ג'קי אלקיים

**ג'קי אלקיים**
	אין תמונה חופשית
לידה	20 בדצמבר 1953; מרוקו
פטירה	16 באפריל 2024 (בגיל 70)
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	1971–2011 (כ־40 שנה)
סוגה	רוק מזרחי, פופ רוק ומוזיקה מזרחית
כלי נגינה	גיטרה

ג'קי יצחק אלקיים (20 בדצמבר 1953 – 16 באפריל 2024) היה זמר ומוזיקאי, יוצר ומלחין ישראלי, מחלוצי ז'אנר הרוק המזרחי בישראל, ומהראשונים ששילבו בין מוזיקת פופ, רוק ומוזיקה מזרחית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במרוקו בשנת 1953, עלה עם משפחתו לישראל בשנת 1956 וגדל בקרית גת^[1].

את הקריירה המוזיקלית שלו החל בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 באמצעות הופעות במועדונים^[1].

בגיל 18 במאי 1972 הוציא את שירו הראשון "I've Got To Love Again", עם מילים ולחן שכתב בעצמו, ובעיבוד והפקה של שלמה גרוניך, שהתרשם מביצועיו ועבד בתקופה זו יחד עם מתי כספי על הקלטת אלבום בכורה עבור אלקיים. לאחר שחרורו לרדיו, השיר, ששילב מוזיקת פופ, רוק ומרכיבים מזרחיים, הפך ללהיט, בין היתר בשל ההקפדה של אלקיים על רמת נגינה והפקה גבוהות מעל לממוצע באותה תקופה, כשבשיאו השיר צעד שלושה שבועות בראש ובאותה שנה דורג במקום השמיני במצעד הלועזי השנתי של הגל הקל.

הצלחת הלהיט הביאה את אלקיים להקליט עוד מספר שירים בעברית ובאנגלית, עם מילים ולחן שכתב ויצר בעצמו, ובעיבוד והפקה מוזיקלית של שלמה גרוניך. שירים אלו, שהתאפיינו בנוכחות רבה של גיטרות חשמליות, הפכו עם שחרורם ללהיטים כגון: "about strange things" ו-"Dolores". שירים אלו שילבו בין מוטיבים ים תיכוניים ומוטיבים ממוזיקת פופ מערבית, ובין מוטיבים פורטוגזים וספרדים עם מוזיקת פופ מערבית.

בשנת 1972 ביקר אנריקו מסיאס בישראל, והתרשם מסגנונו של אלקיים, ואף הציע לו שני שירים מפרי עטו.

בחודש מרץ 1973 הופיע לצד חוזה פליסיאנו בחיפה. בנובמבר 1973, בטרם מלאו לו 20 שנה, הוציא ג'קי אלקיים את אלבום הבכורה שלו בחברת התקליטים קוליפון ובהפקת האמרגן יצחק גיזרי.

למרות פרסומו בישראל, התקשורת לא העניקה לו במה ראויה ואלקיים נסע להופיע בבלגיה ובפריז שבצרפת, כדי לנסות את מזלו. לאחר תקופה חזר ארצה כדי לחתום חוזה עם חברת תקליטים ולנסות לחזור לקדמת הבמה, אולם בשל היעדר יחס תקשורתי חש תסכול וייאוש, והפסיק לזמן מה את פעילותו המוזיקלית.

בתחילת שנת 1975 חזר לפעילות, ובשונה מהעבר שם דגש גדול יותר על מוזיקה בעברית. בתקופה זו הקליט מספר שירים, ובהם "תני לי צ'אנס" ו"עננים" (את שניהם הלחין למילים של סמדר שיר), והופיע במופע משותף יחד עם צביקה פיק ולהקת פיאמנטה. במחצית השנייה של שנות ה-70 הקליט אלקיים שירים שונים, בהם "נואייבה" ו"שיר המנון למכבי תל אביב" לקבוצות הכדורגל והכדורסל של מכבי תל אביב. השיר שחיבר אלקיים למכבי תל אביב יועד במקור לבית"ר ירושלים, אבל מכיוון שבית"ר לא לקחה את גביע המדינה בשנת 1976 שונה הייעוד. אלקיים הוסיף שהוא לא היה אוהד של אף אחת משתי הקבוצות האלה, אלא העריץ בכלל את הפועל תל אביב^[2]. כמו כן אלקיים כתב שירים למוזיקאים אחרים, בהם "שירי" לצמד צפרי ו"היי שלום" לצדוק צוברי.

ב-1979 החל להתקרב לדת, ודבר זה התבטא גם בשיריו שהקליט בתקופה זו, שהחלו להיות בעלי אופי דתי. השירים שילבו בין גיטרות רוק לטקסטים רוחניים ותנכ"יים.

בקיץ 1979 הוציא לרדיו את השיר "הבלדה על אבשלום" (שנכתב על אבשלום פיינברג) שהגיע למקום ה-8 במצעד הפזמונים העבריים של גלי צה"ל ובמקום ה-3 במצעד הפזמונים העבריים של רשת ג'. אלקיים הלחין את המילים של יורם טהר לב. ננסי ברנדס הפיק מוזיקלית וגרי אקשטיין ניגן את הגיטרות. בסוף שנת 1979 הקליט גרסה חדשה לשיר "שתו העדרים" שכתב אלכסנדר פן, הלחין נחום נרדי, ועיבד מתי כספי. לאחר מכן מיעט בפעילות מוזיקלית בתחום הפופ-רוק בשל חזרתו בתשובה.

לאחר שחזר בתשובה המשיך להוציא אלבומים בעלי אופי דתי, עם טקסטים מהמקורות. בהמשך הלחין את השיר "מאמא" שכתב חיים אוליאל וביצעה להקת שפתיים, את "אנתינה חביבי" שביצעה אתי לוי, ואת "שער הרחמים" שביצע ארמונד סוסנה.

שיחק בהצגה "אגדה מרוקאית".