ג'ניפר ברטלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ניפר ברטלט
Jennifer Bartlett
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 במרץ 1941
לונג ביץ', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביולי 2022 (בגיל 81)
אמגנסט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jennifer Ann Losch עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר ייל לאמנות
  • קולג' מילס עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, תחריט, פיסול, אמנות מושגית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Alice Carrière עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ניפר לוש ברטלט (14 במרץ 194125 ביולי 2022) הייתה אמנית אמריקאית. הייתה ידועה בציורים והדפסים ששילבו את האסתטיקה מבוססת המערכת של אמנות קונספטואלית עם הגישה הציורית של הנאו-אקספרסיוניזם. רבות מיצירותיה בוצעו על גבי לוחות פלדה קטנים, מרובעים ומצופים באמייל, ששולבו בצורת רשת ויצרו עבודות מונומנטליות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארטלט נולדה בשם ג'ניפר לוש בשנת 1941 בלונג ביץ', קליפורניה, אחת מתוך מארבעה ילדים. אביה היה בעל חברת בנייה ואמה הייתה מעצבת אופנה שעזבה את המקצוע כדי לגדל את ילדיה. היא גדלה בפרברי לונג ביץ', קרובה מספיק לאוקיינוס כדי לפתח זיקה למים שתופיע שוב בעבודתה הבוגרת. היא למדה בקולג׳ מילס באוקלנד, קליפורניה, וסיימה תואר ראשון באמנות בשנת 1963.[1] במהלך שנות הקולג' היא הכירה את אליזבת׳ מוריי שהפכה לחברתה למשך החיים.[2] לאחר מכן עברה לניו הייבן ללמוד בבית הספר לאמנות ואדריכלות ייל[1] בתקופה בה המינימליזם היה הסגנון הדומיננטי. היא למדה אצל יוזף אלברס, ג׳ק טוורקוב, ג'ים דיין וריצ'רד סרה וסיימה תואר שני באמנות בשנת 1965.[3]

ברטלט תיארה את חוויית הלימודים בייל כהשפעתה הרחבה ביותר: "נכנסתי לחיי". בראיון שנערך בשנת 2005 עם הפסלת אליזבת' מוריי, היא מסרה רשימה זו של דברים שלדבריה חשבו עליה כסטודנטית בשנה הראשונה לאמנות:

בין ההשפעות המוקדמות של ברטלט היו הציירת ארשיל גורקי, פיט מונדריאן וסול לוויט.

לאחר שהתחתנה עם אד בארטלט, אז סטודנט לרפואה, בשנת 1964, היא עברה לעבודה בין מחוז סוהו בניו יורק לניו הייבן, שם לימדה באוניברסיטת קונטיקט. לאחר גירושיה בשנת 1972, עבר בארטלט לניו יורק והחלה ללמד במשרה מלאה בבית הספר לאמנות חזותית. בשנת 1983 נישאה לשחקן הגרמני מתייה קארייר, איתו ילדה את ביתם, אליס; הם התגרשו בתחילת שנות התשעים.

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטלט הייתה ידועה בעיקר בזכות ציוריה והדפסיה שבהם נושאים מוכרים - החל מבתים וגנים ועד לאוקיינוסים ושמים - בוצעו בסגנון ששילב אלמנטים של אמנות ייצוגית ומופשטת כאחד; ואכן, היא הגיבה שאינה מקבלת על דעתה את ההבחנה בין אמנות פיגורטיבית לאמנות מופשטת. לעיתים קרובות היא עבדה בצורה סדרתית או יצרה פוליפטיכות, ולעיתים קרובות היא תכננה מערכות שלטוניות שהנחו את הווריאציות בתוך קבוצת יצירות נתונה, שדרשו מאיתנו להתמקד ב"תפיסה, בתהליך, בהשפעה של שינוי פרספקטיבה - וכן הקפיצות המתרחשות במוחנו לא משנה כמה אנו רציונליים לחשוב שאנחנו". בסוף שנות השישים, בהשפעת עבודתו של ג'ון קייג', היא החלה להכניס אלמנטים מקריים ליצירתה.

נפטרה ב-25 ביולי 2022.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלריית פאולה קופר, ניו יורק, 1976. רפסודיה.
  • ציור תמונה חדש, מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, ניו יורק, 1978.
  • גלריית ״קלוקטאוור״ ( Clocktower Productions ), ניו יורק, 1979
  • הביאנלה של ויטני, 1981.
  • מרכז האמנות ווקר, מיניאפוליס, מינסוטה, 1984.
  • מוזיאון ברוקלין, ניו יורק, 1985.
  • מרכז האמנות ווקר, 1986.
  • מוזיאון אורלנדו לאמנות, 1993.
  • גלריה מנעולים, פילדלפיה, 1994.
  • גלריה מנעולים, פילדלפיה, 2000.
  • גלריה מנעולים, פילדלפיה, 2004.
  • גלריית אדיסון לאמנות אמריקאית, 2006.
  • גלריית פייס, ניו יורק, 2011.
  • גלריה מנעולים, פילדלפיה, 2011.
  • המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, 2011.
  • גלריות מנעולים, פילדלפיה, 2012.
  • גלריית מנעולים, פילדלפיה, 2013.
  • מוזיאון לאמנות פאריש, 2014.
  • גלריית מנעולים, פילדלפיה, 2015.
  • גלריית פאולה קופר, 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Oral history interview with Jennifer Bartlett, 1987 June–September". Oral history interviews. Archives of American Art. 2011. נבדק ב-29 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Smith, Roberta (2007-08-13). "Elizabeth Murray, 66, Artist of Vivid Forms, Dies". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-02-12.
  3. ^ Handy, Amy (1989). "Artist's Biographies - Jennifer Bartlett". In Randy Rosen; Catherine C. Brower (eds.). Making Their Mark. Women Artists Move into the Mainstream, 1970-1985. Abbeville Press. p. 239. ISBN 0-89659-959-0.