ג'ף ברון
 | |
| לידה |
1952 (בן 72 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בית הספר לעסקים של הרווארד |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
Visiting Mr. Green |
  | |
ג'ף ברון (באנגלית: Jeff Baron, נולד ב־18 באוקטובר 1952 באיון, ניו ג'רזי, שבארצות הברית) הוא סופר, מחזאי ותסריטאי אמריקאי. ברון נודע במחזה שלו "מר גרין " (Visiting Mr. Green) שהוצג במעל 49 ארצות בעולם. מחזותיו של ברון מתמקדים בעיקר ביחסים וסכסוכים משפחתיים, ידידות, פרשיות אהבה ובצורך האדם לקשר. כתב גם את הספרים "I Represent Sean Rosen (אני מייצג את שון רוזן) ו"Sean Rosen Is Not For Sale (שון רוזן אינו למכירה) ואת הסדרות "Electro Pup" אותן יזם בעקבות ביקוריו בבתי ספר ברחבי ארצות הברית. ברון חיבר תסריטים לסדרות עבור רשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות הברית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ף ברון נולד בשנת 1952 בבאיון, ניו ג'רזי, כבנם היחיד של שירלי, מזכירה, ובעלה, מרטין לנגמן, סוחר בגדים[1][2]. בגיל 5 התייתם ג'ף מאביו. כשהיה בן 8 התחתנה אמו בשנית עם גבר בשם היי ברון, אב לבן שעבד בחנות טקסטיל. האב החורג אימץ את ג'ף והעניק לו את שם משפחתו. יחד עם האם חשפו את ג'ף מגיל קטן להצגות תיאטרון, בין השאר, בניו יורק, למשל למחזות הזמר "אוליבר" ו"קרנבל". ברון גדל בלינדן, ניו ג'רזי. בשנת 1974 סיים תואר ראשון (BS) בהפקות קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן באוונסטון, אילינוי. ביים ערב כתיבת קומדיה בשם "מרפק טניס" וכתב את הטקסט למחזמר בשם " It's an Election Year " (זו שנת בחירות). עבד שנתיים עבור איגוד מקצועי בתעשיית הסקי וניהל לזמן קצר סוכנות פרסומות קטנה. מאוחר יותר למד לתואר שני בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הווארד (1978). עבד תקופה בחברת קוקה קולה. פעם גילה מקרה של שחיתות במערכת פרסומות הרדיו של החברה. ניסה לקדם משקה קל חדש בשם "Ramblin' Root Beer" תוך כדי התייחסות לשלבים שונים של הייצור, הפרסום והשיווק, עסק בתוכנית התערבות למקרה של חרם על מוצרים שהכילו סכרין, וכתב נאומים עבור בכירים ב"קוקה קולה"[1]. בהמשך עבד כמנהל שיווק בשלוחה הדרום-מזרחית של חברת אמריקן אקספרס בזמן המיזם עם חברת האחים וורנר בהקמת מה שהפך בעתיד לערוץ הטלוויזיה MTV. עבד תקופה ביועץ לשיווק. כתב כבעל טור בשני כתבי עת- העיתון גיי No Bad News שהופיע בסנט לואי וב TO Magazine בקנדה, פרסם מאמרים במגזינים כמו New York Magazine, Dallas City Magazine, Toronto Life, Travel and Leisure, כתב בקורת קברטים ב ניו יורק דיילי ניוז, ערך Affirmative Action Handbook מדריך לענייני פיקוח בעסקים. בינתיים כתב מסות ומאמרי עיון למגרה, ששימשו אותו מאוחר יותר בפעילות הספרותית[1].
