גדי שגיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדי שגיב
לידה 1970 (בן 54 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדעי היהדות, תנועת החסידות, יהדות, היסטוריה של עם ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט דוד אסף, יורם יעקבסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה הפתוחה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גדי שגיב (נולד ב-1970) הוא חוקר ישראלי המתמחה בהיסטוריה של יהודים בעת החדשה, ומכהן כפרופסור חבר במחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיב נולד בתל אביב, לאם ילידת המושבה אבן יהודה, ולאב יליד ביירות. גדל באבן יהודה, ולמד בתיכון כצנלסון בכפר סבא.

לאחר סיום בית הספר, הצטרף שגיב למסלול העתודה האקדמית של צה"ל, ולמד תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1991 סיים בהצטיינות את לימודיו, ושירת שירות חובה ושירות קבע באחת מיחידות ממר"ם. לאחר שחרורו, עבד מספר שנים בפיתוח תוכנה. במקביל, סיים מספר קורסים בתחום מדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה, ובעקבות זאת החליט לפנות למחקר במדעי הרוח ולהמשיך ללמוד לתואר שני ושלישי באוניברסיטת תל אביב בחוגים לפילוסופיה יהודית ולהיסטוריה של עם ישראל. בשנת 2003 סיים בהצטיינות תואר שני. את עבודת המ.א., שעסקה בעולמו הרוחני של רבי נחום מצ'רנוביל, כתב בהנחיית יורם יעקבסון.[1] בשנת 2010 סיים בהצטיינות תואר שלישי בלימודי יהדות. את עבודת הדוקטור, שעסקה בחסידות צ'רנוביל, כתב בהדרכת דוד אסף ויורם יעקבסון.[2] במקביל ללימודיו, לימד באוניברסיטת תל אביב ובמוסדות אחרים.

בשנים 2011–2014 היה עמית פוסט דוקטורט בתוכנית "עמיתי בובר" באוניברסיטה העברית בירושלים. באותן שנים היה גם חבר בקבוצת מחקר בינלאומית במכון שמעון דובנוב באוניברסיטת לייפציג.

בשנת 2014 התקבל לסגל האוניברסיטה הפתוחה ומונה למרצה בכיר, ובהמשך מונה לפרופ' חבר.

משנת 2021 הוא מכהן כראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה.

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיב מתמקד במחקרו בתנועת החסידות במזרח אירופה. במסגרת זו הוא מתמקד בתופעת השושלת החסידית, בטקסים בחסידות, ובדמויות שוליים בחצרות החסידיות.

שגיב מתעניין גם במקומם של צבעים בתרבות היהודית. ספרו על מקומו של הצבע הכחול ביהדות המודרנית עתיד להתפרסם בשנת 2023.

תחום עיסוק אקדמי נוסף הוא המשיחיות ביהדות בעת החדשה. במסגרת זו כתב ספר עבור האוניברסיטה הפתוחה, שעליו מתבסס הקורס "משיחיות יהודית בעת החדשה: משבתי צבי ועד הרבי מלובביץ'".

במחקריו שגיב מרבה לשתף פעולה עם חוקרים אחרים. לאחרונה משתף פעולה עם החוקרים מרצ'ין וודז'ינסקי (אוניברסיטת ורוצלב), אוריאל גלמן (אוניברסיטת בר-אילן) וסיני רוסינק, במחקרים של הסיפור החסידי ושל שושלות חסידיות, תוך שילוב גישות של מדעי הרוח הדיגיטליים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי להילה, קלינאית תקשורת בעיסוקה. אב לשלושה.

מתגורר בשכונת בית הכרם בירושלים.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדי שגיב, השושלת: בית צ'רנוביל ומקומו בתולדות החסידות, ירושלים, מרכז זלמן שזר, 2014.
  • גדי שגיב, משיחיות יהודית בעת החדשה: משבתי צבי ועד הרבי מלובביץ', רעננה, האוניברסיטה הפתוחה (מהדורה פנימית).
  • שמונה מחברים ובהם גדי שגיב: Hasidism: A New History, Princeton, Princeton University Press, 2018.
  • Jewish Blues: A History of a Color in Judaism (University of Pennsylvania Press, forthcoming 2023)

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יונתן מאיר, גדי שגיב (עורכים), חב"ד: היסטוריה, הגות, דימוי, ירושלים, מרכז זלמן שזר, 2016.
  • Jonatan Meir and Gadi Sagiv (eds.), Habad in the Twentieth Century: Spirituality, Politics, Outreach, Jerusalem: The Zalman Shazar Center for Jewish History, 2018

מבחר ממאמריו המדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיב כתב יותר מ-30 מאמרים מדעיים, פרקים בספרים וערכים אנציקלופדיים (ראו פירוט שלהם בדף האישי של שגיב באתר האוניברסיטה הפתוחה ובאתר academia.edu)

  • גדי שגיב, "'ינוקא: על צדיקים-ילדים בחסידות", ציון, שנה עו, חוברת ב', תשע"א, עמ' 139–178.
  • Children and Childhood in Hasidic Courts, Polin: Studies in Polish Jewry 36 (forthcoming 2022).
  • Deep Blue: Notes on the Jewish Snail Fight, Contemporary Jewry, 35, (2015), pp. 285-313.
  • Hasidism in Tsarist Russia: Historical and Social Aspects, Jewish History, 27 (2013) pp. 241-269 (with David Assaf).

מאמרים ב"הארץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדי שגיב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדי שגיב, עולמו הרוחני של ר' נחום מצ'רנוביל ויסודותיו התיאולוגיים (בהדרכת יורם יעקבסון), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2003
  2. ^ גדי שגיב, חסידות צ'רנוביל: תולדותיה ותורותיה מראשיתה ועד ערב מלחמת העולם הראשונה (בהדרכת דוד אסף ויורם יעקבסון), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2009