ג'יימס גיילס
 | |
| לידה |
4 בינואר 1801 אברדין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוקטובר 1870 (בגיל 69) אברדין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
  | |
ג'יימס גיילס (באנגלית: James Giles; 4 בינואר 1801 – 6 באוקטובר 1870) היה צייר נוף סקוטי. כמה מהנופים שלו הוזמנו ונרכשו על ידי המלכה ויקטוריה והאצולה הסקוטית.[1] הוא היה חבר באקדמיה הסקוטית המלכותית.[2][3]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיילס נולד בגלאזגו ב-4 בינואר 1801, בנו של מעצב מקומי. המשפחה עברה לאברדין בסביבות 1805, שם עבד אביו בבית דפוס בוודסייד, אברדין. מותו המוקדם של אביו הטיל על בנו משימות פרנסה בגיל צעיר.[4]
בגיל 13 הוא פירנס את עצמו, אמו ואחותו בעזרת ציור, ולפני שמלאו לו 20 לימד שיעורים פרטיים באברדין. בגיל 21 התחתן עם אלמנה קלמנטינה פרקהארסון. זמן קצר לאחר מכן ערך סיור דרך סקוטלנד וביקר ביבשת, ובשובו הביתה התיישב בגלאזגו.
לאחר מכן הפך לחבר באקדמיה הסקוטית המלכותית ונבחר למועצה של מועדון ספאלדינג. ההצלחה במקצועו העניקה לו עד מהרה יוקרה וכסף. הוא גר בשכנות לאחותו ג'יין ובעלה ג'יימס רוברטסון. גיילס היה אדם מוכשר, הוא הצטיין לא רק כאמן נוף וצייר דיוקנאות, אלא גם כמתכנן ערים ומעצב נוף, ותכנן פרטים בולטים באברדין כמו פסל דמטר מעל בית סימפסון והאובליסק, שניצב בעבר במכללת מרישאל. אבל מעל הכל ג'יימס ג'יילס היה צייר נוף.[5]
ידידותו הקרובה עם ג'ורג' המילטון-גורדון, הרוזן הרביעי של אברדין (וראש ממשלת בריטניה באמצע שנות ה-50) הייתה בעלת חשיבות רבה. לא רק שהוא עיצב את הגנים והפארק של אחוזת הרוזן באברדינשייר, המלכה ויקטוריה התבוננה בציור של גיילס את טירת בלמורל הישנה, היא החליטה להחכיר אותה מבלי שבאמת ראתה את עתידו של המקום. הטירה הפכה למעון הסקוטי שלה מ-1848 ואילך, ובשנת 1852 היא רכשה את בלמורל עם אדמותיה. הטירה הישנה נבנתה מחדש, ומפתיע עד כמה טירת בלמורל החדשה דומה לציור של גיילס על קודמו. בשנים שלאחר מכן גיילס היה אמור לבצע כמה מטלות עבור משפחת המלוכה ואלה נשארו ברשות בית המלוכה.
כמה מיצירותיו הטובות ביותר מיוצגות על ידי רישומים של טירות אברדנשייר שפורסם לאחר מותו, בהזמנת הלורד אברדין. האוסף מורכב מסדרה של כתשעים רישומים בצבעי מים, שהושלמו בין 1838 ל-1855. הם מבוצעים בצורה מבריקה, ומעניקים רושם טוב למבנים הסקוטיים הישנים הללו. רוב התמונות המקוריות שמורות בחדר ג'יימס גיילס בבית האדו, והעתקים של הסט כולו פורסמו ב-1936.[6]
ההצלחות המוקדמות ביותר שלו היו בציור דיוקנאות, אולם ביקורו באיטליה נתן לו השראה לציור נוף קלאסי, שאותו מעולם לא איבד לחלוטין. התמונות האלה היו יצירותיו הטובות ביותר. הוא הציג אותם לראשונה ב"מוסד המלכותי לעידוד האמנויות היפות בסקוטלנד", ובשנת 1829 הפך לאקדמאי של האקדמיה המלכותית הסקוטית, ותרם עבודות רבות לתערוכותיה מאותה תקופה ועד סמוך לסיום הקריירה שלו. הוא גם הציג תכופות במוסד הבריטי בלונדון, ומדי פעם באקדמיה המלכותית ובאגודת האמנים הבריטים. עבודתו האחרונה הייתה ציור שלו, אשתו ובנו הצעיר, שאותו השאיר לא גמור.[1]
גיילס היה אמן רב תכליתי. הוא התמחה בציורי דיוקן ונוף, אך בנוסף היה אדריכל נוף מצליח, ותכנן מספר גנים ציבוריים ומונומנטים באברדין, בנוסף לאחוזות נוף באברדינשייר.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאשתו הראשונה היו לגיילס שישה ילדים: בת, אמילי, וחמישה בנים. כל הבנים נפטרו לפניו, מה שעשוי להסביר את המלנכוליה מסוימת שהפגין גיילס בשלב מאוחר יותר. אשתו, קלמנטינה, נפטרה ב-1866, וגיילס התחתן לאחר מכן עם מרגרט ווקר, איתה נולדו לו בן ובת. אשתו השנייה הייתה מרגרט ווקר (1846–1883) הצעירה ממנו בארבעים וחמש שנים.
גיילס עצמו מת ב-6 באוקטובר 1870 והוא קבור באברדין בבית הקברות של קתדרלת סנט מאכר באברדין העתיקה. מצבת הגרניט בעיצובו ניצבת בולטת בין השאר ממזרח לכנסייה. לידו שוכב גיסו, פיטר רוברטסון.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_A_View_in_Windsor_Great_Park_-_RCIN_401176_-_Royal_Collection.jpg)
_-_A_View_of_Lochnagar_-_RCIN_405006_-_Royal_Collection.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Stephen, Leslie, ed. (1890). "Giles, James". Dictionary of National Biography. Vol. 21. London: Smith, Elder & Co. p. 348.
- ^ "James William Giles, R.S.A. (1801-1870)". Christie's. 2013. Re
- ^ Ferguson, O. (2001). Aspects of Landscape – A Bicentenary Celebration of James Giles RSA, Aberdeen Art Gallery.
- ^ James Giles, Doric Columns, 2017-12-20 (באנגלית)
- ^ Aspects of Landscape, A Bicentenary Celebration of James Giles RSA (Aberdeen City Council, 2001), p. 1.
- ^ Miscellania Manitobiana No 6 by Astrid Hess 2007 accessed 19 sep 2020