Black Madonna: Virgin of Candelaria, divainternational