המשך פעילות בקולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשאביו החורג חלה במחלה קשה עזב ברון את עולם העסקים. אחרי מות אביו, ב-1982, התחיל לכתוב, לביים ולאחר סדרת תוכניות בידור /ריאליטי (25 פרקים) בטלוויזיה בכבלים באטלנטה, שנקראה "The Jeff Baron Show"[1]. באותה תקופה כתב תסריט ראשון אותו מכר למרשה נסאטיר. כמו כן כתב תסריטים עבור דייוויד בראון ואולפני וולט דיסני ברון כתב פרקים לסדרות טלוויזיה רבות כולל The Tracey Ullman Show (בחברת Fox ), Almost Grown (כמעט בוגר) (עבור CBS - דייוויד צ'ייס]), Sisters (NBC) (אחיות), "A Year in the Life (שנה אחת בחיים) (NBC), Aaron's Way (דרכו של אהרן) עבור (NBC) ועבור Disney Sunday Movie (ABC, יצר את התוכנית The Shuttle Kid. כמו כן כתב והפיק מיזמים עבור חברת ניקלודיאון כולל Kid's Choice Awards שבה השתתפו וופי גולדברג, מדונה, מייקל ג'ורדן, כריס אוורט, מג'יק ג'ונסון וכו', הסדרה הקומית Bob's Daytime at Nightime[1]. יצר, ביים והפיק גם את התוכנית הקומית Tonight at the Bijou. אחר כך יצר את הסדרות הקומיות Trash עבור אולפני המאה ה-20 ואת The Family Business עבור Tri Star TV.
בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1996 פתח בקריירה בתיאטרון עם המחזה המצליח והידוע ביותר שלו, Visiting Mr. Green (מר גרין) שהוצג במשך שנה בתיאטרון יוניון סקוור במנהטן בכיכובו של אלי וולך בעת שהותו באוסטרליה, דרום אמריקה ובאירופה כתב ברון מחזות חדשים. בשנת 2001 המחזה "Mother's Day" (יום האם) הופק על ידי לתיאטרון אנסמבל בסידני, בתיאטרון שאושפילהאוס וופרטל ובתיאטרון FAAP בסאו פאולו בברזיל. אחרי שהמחזה בן מערכה אחת "Give 'em an Inch" הוזמן והופק בלוס אנג'לס, ב-2008 בניו יורק הוצגה סדרת הקומדיות שלו What Goes Around. בשנת 2008 הוצג לראשונה המחזה Brothers-in-Law (גיסים) ב Act II Playhouse שמחוץ לפילדלפיה ב-2013 יצירתו "When I Was Five (Cuando Tenía Cinco Años)" ("כשהייתי בן חמש") הוצגה בבכורה עולמית בתיאטרו דה לוסיה בלימה, בפרו. את Mr. & Mrs. God' (אדון וגברת אלהים) הוצגה בסדנת תיאטרון עלך ידי להקת Planet Art הקרואטית. ב-2018 בפסטיבל אביניון הוצגה בבכורה עולמית "So This Is My Family - Mr. Green Part 2' (זאת משפחתי - מר גרין חלק ב'). ב-2019 הוקרא "Broadway World" (העולם של ברודוויי) במסגרת קבוצת תיאטרון ברקשייר. ברון היה אמן הבית של התיכון לתיאטרון בארסדלי בניו יורק.
פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2013 פרסמה ההוצאה לאור גרינווילו/הרפר קולינס את הרומן הראשון של ברון "אני מייצג את שון רוזן". שון רוזן, המספר בגוף ראשון, הוא סופר, תסריטאי ויוצר רעיונות בן 13. הוא ממציא קונספט, שנועד לגרום למהפכה בכל תעשיית הבידור. אינו יכול להימכר מכיוון שרוזן זקוק לשם כך לסוכן או אמרגן. אף אחד אינו מוכן לייצג ילד בן 13, ואז הוא עובר לשלב ב: הוא ממציא את דן וולץ' כדי שייצג אותו. שון יוצר את מיזמיו בכל מני דרכים, אחת מהן על ידי פודקסטים בנושאים שונים - מדונאטס ועד לשיער, שבהם הוא מראיין אנשים. על כך הוא מספר ברומן, והקוראים יכולים לראות ולשמוע אותם ב Sean Rosen.com everyday ebook.com. הספר השני בסדרה Sean Rosen Is Not for Sale (שון רוזן אינו למכירה) פורסם בשנת 2014. ב-2013 פורסמה Electro-Pup, ספר הרפתקאות קומי על לוק בן ה-11, וכלבו קורא המחשבות מוג'ו, כולל ניסויים ודיונים על הסיפור וגבוריו עם 2000 תלמידים של כיתות ב' עד ה', ומוריהם וספרניהם מתוך 11 בתי ספר בחמש מדינות של ארצות הברית.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ף ברון מתגורר במנהטן, ניו יורק, יחד עם בן זוגו, גרי קרלייל[1].
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- So This Is My Family - Mr. Green Part 2 (2018)
- When I Was Five (2013)
- Mr. & Mrs. God (2009)
- What Goes Around... (2006)
- Brothers-in-Law (2005)
- Bless Me, Father (2002)
- Mother's Day (2000)
- Visiting Mr. Green (1996)
- Give 'em an Inch (1996)
פזמונים ולבריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצעירותו שיתף פעולה ברון עם מלחינים כמו פרני ברק, מייקל מרק ובוב דאהלין וכתב מילים לשיריהם. הוא כתב לבריות לשני מחזות זמר, מתוכם אחד Song of Martina (השיר של מרטינה) במערכה אחת, המוקדש לשחקנית הטניס מרטינה נברטילובה, על מוזיקה מאת דין אקס ג'ונסון. הוא הוצג בבכורה בקרנגי הול ב-26 במרץ 1995 בכיכובן של לאה דה לריה ואיימי ד. פורבס. המחזמר או אופרה השני שהוזמן על ידי האופרה של לוס אנג'לס הוא Escape. בשנת 2018 כתב, ביים והנחה ברון את המופע ",Whatever It Is, I'm Against It " לכבוד "מאה שנה לשירים היהודים המצחיקים". הבימוי המוזיקלי היה של לורנס יורמן. עם הפזמונים נמנה Ooh, My Pants Are Tight על לחן של פרני ברק שהושר בסרטו של ברון Bruce Diet.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומנים:
- I Represent Sean Rosen (אני מייצג את שון רוזן)
- Sean Rosen Is Not for Sale (שון רוזן אינו למכירה)
- Electro-Pup (אלקטרו-פאפ)
סרטים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Goodbye (2008)
- The Bruce Diet (1992)
בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2001 - מר גרין - ב תרגום של עידו ריקלין בבימויו של אלון אופיר בתיאטרון הקאמרי עם השחקנים יוסי גרבר ומיכה סלקטר
- 2018 - בתיאטרון בית לסין- בבימויו של נתן דטנר עם גדי יגיל ועידו רוזנברג
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס אירופה לתרבות (KulturPreis Europa) (2001) בגרמניה - עבור ההצגה של "מר גרין" בתיאטרון אין דר יוזפשטאדט בווינה בבימויו של פרנתץ מורק, ובכיכובם של פריץ מוליאר ומיכאל דאנגל.
- פרסים על ההצגה הטוב ביותר ביוון, מקסיקו, ישראל, אורוגוואי, טורקיה - עבור המחזה "מר גרין"
- מועמדות ל פרס ACE בבואנוס איירס, לפרס מולייר בפריז ולפרס Drama League Award בניו יורק - עבור המחזה "מר גרין"
- פרס CINE Golden Eagle עבור סרט קומדיית אימה קצר "The Bruce diet"
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Karen C. Blansfield - Jeff Baron in Emmanuel Sampath Nelson Contemporary Gay American Poets and Playwrights: An A-to-Z Guide
- 2003, Greenwood Press, Westport, Connecticut
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ף ברון
